חוצה גבולות

דעות חלוקות בבתי משפט בנוגע להיכן תדון תביעה שהגיש יבואן ישראלי נגד משלח אמריקאי. שורה תחתונה: לא לאכסן חטיפי אנרגיה עם חומרים מסוכנים


10:35 ,02.04.2015 מאת: עו"ד גיל נדל, אוהד קריאף

כאשר מוגשת תביעה משפטית, נדרש התובע לשלוח את מסמכי התביעה במסירה אישית למקום מושבו של הנתבע, על מנת להזמינו להשיב לתביעה.

 

כשמדובר בנושאים הנוגעים לסחר בינלאומי ושילוח של טובין, גורמים רבים הנוגעים לתביעה, כגון מוביל, משלח, ספק זר, אינם נמצאים בישראל. במצב זה נדרש התובע להוכיח לבית המשפט כי הסכסוך הוא בעל זיקה למדינת ישראל, על מנת שבית המשפט יקנה סמכות להזמין לדין בישראל את הנתבע הזר.

 

לאחרונה נחלקו בתי משפט בשאלה האם יש לזמן לדין בישראל משלח בינלאומי אמריקאי שטיפל בהמכלת הסחורה בחו"ל. בעוד בית משפט השלום קבע כי יש לזמן את המשלח לדין בישראל, בית המשפט המחוזי התלבט בשאלה, ביטל את החלטת השלום והחזיר את הנושא לדיון מחודש בבית משפט השלום.

 

מדובר ביבואנית חטיפי אנרגיה, שתבעה חברת שילוח ישראלית שטיפלה בעבורה בכל ההליכים שנוגעים ליבוא משלוח מארצות הברית. חטיפי האנרגיה הגיעו בהובלה ימית והומכלו יחד עם חומרים מסוכנים באותה מכולה. על כן, בהגיעם לארץ, הורה משרד הבריאות על השמדתם. כתוצאה מכך, תבעה יבואנית חטיפי האנרגיה את חברת השילוח הישראלית.

 

חברת השילוח הישראלית טענה שלא היה מקום להשמיד את החטיפים, גם אם הם הומכלו יחד עם חומרים מסוכנים. עם זאת, חברת השילוח הישראלית טענה שגם אם התביעה תתקבל, היא זכאית לשיפוי מצדדים שלישיים בארצות הברית, ביניהם חברת שילוח אמריקאית שביצעה את המכלת המטען יחד עם המטען שנטען כמסוכן ואשר גרם להשמדתו.

 

חברת השילוח האמריקאית טענה שמדינת ישראל אינה הפורום הנאות לניהול התביעה, אלא מדינת ניו ג'רזי, לאור קיומה של תניית שיפוט ייחודית לבית משפט אמריקאי בשטר המטען שהונפק. חברת השילוח האמריקאית הוסיפה שראוי לנהל את התביעה בארצות הברית, גם משום שהמכולה הומכלה בה על ידי חברה ועובדים אמריקאים, הכפופים להוראות חוק ורגולציה אמריקאיות.

 

השלום: בישראל

בית משפט השלום בתל אביב בחן האם מוצדק לנהל את התביעה בבית המשפט בארצות הברית לאור תניית השיפוט הייחודית בשטר המטען. בענייננו, היבואנית נמצאת בקצה אחד של הקשת, בהיותה הלקוחה שהזמינה את המטען; בקצה השני, חברת השילוח הישראלית שעמה התקשרה יבואנית החטיפים ופונה כעת לשיפוי מחברת השילוח האמריקאית. בית המשפט ציין שנוכחותה של חברת השילוח האמריקאית חשובה לבירור ההליך, שכן היא שסיפקה בפועל את שירותי המכלת המטען, ולכן ניתן לזמנה לדין לפי הוראות תקנה 500(10) לתקנות סדר הדין האזרחי.

