כשהמשלוח לא נשלח

נדחתה תביעה של יצואן נגד מוביל ימי בטענה שהוא לא היה יכול להסתמך על להסתמך על הצעת המחיר שנשלחה על ידי המוביל הימי.


11:24 ,06.08.2014 מאת: עו"ד שמואל גרוסמן

חברה העוסקת ברכישה ושיווק של פסולת מתכות התקשרה עם לקוח מאנגליה וסיכמה אתו על יצוא מטען של סיגי אלומיניום לספרד.

 

לצורך יצוא המטען, פנתה החברה לעמיל מכס בבקשה לקבל הצעת מחיר להובלה  הימית.  סוכן האנייה של המוביל הימי שלח לעמיל המכס הצעת מחיר להובלה, והחברה התחייבה כלפי הלקוח באנגליה למשלוח  ימי של 4 מכולות של סיגי אלומיניום לספרד.

 

בהמשך, פנתה החברה לעמיל המכס וביקשה כי יבצע "בוקינג" מול המוביל הימי ואכן ניתן מטעם המוביל הימי  אישור (CONFIRMATION) ומספר הזמנה. החברה משכה 4 מכולות ריקות מהמוביל הימי לצורך הטענת המטען, הן הועמסו בסיגי האלומיניום והובלו לנמל אשדוד על מנת שתהיינה זמינות להטענה על האנייה. מספר ימים לאחר מכן, הודיע עמיל המכס לחברה כי המוביל הימי אינו מאפשר את הובלת המטען המבוקש, ניסיונות לפתור את המחלוקת לא צלחו והחברה נאלצה לרוקן את המכולות מסיגי האלומיניום  ולהחזירן למוביל הימי.

 

החברה תבעה את נזקיה הנטענים מסוכן המוביל הימי בישראל. נזקים אלו הם בעיקרם הפרשי ההכנסות בין מכירת המטען ללקוח האנגלי להכנסות מהמכירה החליפית  של המטען, במחיר מופחת, ללקוח בישראל. (בנוסף, תבעה החברה את החזר עלויות ההובלה  היבשתית ועלויות נלוות).

 

לטענת החברה היה על המוביל הימי להודיע מראש לחברה כי אינו מוכן  להוביל  את המטען והיה עליו  לעשות כן בשלב אישור ההזמנה ובטרם ניתן אישור לחברה לקבל את המכולות הריקות להטענת המטען. סירובו של המוביל הימי להובלת המטען בשלב כה מתקדם, לאחר העמסת  המטען על המכולות, גרם לחברה לנזקים רבים, לרבות, ביטול ההסכם עם הלקוח האנגלי ומכירת המטען במחיר מופחת ללקוח בישראל.

 

הנתבעת טענה כטענה מקדמית כי לא קיימת יריבות בינה לבין החברה, כי היא איננה חברת הספנות אלא הנציגה היחידה של המוביל הימי בישראל. בית משפט השלום בתל אביב דחה טענה זו וקבע כי כל הסיכומים והמשא ומתן  בנושא הובלת  המטען נעשו בין החברה לנתבעת (בתיווך עמיל המכס) דבר המלמד על מעורבות ישירה של הנתבעת ואינדיקציה ליריבות ישירה בינה לבין החברה. התנהלות הנתבעת חרגה מהתנהלות של סוכן גרידא והיא פעלה לא כגורם מתווך אלא כמתקשר עצמו.

 

הסוגיה העיקרית שדרשה את הכרעת בית המשפט היא האם רשאית הייתה החברה להסתמך על הצעת המחיר של הנתבעת להובלת המטען, הצעת מחיר שבעקבותיה ניתנו גם מספר הזמנה ואישור ונמשכו מכולות ריקות להעמסת סיגי האלומיניום עליהן. הנתבעת טענה כי  כבר בהצעת המחיר צוינו מספר הסתייגויות: כי נדרש אישור המוביל הימי להטענת המטען כי המוביל הימי אינו מוביל מטען פסולת וכי בטרם הטענת המטען על האנייה יש למסור למוביל הימי הצהרת חומרים מסוכנים. הואיל והמטען הינו "מטען פסולת" והואיל והצהרת החומרים המסוכנים ניתנה רק לאחר סירוב המוביל הימי, היה על החברה לדעת כי לא ניתן להסתמך על הצעת המחיר וכי המוביל הימי לא יאשר את הטענת המטען על האנייה.

