על תעלת הימים, נמל פלסטיני וים המלח

למדינה הפלסטינית יהיה כנראה מוצא אל הים בנמל עזה, אבל לדעתי הצנועה זה לא מספק. אנחנו יכולים לתת להם מוצא נוסף


00:00 ,03.11.2011 מאת: נחום גנצרסקי

מלחמות רבות באו לעולם בגלל מאבק בין אומות וארצות על הפתח הימי של ארצותיהם. לא אעסוק בהיסטוריה, אבל מספיק אם נסתכל באטלס, נראה מדינות שונות השוכנות במרכז יבשת אבל עם "זרבובית" דקה וארוכה המביאה את המדינה אל הים. דוגמאות: המובלעת הרוסית בין ליטא ופולניה, גם את מאבקה העיקש של רוסיה באזור הקווקזי , ניתן להבין על רקע הרצון האסטרטגי של רוסיה להיות עם פתח יציאה לים השחור ולמרחב הים התיכון . הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, באפריקה עם פתח צר וארוך לאוקיינוס האטלנטי,עירק המקושרת לים הערבי בין כווית ואירן, וכנראה עוד מדינות רבות נלחמו על זכותן לשלוט במרחב ביניהן לים הקרוב. הים נתפס כאזור חופשי שמקשר בין המדינות והעמים השונים. עם שאין לא מוצא לים נתפס כתלוי במדינות השכנות לו. מיצרי הים על פי החוקים הבינלאומיים הם נתיבי שייט חופשיים לכולם ומדינה ששולטת על המיצרים מחויבת לתת זכות מעבר לכל האוניות (יש תקנות מגבילות על אוניות קרב בזמן מלחמה). גם החשמונאים שלנו הבינו את הנושא הזה ונלחמו וכבשו ערי נמל וערי חוף על מנת להניח קשר ימי בין ארץ ישראל ועמה לבין שאר העולם. אנחנו, כמדינה עצמאית, רק לפני מספר שנים, הכרזנו קבל עם ועולם שסגירת מיצרי טיראן, זו עילה למלחמה. מסקנתי האישית היא, כי מדינה עצמאית תשאף למוצא אל הים. למדינה הפלסטינית יהיה כנראה מוצא אל הים בנמל עזה, אבל לדעתי הצנועה זה לא מספק. אנחנו יכולים לתת להם מוצא נוסף.

נחזור לאזורנו בנושא אחר. חוזה המדינה הרצל, כתב ביומנו ביום 23 לאוגוסט 1896, כדלקמן (מתוך אתר ויקיפידיה):

"עם המומחה לחשמל קרמנצקי שוחחתי ארוכות. הוא ציוני טוב, בעל רעיונות מודרניים. לחופי ים–המוות עתיר המלחים אפשר להקים תעשיות גדולות לחומרים כימיים. את המים המתוקים הזורמים לשם עכשיו יהיה אפשר להטות ולהשתמש בהם לשתייה. תחליף לזרימה - להעביר מים מן הים התיכוןדרך תעלה שבחלקה תהיה תת–קרקעית, בגלל האזור ההררי (אטרקציה עולמית), ואילו את הפרש הגובה בין שני הימים אפשר לנצל ככוח מניע להפעלת מכונות (מפל מים). הרבה אלפים של כוחות–סוס."

הרעיון הזה תורגם לחזון ע"י הרצל עצמו, כפי שכתב בספרו "אלטנוילנד" ב-1902. החזון הזה עבר גלגולים רבים. עשרות עבודות בעד ונגד נכתבו על הפרויקט הזה. היו שהשוו אותו למפעלי החפירה האדירים לכריית תעלת פנמה ותעלת סואץ. בסופו של דבר, למעט מספר בדיקות קרקע ואולי עבודות תכנון שונות - לא נעשה דבר.

