ייבאו חלקים לצורך ייצור טובין אסורים והמכס החרים

אסור לייבא לארץ קורקינטים ממונעים, מה לגבי ייבוא החלפים? ; ביהמ"ש בחיפה פסק: כאשר יבואן מייבא חלקים לייצור מוצר שאינו כדין מותר לרשות המכס לחלט את הטובין


00:00 ,06.11.2011 מאת: עו"ד גיל נדל, עו"ד עומר וגנר

הליך יבוא טובין לישראל, כידוע, כפוף לקבלת אישורים ורישיונות שונים.

נשאלת השאלה- מה קורה במצב בו יבואן מייבא טובין כדין, תוך השגת כל האישורים הנדרשים, אך מחקירה של רשות המכס מתגלה כי בכוונתו לייצר מטובין אלה טובין אסורים בייבוא.

האם במצב כזה, לאור ממצאי החקירה, מותר לרשות המכס לתפוס את חלקי הטובין כבר בשלב הייבוא?
 
מקרה כזה עלה לדיון לאחרונה בבית משפט השלום בחיפה.

סיפור המקרה:

חברת מור מכונות וחלפים ייבאה מחו"ל חלקים שונים כמו גלגלים, שלדות ופנסים, והצהירה כי מדובר בחלקים למפזרת אספלט.

בפועל, בעקבות חקירה שבוצעה על ידי רשות המכס, התגלה כי החלקים מיועדים לצורך הרכבה וייצור של קורקינטים ממונעים, האסורים לכשעצמם בייבוא. כמו כן, חלקים אחרים היו מיועדים לייצור קטנועים, מבלי שהושגו בעבורם האישורים הרלוונטיים.

המכס טען גם כי החברה לא פעלה בתום לב שכן נתפסו תכתובות עם הספק בחו"ל בו מדריכה החברה את הספק היכן לאחסן את הטובין במכולה, כיצד להסוות אותם וכו'.

בעקבות כך, תפסה רשות המכס את המשלוח המיובא, וחברת מור הגישה תביעה לבית המשפט להשבת התפוס.

החברה טענה כי החלקים לכשעצמם מותרים ביבוא ויובאו כדין.

פסק-הדין:

בית המשפט ציין כי אין מחלוקת שהחלקים המפורקים שיובאו לארץ, יובאו לכשעצמם כדין תוך השגת כל האישורים הרלוונטיים, ולראייה, התובעת גם לא הועמדה לדין פלילי.

יחד עם זאת, בית המשפט ציין כי הסוגיה המרכזית הטעונה הכרעה היא: "מה דין חלקים אשר מגיעים כדין, לאחר מכן, נעשה בהם שימוש כדי ליצור מוצר אשר אינו כדין".

בסוגיה זו, קבע בית המשפט כי יש לבחון את המהות העומדת מאחורי הייבוא (התכלית) ולא את היבוא לכשעצמו, ולפיכך, קבע כי כאשר יבואן מייבא כדין חלקים המיועדים לייצור מוצר שאינו כדין, מותר לרשות המכס על בסיס ממצאים כאלה לחלט את הטובין. לאור זאת, קבע בית המשפט כי במקרה זה התפיסה והחילוט היו כדין.

בסוגית דמי האחסנה החלים על הטובין, הבחין בית המשפט בין שלושה שלבים- תפיסת טובין, חילוט טובין והחרמת טובין. בית המשפט קבע כי רק השלב האחרון (החרמה) מעביר את הבעלות בטובין לידי המדינה.

לפיכך, קבע בית המשפט כי מעשה התפיסה והחילוט לא הקנו למדינה את זכות הקניין בטובין, וזו נותרה בידי החברה, כל עוד לא בוצע הליך של החרמה.

לכן, קבע בית המשפט כי למרות שהתביעה להשבת התפוס נדחית, על החברה לשאת בהוצאות האחסנה של הטובין עד למועד מתן פסק-הדין, משום שרק במועד זה עברה הבעלות לידי המדינה.

בסופו של דבר, כאמור, נדחתה התביעה, הבעלות בטובין עברה לידי המדינה, אך החברה לא חויבה בהוצאות משפט ובשכר טרחת עו"ד.

(ת.א. (שלום חיפה) 5631-08 מור מכונות וחלפים בע"מ נ' מדינת ישראל-משרד האוצר, אגף המכס, פסק-דין מיום 30.10.11, השופט שר. לא צוינו שמות ב"כ הצדדים).



האמור לעיל הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת משפטית. לקבלת ייעוץ משפטי יש לפנות לעורך דין עם מלוא פרטי המקרה הספציפי.
עו"ד גיל נדל הכותב הינו עורך דין העוסק בדיני יבוא ויצוא, מסים עקיפים, דיני סחר חוץ, הובלה ושילוח בינלאומי וקנין רוחני, ומשמש כיועץ המשפטי של לשכת סוכני המכס והמשלחים הבינלאומיים – תל אביב. ניתן להוריד מאמרים נוספים פרי עטו של עו"ד גיל נדל באתר האינטרנט: www.nadel-law.co.il