פסק דין תקדימי בעליון: רשות המסים מנועה מלבצע הרמת מסך עצמית

בית המשפט העליון התייחס לכוחה של רשות המסים להתמודד עם מצבים בהם בעל עסק מבקש להתחמק מתשלום מסים, לסגור עסק רשום ולהקים אחר במקומו


11:17 ,30.06.2014 מאת: מערכת פורט2פורט

רשות המסים מנהלת מלחמת חורמה במשתמטים מתשלום מס, כשהדבר נכון למסים ישירים ולמסים עקיפים כאחד. לעיתים, החייב במס מחליט להתחכם ולסגור את העסק שעליו רשום חוב המס ולהקים עסק אחר, שמבצע פעילות דומה, בכדי להעביר אליו את הלקוחות ולהמשיך בעסקים כרגיל.

 

האם מצבים כאלה מציבים את רשות המסים בפני שוקת שבורה, באופן שהיא אינה יכולה לגבות עוד את חוב המס, ועל כן מדובר בחוב אבוד?


בחודש מאי השנה נתן בית המשפט העליון פסק דין תקדימי, שקבע כי במצבים כאלה, על רשות המסים לפנות בעצמה לבית המשפט, להגיש תביעה נגד העסק הפעיל ולבקש סעד של הרמת מסך לעומת בעל חוב המס המקורי. מדובר בשני ערעורים שאוחדו לדיון משותף.

 

רשות המסים טענה, כי מכוח סמכויות הגבייה שבידה, היא רשאית לבצע הרמת מסך עצמית גם ללא פנייה לבית משפט, וכי דווקא בעל העסק הוא שצריך לתבוע אותה בבית המשפט ולטעון נגד הרמת המסך.

 

בית המשפט קבע כי על אף שיש לכבד את רצונה של רשות המסים להילחם במבריחי מס, אין להרחיב את סמכויותיה מעבר לסמכויות שבחוק. בית המשפט קבע כי סמכויותיה של רשות המסים לבצע הרמת מסך עצמית מצטמצמות למצבים המתוארים בסעיף 106 לחוק מסך ערך מוסף, ולא מעבר לכך.

 

מדובר בשלוש חברות השייכות למשפחת אגברייה, כאשר בחברת בית הבד ("החברה הראשונה"), בעל המניות הינו מוחמד אגברייה, בחברת בית הבד באסם ("החברה השנייה") בנו של מוחמד, באסם אגברייה משמש כמנהל החברה ובעלת המניות הינה רעייתו של באסם, ובחברת זייתון תעשיות בע"מ ("החברה השלישית" וביחד "שלושת החברות"), בעל המניות הוא סעיד אגברייה, נכדו של מוחמד.

 

לקראת תום שנת 2006 פנתה רשות המסים אל החברה השלישית (זייתון) בדרישה לתשלום חוב בסך של כ-714 אלף שקל בגין חוב של החברה הראשונה משנת 2000 ("החוב"). זאת לאור הטענה כי שלוש החברות מהוות את אותה הגברת בשינוי אדרת, שהחליפו את שמותיהן על מנת לחמוק מפירעון החוב שנזקף לחובת החברה הראשונה.

 

רשות המיסים ביססה את גישתה על סמך העובדה כי ישנה זהות מוחלטת בין שלוש החברות בפרמטרים רבים, ובהם אופי הפעילות, שם המותג, ניהולה המעשי של החברה, זהות הלקוחות, עובדי החברה וכו'.

 

בית המשפט השלום קבע כי לאור העובדה שסעיף 106 לחוק מס ערף מוסף המתיר הרמת מסך בסיטואציה דומה נחקק לאחר היווצרות החוב ולא ניתן לעשות בו שימוש, היה על רשות המסים לתבוע את החברה בבית המשפט ולבקש הרמת מסך, כהגדרתה בסעיף 6(א) לחוק החברות. בית המשפט המחוזי אימץ קביעה זו.

 

בערעור לעליון טענה רשות המסים כי ישנה חשיבות רבה להקנות לה כלי גביית מסים אפקטיבי להילחם בסרבני מס, וכמו וטענה כי הסמכות נובעת מכוח סעיף 5(1)(ב) לפקודת המיסים (גבייה) ולחילופין מדובר בסמכות טבועה.

 

במקרה נוסף, של אחים ירושלים, מדובר בשתי חברות - חברת אחים שיווק בשר בע"מ  ("חברה א"), שנרשמה כעוסקת לקראת תום שנת 2004, וחברת א. אחים ירושלמים למסחר ("חברה ב"), שנרשמה כעוסק בתום שנת 2007.