אני חושב שניתן לשלב בין שני הרעיונות לעיל. המדינה הפלסטינית כנראה תקום מתי שהוא (אני כותב שורות אלו בתחילת חודש ספטמבר 2011, לפני הבקשה הצפויה של הרשות הפלסטינית להכרה כמדינה). עדיין לא ברור: מה יהיה גורלה של עזה? האם תצורף כחלק בלתי נפרד למדינה הפלסטינית או שמא יהיה לה פתרון אחר? בכל מקרה, נמל עזה מרוחק מהגוף העיקרי של המדינה הצפויה בי"וש.

הפרויקט, שאת שלדו אני מציג כאן, יחולק לשלושה חלקים. כל חלק יהיו לו מטרות שונות, אולם יש להסתכל עליו כמכלול אחד. ביצוע של חלק אחד בלבד ייתן פחות מדי.

חלק א: אם מוחמד לא בא אל ההר, ההר בא אל מוחמד (הבאת הנמל לג'נין)

אזור צפון ג'נין, בעיקר אותו חלק שהיה פעם שדה תעופה, מתאים לחפירת אגם מלאכותי, עגול ויפה בשטח של כ- 17-10 קמ"ר. בעומק של לפחות 5 מטר. המים לאגם הזה יגיעו מים התיכון, מהאזור בין תחנת הכח בחדרה לבין שדות ים, בתעלה פתוחה עד כמה שאפשר לכוון צומת ברקאי ולאחר מכן בצינורות דרך הרי השומרון הצפוני (מתחת לאזור הישוב קציר) ועד לכפר דן מערבית לג'נין. הצינורות יונחו במעבה האדמה בגובה של 200-100 מטר מעל פני הים. המשאבות העיקריות יהיו באזור צומת ברקאי. ואילו בנקודת המוצא המזרחית, ליד כפר דן, המים יזרמו באופן חופשי בואדיות בסביבה לעבר האגם המלאכותי מצפון לג'נין שהוא כאמור נמצא בגובה של כ- 100 מטר מעל פני הים. באזור זה, ניתן להקים תחנת כח קטנה ותחנת התפלה המתאימה להתפלה חלקית של מי הים התיכון. מהאגם המלאכותי, יוזרמו המים בתעלה פתוחה לאורך , או בתוך, ערוצי נחל קישון עד לנמל הקישון. ערוץ הנחל או התעלה שתבנה במקומו יהיו ברוחב של 10 מטר לפחות ובעומק 5 מטרים. נהר מלאכותי שכזה יאפשר הפלגת ספינות קטנות בין נמל הקישון לבין הנמל החדש שיבנה על חוף האגם באזור ג'נין. אנו נקבל בשלב זה מערכת סגורה של העלאת מי ים התיכון בצינורות בצפון הרי שומרון, יכנסו לאגם ג'נין וירדו חזרה לתוך נמל הקישון.

שלב זה, עם סיומו, יביא לתנועה ערה של סחורות מנמל הקישון ועד לג'נין. בנוסף, הנהר החדש יהיה אטרקציה עולמית ליאכטות שיוכלו להגיע לנמל ג'נין ולאזורי הקיט שייבנו לחופו של האגם. אם אשתמש בפרפראזה ידועה, אזי גם השמים אינם הגבול לרעיונות ולמה שניתן לבצע סביב השלב הזה (אפילו תכנון לרפטינג בתחום התעלה הפתוחה ביציאה מההר לאגם). היתרונות שבקיום פרויקט כזה גם למדינת ישראל וגם למדינה הפלסטינית לא יסולאו בפז!!

חלק ב': התגשמות חלומו של הרצל (יצירת כח הידרואלקטרי וקשר לנהר הירדן)

מהאגם המלאכותי יכנסו חלק מהמים לצינורות שיונחו בבטן הרי הגלבוע בעומק של כ- 100 מטר מעל פני האדמה, בזרימה חופשית לכיוון מזרח. מוצא הצינורות יהיה ביציאה בנחל יצפור. המים ירדו עד לגובה של כ- 200 מטר מתחת לפני הים. הפרש הגבהים של 300 מטר, יאפשר בנית תחנת כח הידרואלקטרית רצינית שתאפשר בנית תחנת התפלה למים לפני הכנסם, בתעלות פתוחות, לנהר הירדן באזור כפר רופין, מדרום לבית שאן. כאן, עם סיום שלב ב' – חזונו של הרצל יוגשם: מי הים התיכון זורמים לירדן ומשם לים המלח. המים המותפלים יוכלו להשקות בדרכם דרומה את החקלאות בעמק הירדן כמעט לכל אורכו, בשתי גדותיו- הישראלית והירדנית.

