"בד קייס" בעניין ערך טובין לצורכי תשלום מכס

בית המשפט העליון תמך לאחרונה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, שדן באי קבלת ערך שהוצהר על ידי יבואן. בית המשפט קבע כי בפני היבואן עמדה משוכה גבוהה והוא לא הצליח לעוברה


00:00 ,17.12.2007 מאת: מערכת פורט2פורט

בית המשפט העליון תמך לאחרונה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, שדן באי קבלת ערך שהוצהר על ידי יבואן. בית המשפט קבע כי בפני היבואן עמדה משוכה גבוהה והוא לא הצליח לעוברה
 
בית המשפט העליון תמך לאחרונה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, שדן באי קבלת ערך שהוצהר על ידי יבואן (ע"א 4564/06, עמוסי נ' מדינת ישראל; היבואן ייצג את עצמו, למדינה- עו"ד לוי).
 
באותו עניין דובר על "העתקת מחירים" (שיפטינג) שבוצעה על ידי יבואן, דהיינו העמסת ערך גבוה על מוצרים הפטורים ממסי יבוא והנמכת ערך של מוצרים החייבים במסי יבוא. בית המשפט המחוזי בנצרת, על בסיס מסמכים ועדויות שהוצגו בפניו, קיבל את עמדת רשות המכס ודחה את עמדת היבואן. בין היתר, נמצאו אצל היבואן הצעות מחיר המציגות מחירים שונים מאלו שהוצגו בפועל, באופן שטובין החייבים במסי יבוא הופיעו בהצעות המחיר בערך גבוה יותר מזה שהופיע בחשבוניות שהוגשו למכס, ומנגד - ערך הטובין הכולל לא השתנה. כמו כן בית המשפט המחוזי עמד על חוסר מהימנותו של היבואן.
 
היבואן הגיש ערעור לבית המשפט העליון וערעורו נדחה. בית המשפט קבע כי בפני היבואן עמדה משוכה גבוהה והוא לא הצליח לעוברה, שכן קביעותיה של הערכאה הראשונה הן קביעות עובדתיות, המבוססות הן על מסמכים והן על ממצאי מהימנות, וערכאת הערעור לא תתערב בממצאיה של הערכאה הראשונה.
 
האם הדברים היו יכולים להתנהל באופן אחר? האם תוצאת פסק הדין של שתי הערכאות מבטאת אמת "משפטית" שאכן תואמת נכונה את ה"אמת" כפי שהיא מוכרת בשפת בני אדם רגילים? קשה לנו לדעת. יחד עם זאת נעיר מספר הערות שנראות לנו רלבנטיות:
 
האחת, חשוב לזכור שהדברים נחתכים בעיקרם בערכאה הראשונה, במיוחד בכל מה שקשור לעובדות ולמהימנות העדים. בעניינים שכאלו מוטב שלא לסמוך על ערכאת הערעור.
 
שנית, היבואן ייצג את עצמו (ללא הסתייעות בעו"ד) בפני בית המשפט העליון, בעוד שבבית המשפט המחוזי יוצג על ידי עורך דין. האם ייצוג משפטי בערכאת הערעור היה משנה את התמונה? אולי כן ואולי לא. בהקשר זה חשוב לציין קביעה משמעותית של בית המשפט המחוזי, שלא נדונה מפורשות בבית המשפט העליון, ושייתכן והיתה לה השלכה על מסקנות פסק הדין.
 
כוונתנו לפרשנותו של בית המשפט המחוזי לסעיף 239 לפקודת המכס הקובע כי "בהליכים שסעיף 229 לא חל עליהם, הטוען ששילם את המכס המגיע או שהגיש רשמון כדין או שהותרו טובין כדין, עליו הראייה". בית המשפט המחוזי קבע כי על היבואן להוכיח כי טענתו נכונה, דהיינו עליו להוכיח כי המחירים שהוצהרו על ידו הנם אכן מחירי העסקה האמיתיים אשר שולמו על ידו בעד הטובין שייבא. השאלה היא כמה רחוק צריך היבואן ללכת? האם מדובר בנטל הבאת ראיות, או בנטל שכנוע? ואם בנטל שכנוע - האם בהבאת ראיות ראשוניות שיעבירו את הנטל אל הצד השני? לשאלות אלו לא ניתנה תשובה מפורשת בשני פסקי הדין, וזאת ככל הנראה לאור המסקנה הברורה שאליה הוליכו הראיות.
 
* האמור לעיל הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת משפטית. לקבלת ייעוץ משפטי יש לפנות לעורך דין עם מלוא פרטי המקרה הספציפי.
 
עו"ד גיל נדל עוסק בדיני יבוא ויצוא, מסים עקיפים, דיני סחר חוץ, הובלה ושילוח בינלאומי וקנין רוחני. ניתן להוריד מאמרים נוספים פרי עטו של עו"ד גיל נדל באתר האינטרנט:  www.nadel-law.co.il