 

בתום שנת 2007 הוציאה רשות המסים לחברה א' שומה בסך של 1.7 מיליון שקל, ("השומה"). פחות משנה לאחר מכן, הפסיקה חברה א' את פעילותה. כתוצאה מכך, רשות המסים ייחסה את השומה לחברה ב', מכוון ששתי החברות מהוות ישות כלכלית אחת לאור הזהות המוחלטת ביניהן, הבאה לידי ביטוי בזהות בעלי המניות המעורבים, זהות הלקוחות והספקים וכו'. חברה ב' טענה כי אין כול קשר בין בינה ובין חברה א'.

 

בית המשפט המחוזי קבע כי לרשות המסים אין סמכות להרים מסך בין שתי החברות, לאור היעדר סמכות מפורשת בדומה לעניין זייתון, ויתרה מכך, נקבע כי רשות המסים לא עמדה בהוראות סעיף 106 לחוק מס ערך מוסף לשם הרמת המסך כאמור.

 

לגבי טענת רשות המסים בדבר סמכות טבועה, דחה בית המשפט העליון את גישה זו, תוך אומרו כי "הכרה בסמכות טבועה של הרשות עלולה לכרסם בעקרון חוקיות המנהל, ולפיו הרשות המינהלית אינה מורשית לבצע פעולה שלא הוסמכה במפורש לעשותה". כלומר, בית המשפט קבע כי על מנת להרים מסך, חובה למצוא מקור חוקי שמאפשר זאת, תוך שהוא אימץ את קביעת המחוזי כי פקודת המסים גבייה לא מתירה זאת.

 

לעניין גישת הרשות כי היא נדרשת לאמצעי גבייה אפקטיביים לשם התמודדות עם התופעה של סרבני מס שמקימים חברות תאומות, שפעילות עסקית תועבר אליהן, אך חובותיה של החברה המקורית יוותרו בספריה, קבע בית המשפט כי למרות שבשני המקרים נשוא הערעור אכן מדובר בחברות תאומות, אשר בינן לבין החברות בעלות החוב ישנה זהות ניכרת, "אמצעי הגבייה השונים נדרשים להלום את עיקרון חוקיות המינהל, לפיו אין לרשות סמכות, אלא אם הוקנתה לה בחוק". כמו כן נקבע כי בעידן החוקתי היום, הנטייה היא לנקוט בגישה המצמצמת במידת האפשר את הפגישה בזכות החוקתית.

 

בית המשפט קיבל באופן עקרוני את גישתה של רשות המסים, כי המחוקק ביקש להשוות את סמכויותיה לראש ההוצאה לפועל, אך קבע כי אין בכך די כדי להסיק כי לרשות המסים סמכות בלתי מוגבלת לבצע הרמת מסך.

 

לאור כל האמור, נדחו הערעורים מטעם המדינה ונקבע כי הרמת המסך בוצעה שלא כדין.

 

הערת סיום: על פי פסיקת בית המשפט העליון, הסמכות להרים מסך היא פוגענית ודרקונית לעיתים, אשר רשות המסים, בהיותה רשות מינהלית, יכולה להפעיל רק במקרים ספציפיים, בהם היא בעלת סמכות מפורשת לבצע זו בחוק. לעניין זה יפים דבריו של בית המשפט, כי "הרמת מסך בין חברות היא אקט המצריך שיקול דעת שיפוטי, ויהא זה מרחיק לכת להפקיד שיקול דעת מעין זה בידי גובה המס".

 

פסק דין זה למעשה קובע כי כאשר רשות המסים מעוניינת לבצע הרמת מסך שלא מכוח סעיף 106 לחוק מס ערך מוסף, עליה לפנות לבית המשפט ולהגיש תביעה ובקשה להרמת מסך.

 


 

פסק דין תקדימי בעליון: רשות המסים מנועה מלבצע הרמת מסך עצמית* האמור לעיל הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת משפטית. לקבלת ייעוץ משפטי יש לפנות לעורך דין עם מלוא פרטי המקרה הספציפי.

* עו"ד גיל נדל מתמחה בדיני יבוא, יצוא, הובלה ושילוח וסחר בינלאומי, והוא עומד בראש תחום יבוא ויצוא וסחר בינלאומי במחלקת המסים במשרד גולפרב זליגמן ושות'. לפרטים ומידע: [email protected]