העליון: יש לאחד דיון בתביעות ייצוגיות בתחום סימון רכיבי מזון

ההחלטה עוסקת בבקשה לאיחוד דיון ב-53 בקשות הנוגעות להפרת סעיף 8 לתקן הישראלי לסימון מוצרי מזון ארוזים


00:00 ,24.02.2013 מאת: עו"ד גיל נדל, עו"ד עדי פלד

בית המשפט העליון קבע שיש לאחד באופן חלקי את הדיון בבקשות לאישור תובענות כייצוגיות בתחום סימון רכיבי מזון היות והן עוסקות במטריה משפטית דומה.

ההחלטה עוסקת בבקשה לאיחוד דיון ב-53 בקשות שנוגעות להפרת סעיף 8 לתקן ישראלי 1145 ("סימון מזון ארוז מראש"), שעניינו חובת סימון רכיבים באחוזים במוצרי מזון ארוזים.

הבקשות לאישור התובענות כייצוגיות הוגשו לבתי המשפט המחוזיים בתל אביב, חיפה, נצרת ומחוז המרכז, ובחלקן הדיון הועבר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. כל תובענה עוסקת במוצר מזון אחר ושל חברה אחרת, אך הטענה המשותפת בהן היא שהמוצרים כולם לא סומנו כנדרש בתקן.

אחת מהנתבעות ביקשה את איחוד הדיון בכל 53 התובענות. החברה טענה כי מתעוררות בהן שאלות משפטיות משותפות הנוגעות, בין השאר, לתוקף המחייב ולפרשנותו של התקן, ואיחוד הדיון בתובענות במקום קיום דיון בנפרד יביא לייעול הדיון וחסכון בזמן שיפוטי ולמניעת הכרעות שיפוטיות סותרות באותן סוגיות. כן נטען שהדבר ישליך על נושא הגמול ושכר הטרחה של עורכי הדין המייצגים ויביא לתוצאה צודקת וראויה יותר בהקשר זה.

השאלה המשפטית שעלתה לדיון בבקשה הינה היחס שבין תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, המסמיכה את נשיא בית המשפט העליון לאחד תובענות בנושא אחד שהוגשו לבתי משפט שונים, לבין סעיף 7(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, המסמיך כל בית משפט להעביר דיון בתביעה ייצוגית לבית משפט אחר שבו כבר מתקיים דיון בתביעה ייצוגית דומה.

במילים אחרות, השאלה היתה האם כל אחד מבתי המשפט שאליו הוגשה תביעה ייצוגית נדרש להעביר את התביעה לבית משפט אחר שבו מתבררת תביעה דומה, או שההסדר הנכון הוא שנשיא בית המשפט העליון יורה על איחוד הדיון בכל התביעות.

בית המשפט העליון קבע כי כאשר אנו דנים באיחוד דיון בתובענות ייצוגיות, ככלל יש לפעול על פי חוק תובענות ייצוגיות. כלומר, כל בית משפט רשאי להעביר את הדיון לבית משפט אחר שבו מתבררת תביעה דומה.

עם זאת, קבע בית המשפט העליון כי "אין בהוראה זו כדי לשלול באופן מוחלט את סמכות נשיא בית המשפט העליון לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי" וכן, קבע כי "המקרה שלפנינו מהווה דוגמה מובהקת לצורך בשימוש בתקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי בכל הנוגע לתובענות ייצוגיות".

כלומר, בית המשפט העליון קבע כי בנסיבות העניין מן הראוי שהוא ישתמש בסמכותו ויורה על איחוד הדיון, וזאת משום שאין לבתי המשפט הדנים בתביעות ראייה מערכתית מספקת, שתאפשר לכל השופטים להעביר את העניין לאותו בית משפט ולאותו שופט, ויתכן מצב שלא כל השופטים יבחרו להעביר את הדיון וישאירו את התיק בטיפולם.

כך נקבע כי "ככל שמדובר במספר רב יותר של תובענות ייצוגיות הקושי הטמון בהסתמכות אך על הוראת סעיף 7(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות מועצם, והמקרה שלפנינו יוכיח". נימוקים נוספים שגרמו לבית המשפט העליון לבחור במנגנון של איחוד התביעות הינם חסכון בזמן שיפוטי יקר, הגברת הסדר והיעילות, במיוחד תוך בחינת העתיד לבוא - לרבות הצפי כי בכל תביעה יוכל הצד שהפסיד להגיש ערעור.

על אף האמור לעיל, קבע בית המשפט העליון כי יש לאחד את הדיון בבית המשפט המחוזי בתל אביב, רק בארבע תביעות שהוגשו על ידי כל אחד מארבעת באי כוח התובעים. העליון המליץ לבתי המשפט המחוזיים לעכב את ההכרעה בכל יתר התובענות עד להכרעה בתביעה המאוחדת.



* האמור לעיל הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת משפטית. לקבלת ייעוץ משפטי יש לפנות לעורך דין עם מלוא פרטי המקרה הספציפי.

* עו"ד גיל נדל הכותב הינו עורך דין העוסק בדיני יבוא ויצוא, מסים עקיפים, דיני סחר חוץ, הובלה ושילוח בינלאומי וקנין רוחני, ומשמש כיועץ המשפטי של לשכת סוכני המכס והמשלחים הבינלאומיים – תל אביב. ניתן להוריד מאמרים נוספים פרי עטו של עו"ד גיל נדל באתר האינטרנט:www.nadel-law.co.il