אושר מתן רישיון לרכבים של בטר פלייס שגילם למעלה משנה

בית המשפט העליון דחה את עמדת משרד התחבורה בטענה שקבלת עמדתו משמעה חיסול הסיכוי למצוא רוכש לחברה או לנכסיה


00:00 ,24.11.2013 מאת: עו"ד גיל נדל, עו"ד הילה וולגמוט

בית המשפט העליון דחה את בקשת משרד התחבורה לעכב את ביצועו של פסק דין, שהורה להעניק רישיון רכב לכלי רכב של בטר פלייס שגילם מעל שנה.

משרד התחבורה טען כי לפי התקנות, לא ניתן לתת רישיון רכב לרכב מיובא אם גילו עלה על שנה, אך טענתו נדחתה.

תקנה 282(א) (3) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה) קובעת כי לא יירשם רכב ולא יינתן עליו רישיון, אלא אם כן טרם חלפו 12 חודשים ממועד ייצורו.

בשל הליכי הפירוק, חדלה היבואנית בטר פלייס לשחרר את כלי הרכב ממחסני הערובה, ואלה הלכו ו"התיישנו", במובן שחלפה שנה ממועד ייצורם. במחסנים נותרו 350 כלי רכב שטרם שוחררו מפיקוח המכס.

חברת סנרייז, שהיתה צריכה להיכנס בנעליה של בטר פלייס, ביקשה לשחרר את כלי הרכב מפיקוח המכס, על מנת למוכרם לצרכנים, הן חדשים והן כאלה ששילמו לבטר פלייס סמוך לפני תחילת הליכי הפירוק. תקנה 269 לתקנות התעבורה, מאפשרת למשרד התחבורה לחרוג מהוראות התקנות במקרים מסוימים, וקובעת כי "רשות הרישוי רשאית לפטור כל רכב מהוראות תקנה מתקנות חלק זה ...".

אלא שבמקרה הנוכחי, משרד התחבורה התנגד לאפשר את שחרור הרכבים בטענה שמתן אפשרות לייבוא כלי רכב שחלפה יותר משנה ממועד ייצורם מפלה בין יבואן ליבואן ועלולה לחשוף אותו לתביעות של יבואנים אחרים לאפשר להם לייבא כלי רכב "מיושנים".

בהחלטתו של בית המשפט המחוזי הודגש שמדובר במקרה מיוחד במינו, המצדיק הפעלת הפטור ואינו מהווה תקדים, משום שמדובר במספר מצומצם יחסית של כלי רכב ובהליכי פירוק.

מנגד נקבע, כי קבלת עמדתו של משרד התחבורה משמעה שצריך יהיה להעביר את הרכבים לגריטה, מה שיפגע בסיכוי למצוא משקיע לחברה ויגרום נזק לנושי החברה, במיוחד אלו ששילמו מקדמות כדי לרכוש את כלי הרכב.

על החלטה זו הגיש משרד התחבורה ערעור לבית המשפט העליון, ובד בבד עתר לעיכוב ביצוע ההחלטה.

בהחלטתו בבקשה לעיכוב ביצוע אימץ בית המשפט העליון את החלטת המחוזי והנמקתו וקבע כי מכוח תקנה 269 יש למשרד הרישוי סמכות כללית ליתן פטור לכל רכב. בית המשפט הצר על כך שהמדינה בחרה להעמיד במבחן את פרשנות התקנה דווקא במקרה שבפנינו, מקום בו קבלת עמדתה תגרום לנזק עצום.

נקבע כי מדובר במקרה ייחודי של חברה ייחודית, שייבאה כלי רכב ייחודיים, שנכנסה להליכי פירוק. לאור זאת, אין לקבל את הטענה להפלייה כביכול מול יבואנים אחרים, המייבאים כלי רכב "רגילים". מאחר שאין מדובר בכלי רכב "רגילים", האפשרות לייצא אותם חזרה למדינות אחרות אינה אפשרית או יקרה מאד כך שלמעשה כ-360 כלי רכב יישלחו לגריטה.

פגיעה צפויה נוספת הינה הפגיעה האנושה בזכות הקניין של החברה ושל הנושים, אשר רכשו במיטב כספם את כלי הרכב, ובאינטרס של המדינה "להחיות" את פעילותה של החברה, נוכח היתרונות הלכאוריים של כלי רכב חשמליים בהיבטים שונים.

נקבע כי קבלת עמדת משרד התחבורה משמעה חיסול הסיכוי למצוא רוכש לחברה או לנכסיה.

על מנת למנוע חשש בהיבט של הטעיית הצרכן, הורה בית המשפט כי מועד ייצור כלי הרכב יימסר לכל רוכש רכב, שיאשר קבלת ההודעה בכתב. על מנת למנוע חשש בהיבט הבטיחותי, הורה בית המשפט כי כל רכב יימסר בכפוף לאישור של קצין בטיחות רכב, לאחר ביצוע בדיקה מקדימה טרם מסירה או בדיקת בטיחות.

לבסוף, דחה בית המשפט העליון את בקשת משרד התחבורה לעכב את ביצוע פסק-דינו של בית המשפט המחוזי
.

 

 

 

* האמור לעיל הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת משפטית. לקבלת ייעוץ משפטי יש לפנות לעורך דין עם מלוא פרטי המקרה הספציפי.

* עו"ד גיל נדל מתמחה בדיני יבוא, יצוא, הובלה ושילוח וסחר בינלאומי, והוא עומד בראש תחום יבוא ויצוא וסחר בינלאומי במחלקת המסים במשרד גולפרב זליגמן ושות'. לפרטים ומידע: Gill.Nadel@goldfarb.com