המדינה תפצה יבואן על מניעת שחרור משלוח

משלוח צימוקים מארצות הברית התקלקל לאחר שמשרד הבריאות והמכס לא התירו לשחררו בגלל יבוא של חברה עם אדם נוסף


12:22 ,20.03.2014 מאת: עו"ד חיה זינגר

בית משפט השלום בחיפה קיבל את תביעתה של חברת ר.נ.ה יבוא ושיווק מזון (2002) בע"מ כנגד אגף המכס ומשרד הבריאות, וחייב את המדינה לפצות את היבואן בגין משלוח הצימוקים שהתקלקל, בגין דמי האחסנה ובגין הוצאותיו המשפטיות של היבואן.

 

ר.נ.ה ייבאה לישראל, יחד עם אדם נוסף, משלוח צימוקים מארצות הברית, על פי רישיון יבוא ממשרד הבריאות. לאחר הגעת המשלוח וטרם שחרורו מהמכס, רכשה אותו ר.נ.ה מהאדם. ר.נ.ה הגישה למכס את כל המסמכים שנדרשו ושחררה מחצית מהמשלוח ללא בעיות. מספר ימים לאחר מכן, ביקשה לשחרר את המחצית השנייה, אך כעת דרש ממנה המכס להביא אישור שחרור חדש ממשרד הבריאות, לנוכח העברת הבעלות במשלוח לאדם הפרטי.

 

אף כי ר.נ.ה טענה כי הדרישה אינה מוצדקת, היא פנתה למשרד הבריאות וביקשה אישור נוסף, לצורך שחרור המחצית השנייה של המטען. משרד הבריאות השיב לר.נ.ה כי הוא מוציא אישור שחרור אחד בלבד לכל משלוח ודי באישור השחרור שכבר ניתן. עם תשובה זו פנתה ר.נ.ה שוב למכס, אך המכס סירב לשחרר את המטען וטען כי הוא פועל על פי הוראות משרד הבריאות הקובעות כי נדרש אישור שחרור נוסף אם מתבצעת העברת בעלות לפני שחרור המשלוח מהמכס.

 

ר.נ.ה פנתה שוב למשרד הבריאות ושוב נענתה כי די באישור הקודם שניתן. ר.נ.ה התעקשה כי המכס אינו מאפשר לה לשחרר את הטובין ללא אישור חדש ממשרד הבריאות ולכן דרש משרד הבריאות מר.נ.ה מסמכים נוספים. למרות שהמסמכים נמסרו ע"י ר.נ.ה למשרד הבריאות, לא נתן לה משרד הבריאות את האישור הנדרש ולא נימק את אי מתן האישור או הציג דרישות נוספות לנתינתו.

 

ר.נ.ה שבה ופנתה למכס ולמשרד הבריאות ודרשה לאפשר לה לשחרר את הטובין. משרד הבריאות כלל לא השיב והמכס הודיע לר.נ.ה כי לא ישחרר את הטובין ללא אישור משרד הבריאות.  

 

בינתיים, שכבו הטובין במחסן ערובה, צברו הוצאות אחסנה ובסופו של דבר התקלקלו.

 

בית המשפט דחה את טענת המדינה כי היה על היבואן לעתור לבג"צ או בעתירה מנהלית לחייב את המדינה לשחרר את הטובין וקבע כי אם המדינה מפעילה את הסמכויות שניתנו לה בחוק באופן רשלני ונגרם עקב כך נזק ליבואן, אין כל מניעה כי היבואן יגיש כנגדה תביעה כספית לפיצויו על הנזק שנגרם לו עקב כך.

 

בית המשפט קבע כי המדינה פעלה ברשלנות בהפעלת סמכויותיה וכי רשלנות זו גרמה ליבואן נזק. היה על משרד הבריאות לצפות כי אי מתן תשובה או הנמקה או פירוט מהם המסמכים החסרים או מהי חוסר ההתאמה הנטענת, ואי שחרור המטען עקב כך, יגרמו ליבואן נזק כבד, במיוחד כשמדובר בטובין מתכלים בעלי חיי מדף מוגבלים בזמן. שבעתיים נכונים הדברים, כך קבע בית המשפט, כאשר מחצית המטען כבר שוחררה ללא כל בעיות, על פי אותם מסמכים.

 

בית המשפט קבע כי הרשות היתה חייבת "להתאמץ מעט ולשתף פעולה באופן אקטיבי בהבהרה מה עוד חסר על מנת שישוחרר המטען, במקום להסתפק בהפניית התובעת הלוך ושוב בין משרד הבריאות לאגף המכס".

 

לכן, חייב בית המשפט את המדינה לפצות את היבואן על נזקיו.

 

פסק דין זה שב ומזכיר כי המדינה חייבת להשתמש בסמכות ובכוח הנתונים בידה בהליכי היבוא, בסבירות, במידתיות ותוך התחשבות באינטרסים הכלכליים של בעלי המטענים. ואם לא נהגה כך ונגרם ליבואן נזק, תחויב המדינה בפיצויו.