חלק ג': התעלה הביטחונית ( תוספת הכרחית לשלמות הרעיון)

מאזור נחל יצפור, מקום שם מי הים התיכון יגיעו לגובה 200- מתחת לפני הים, נחפור תעלה פתוחה, דרומה לאורך קו הגובה של 200- עם שיפוע מינימאלי לזרימה חופשית. כיוון שבמספר מקומות הואדיות נכנסים עמוק לתוך הרי שומרון המזרחי, נשקול במקומות אלו להקים סכרים ואגמים מלאכותיים לטובת רווחת תושבי האזור. המים כזכור, יהיו מותפלים חלקית. ליד יריחו באזור נחל פרת, נפנה שנית את התעלה הפתוחה מזרחה, לאזור צפון ים המלח. גם כאן הפרש הגבהים בין 200- לבין 400-, יאפשר הקמת תחנת כח הידרואלקטרית נוספת.

סיכום

לא כאן המקום להיכנס לכל חישובי הזרימה, שיפועים, עלויות,שמירת הסביבה וכדומה. אבל אני כן רוצה להדגיש מספר דברים:

  • הטכנולוגיה של היום מאפשרת בנית פרויקטים מסובכים ביותר
  • יש קשיים טכניים וסביבתיים. על כולם ניתן להתגבר
  • כמויות המים שצריך לשאוב מים התיכון, צריכות לכסות לפחות את כמות האידוי של ים המלח והתעלות הפתוחות וכן את כמות המים החוזרת בנחל הקישון המחודש
  • הפרש הגבהים בין ים התיכון לים המלח, של כ-400 מטר יאפשר לבנות תחנות כוח מספיקות להרמת מי ים התיכון לגובה 100-200 מטר בתחילת הדרך
  • היתרונות שמערכת כזו מביאה לאזור, החל ממספר גדול של מקומות עבודה וכלה בגידול הכנסות שתי המדינות מתיירות ומסחר, הם בסדרי גודל גבוהים יותר מכל פרויקט אחר
  • מדינות ערב לא צפויות להתנגד לתוכנית כזו "כי היא טובה לפלסטינים" (בניגוד לכל תוכניות העבר לתעלת הימים אשר נתקלו בין השאר, בהתנגדויות של העולם הערבי)
  • התעלה בין אזור בית שאן לבין אזור יריחו , יכולה לעזור ולהעניק את הביטחונות הדרושים למניעת הברחות נשק כבד ללב המדינה הפלסטינית, במידה וזו תרצה בכך
  • אני מאמין באמונה שלמה כי פרויקט לאומי מסוג זה יזכה למימון ולתמיכה כספית בין לאומית

כמו כל רעיון/חזון/מחשבה , גם כאן אני סבור שאתקל בתגובות ציניות. חלקן מתוך אי הסכמה אידיאולוגית /הנדסית או אחרת המבוססת על מחשבה (אני מכבד דעות כאלו) ועד תגובות שפרויקטים כאלו הם לא בשבילנו, אי אפשר לבצע וכדומה. לאלה האחרונים אני אומר: כל פרויקט פשוט או מסובך, ניתן לבצע - אם רוצים לבצע. כל פרויקט צריך להתחיל מתישהו. מחשבה על הקשיים הגורמת לדחייה של כל פרויקט שהו לא מקובלת עלי.


הכותב, נחום גנצרסקי, עוסק בתובלה בינ"ל למעלה מ- 40 שנה. חלק ניכר מעבודתו הייתה מטעם חברת הספנות צים במזרח הרחוק. בשנים האחרונות הוא משמש כיועץ ללוגיסטיקה ולהובלה בינ"ל למספר חברות. גנצרסקי גם יוזם השתלמויות העשרה ומרצה בנושאי ספנות בינלאומית לגופים שונים.