 

בית המשפט מקבל את טענת המוביל הימי ודוחה את התביעה נגדו. דחיית התביעה מתבססת במידה רבה על מעורבותו של עמיל המכס. בית המשפט מאמץ את טענת המוביל הימי כי הליך ייצוא של חומרים מסוכנים בכלל, ושל מטעני פסולת בפרט, הינו הליך מורכב, בעל נהלים מורכבים ונוקשים, אשר צריך להיות מטופל על ידי בעל מקצוע מיומן. אין חולק כי החברה אינה מתמחה בהובלה ימית, בנהלים הכרוכים בה ובטרמינולוגיה, ולשם כך שכרה את שירותי עמיל המכס המתמחה בשילוח בינלאומי. עמיל המכס מעודכן בכל נהלי המוביל הימי ומכיר היטב את נוהלי ההובלה הימית של חומרים מסוכנים. הוא זה שאמור ליידע בהם את  החברה. במסגרת זו היה עמיל המכס מודע לנוהג כי מס' ההזמנה והאישור (confirmation) אינם  מהווים אישור ואישור כזה יכול להינתן רק לאחר קבלת הצהרה על חומרים מסוכנים. בית המשפט קובע כי ידיעתו של עמיל המכס הינו כידיעתה של החברה. גם משיכת המכולות הריקות לא מהווה ראיה כי המוביל הימי נתן את אישורו להובלת  המטען היות והמשלחים הבינלאומיים מקבלים מראש אישורי  משיכה מכולות ריקות לשימושם בעת הצורך.

 

בית המשפט הביע תמיהה על כך שנציגי עמיל המכס לא זומנו לתת עדות. אין ספק שעדותם הייתה יכולה לשפוך אור על המקרה. זאת במיוחד לאור הביקורת שנשמעה מצד שני הצדדים על התנהלות עמיל המכס, כגורם מקצועי וכ"שחקן חוזר" בתחום ההובלות הימיות שתפקידו היה לתווך בין הצדדים כך שלפחות חלק מנזקה של החברה היה נמנע.

 

בית המשפט דוחה את התביעה כנגד המוביל הימי וקובע כי החברה לא הייתה יכולה להסתמך על הצעת המחיר שנשלחה על ידי המוביל  הימי.

 

שתי  מסקנות עיקריות  עולות מפסק  הדין:

 

ראשית- מעניינת קביעתו של בית המשפט הדוחה את טענת חוסר היריבות של סוכן האנייה. סוכני אנייה מרבים לטעון כי הם אינם בעלי דברו של הלקוח (על אף שכל התנהלות הדברים הייתה בינו לבינם)  ועל הלקוח לתבוע את המוביל הימי בחו"ל, על כל חוסר הנוחות והעלויות הכרוכות בכך. יתכן ופסק דין זה יצמצם את טענת סוכני  האנייה על  חוסר יריבות.

 

שנית- לא ברור מדוע נמנעה החברה מלזמן לעדות את עמיל המכס או אף לצרפו כנתבע  נוסף. עמיל המכס הוא הגורם המקצועי שתפקידו להנחות את הלקוח (היצואן/היבואן) בדבר הנהלים הרלבנטיים, במיוחד בנושאים רגישים ומורכבים כגון הובלה של חומרים מסוכנים. כנותן שירותים ליצואן/יבואן נחשבת ידיעתו של עמיל המכס- בעניינים מקצועיים הרלבנטיים להובלה  הבינלאומית -  כידיעתו של לקוחו, אף אם לא ניתן לקבוע אם הלקוח ידע בפועל.  ככל שלא ניתנות הנחיות מתאימות ללקוח , עלול  עמיל המכס  לחשוף את עצמו לתביעת אחריות מקצועית מצדו של  הלקוח.