 

בית המשפט חזר על קביעת בית המשפט העליון, כי במקרה של צירוף בעלי דין שרק אחד מהם קשור בסעיף שיפוט זר, מתקיימות נסיבות שמצדיקות התעלמות מתניית השיפוט, וזאת על מנת שלא להביא לפיצול דיונים בין מדינות שונות.

 

במקרה הזה, בית המשפט קבע שתניית השיפוט בשטר המטען חלה בין צדדים שלישיים - בין המשלח האמריקאי לבין סוכנו ואינה מחייבת את היבואן-התובע ואת חברת השילוח הישראלית שנתבעה, שלא חתומים על אותו שטר מטען.

 

בית המשפט העיר כי חברת השילוח האמריקאית, בהיותה חברת שילוח בינלאומית, מודעת לכך שהצד הישיר להסכם איתה אינו הלקוח הסופי, ועל כן צפתה, או לכל הפחות היה עליה לצפות, שהיא עשויה להיתבע על ידי גורם מחוץ לתחום השיפוט האמריקאי.

 

באשר לדיון בשאלה האם ישראל מהווה את הפורום הנאות לקיום ההתדיינות המשפטית בעניין, בית המשפט ציין שעל אף שהמכלת המטען ארעה בארצות הברית, המטען היה מיועד לייצוא לישראל, ולאחר שהגיע נבדק ונמצא לא כשיר לשיווק על ידי הרשויות בישראל. לפיכך, נקבע שמירב הזיקות נמצאות בתחומי מדינת ישראל יותר מאשר בארה"ב.

 

לאור האמור לעיל, בקשת חברת השילוח האמריקאית שלא לקיים דיון בישראל נדחתה והיא חויבה בהוצאות בסך של 2,000 שקל.

 

המחוזי: בארצות הברית

בערעור קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב כי החלטת בית המשפט השלום היא חסרה בשאלה האם קיימת כאן עילת תביעה רצינית. באופן זה, צוין כי בית משפט השלום לא נתן את דעתו לעובדה שלא קיים איסור על הובלת מזון יחד עם חומרים מסוכנים, וכן לא ניתנו הנחיות הובלה מחברת השילוח האמריקאית או מהספק.

 

כמו כן, בית המשפט המחוזי ציין כי חברת השילוח האמריקאית לא יכולה להיות אחראית להחלטה של משרד הבריאות בישראל, שלפי הטענה התקבלה בשרירותיות וללא כל סיבה, זאת, כיוון שחטיפי האנרגיה לא ניזוקו, לא נגרם להם זיהום כלשהו ולא נבדקו באמצעות מעבדה מתאימה.

 

בנוסף, עולה כי הוצג בדיעבד מסמך ממשרד הבריאות, לפיו חטיפי האנרגיה ככל הנראה הושמדו לא בשל המכלתם עם חומרים מסוכנים, אלא בשל כך שלא אוחסנו בתנאים המתאימים למזון.

 

יתרה מזאת, בית המשפט המחוזי פסק שבית משפט השלום לא התמודד בצורה ראויה עם טענת תניית השיפוט הייחודית בשטר המטען, והורה לו לקיים דיון נוסף בנושא, שכן קיימת פסיקה שקבעה שתניית שיפוט מחייבת את היבואן וחברת השילוח גם אם לא חתמו על שטר המטען.

 

לאור האמור לעיל, בית המשפט המחוזי ביטל את הכרעת בית משפט השלום, וקבע שהבקשה תידון מחדש והטיל הוצאות של 10,000 שקל על חברת השילוח הישראלית.

 

 

 

* האמור לעיל הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת משפטית. לקבלת ייעוץ משפטי יש לפנות לעורך דין עם מלוא פרטי המקרה הספציפי.

* עו"ד גיל נדל מתמחה בדיני יבוא, יצוא, הובלה ושילוח וסחר בינלאומי, והוא עומד בראש תחום יבוא ויצוא וסחר בינלאומי במחלקת המסים במשרד גולפרב זליגמן ושות'. לפרטים ומידע: Gill.Nadel@goldfarb.com