ביהמ״ש המחוזי דחה עתירת תאגיד עמילות מכס בעניין מחיקה מהפנקס

העותרת טענה כי עצירת פעילותה לתקופה של ארבעה חודשים מהווה סנקציה חריגה בחומרתה, לא מידתית ובלתי סבירה, שכן היא תגרום הלכה למעשה לחיסולה של החברה. בית המשפט קבע כי החלטת מנהל רשות המסים היא סבירה


08:57 ,12.07.2023 מאת: עו״ד גיל נדל, עו״ד רנון גורן

רקע: תאגיד עמילות מכס הגיש עתירה לבית המשפט המחוזי בירושלים, אשר יורה על ביטולה של החלטת מנהל רשות המסים לפיה התאגיד יימחק מפנקס סוכני המכס לתקופה של ארבעה חודשים, שכן משמעות ההחלטה היא שהעותרת לא יכולה לעסוק במשלח ידה בתקופה זו.

 

עובדות המקרה: העותרת, תאגיד עמילות מכס ותיק משך 20 שנה, הגישה עתירה כנגד החלטת מנהל רשות המסים למחוק אותה מפנקס סוכני המכס למשך ארבעה חודשים. הרקע להחלטת המנהל, הוא ייבוא מסחרי, לכאורה, שביצעה העותרת, של צעצועים דרך הים, במסווה של ייבוא אישי.

 

בשנת 2018 פנה אל העותרת יזם בהצעה לפתח רעיון חדשני של ייבוא אישי של צעצועים מסין לישראל דרך הים, באמצעות אתר ייעודי שיפעל כמו אתרי הסחר הקמעונאיים, כגון אמזון. בעוד שייבוא אישי בדרך האוויר אינו דורש ייפוי כוח בהתאם לנהלי רשות המסים, לא ניתן לייבא באופן אישי בדרך הים בשל אופי השילוח, ועל כן ייבוא שכזה מוחזק כייבוא מסחרי הדורש ייפוי כוח מהלקוחות שהזמינו את הצעצועים.

 

העותרת נפגשה עם גורם בכיר בהנהלת הרשות כדי לברר כיצד יש להתייחס לייבוא שכזה, וטוענת שבמסגרת הפגישה אושר לה פיילוט של 10 משלוחים בתנאים מסוימים, כאשר בפגישה זו לא דובר על ייפוי כוח והעותרת הייתה תחת הרושם שייפוי כוח אינו נדרש וכי הבכיר נתן לעותרת אישור לפעול כפי שפעלה.

 

לאחר ארבעה משלוחים שנבדקו פיזית ושוחררו בהצלחה, נקראו לפתע בעלי העותרת לחקירה במכס. במסגרת החקירה התברר לעותרת כי היזם הוא יבואן מסחרי ולכן הייבוא שביצעה הינו ייבוא מסחרי ולא ייבוא אישי, ועל כן העותרת נדרשה להגיש מראש ייפוי כוח חתומים מהלקוחות, אשר לא היו ברשותה.

 

בנסיבות הללו, הציעה רשות המסים לעותרת כופר בסכום פעוט בסך 7,000 ₪ על מנת לסיים את ההליכים הפליליים נגדה, והעותרת הסכימה.

 

לאחר זמן מה, נקראה העותרת לשימוע בהנהלת רשות המסים, כאשר בסופו החליט מנהל רשות המסים, לאחר התייעצות עם הוועדה המייעצת למנהל, להטיל עונש מנהלי בגין העבירות שעברה לכאורה העותרת, בדמות מחיקתה מפנקס סוכני המכס לתקופה של ארבעה חודשים.

 

הואיל ומשמעות ההחלטה היא מניעת האפשרות לעסוק במשלח ידה בתקופה זו, הגישה העותרת לבית המשפט המחוזי עתירה כנגד ההחלטה.

 

טענות הצדדים: טענות העותרת מכוונות הן כלפי תקינות הליך קבלת ההחלטה בעניינה והן כלפי סבירותה של ההחלטה. באשר לתקינות ההליך, העותרת טוענת כי ההליך חרג ״באופן קיצוני מכל סדרי מנהל תקין״, וכי נפלו בו פגמים רבים. לטענתה הוצג בפני הוועדה המייעצת מידע חלקי וסלקטיבי וכפועל יוצא מכך, על בסיס המלצתה הפגומה של הוועדה ומבלי שקיים התייעצות עם הוועדה כנדרש, שינה המנהל את עמדתו המקורית - אשר לטענת העותרת ובהתאם למסמכים שהובאו לידיה לאחר הגשת העתירה - להסתפק בנזיפה.

 

עוד מלינה העותרת על כך שגרסתו של הבכיר ברשות המסים לדברים שנאמרו בפגישתו עם מנהלי העותרת לא תועדה בכתב, ועל כך ש״בית המכס טמן לעותרת פח״ בכך שיצר את הרושם כי בחתימתה על הסדר המרת המשפט בכופר תם ונשלם עניינה מול הרשות.

 

באשר לסבירות ההחלטה - העותרת טענה כי עצירת פעילותה לתקופה של ארבעה חודשים מהווה סנקציה חריגה בחומרתה, לא מידתית ובלתי סבירה, שכן היא תגרום הלכה למעשה לחיסולה של החברה. לטענתה לקוחותיה יינטשו אותה לטובת חברות מתחרות, הכנסותיה ״ירדו ביום אחד לאפס״, והעותרת לא תעמוד בהתחייבויותיה הכספיות ותגיע למצב של חדלות פירעון. העותרת מוסיפה כי הסנקציה שהוטלה עליה אינה מידתית גם בשים לב לגובה הכופר הנמוך שהוטל עליה, לפרק הזמן בן 3 השנים שחלף מאז סיום החקירה הפלילית, להיותה חברה ותיקה העוסקת בתחום השילוח מזה כ-20 שנה ולכך שזוהי הפרה ראשונה.

 

על כן טענה העותרת כי בנסיבות הללו לא היה מקום להטיל עליה סנקציה כלשהי, ולכל היותר ניתן וראוי היה להסתפק בנזיפה.

 

המשיבה, רשות המסים, טענה לעומת זאת כי ההחלטה ניתנה כדין, בהליך תקין, לאחר שעניינה של העותרת נדון בפני הוועדה המייעצת כנדרש ולאחר שנשקלו כל השיקולים הרלבנטיים.

 

לגבי כך שהבכיר בהנהלה לא נתן עדות במסגרת החקירה הפלילית במכס ולא נמצאה גרסתו בכתב, טענה המשיבה כי עומדת לה חזקת התקינות המנהלית. עוד הוסיפה המשיבה וטענה כי הסנקציה על מחיקה בת ארבעה חודשים בלבד הינה סבירה ומידתית נוכח חומרת העבירות בהן הודתה העותרת.

 

הכרעת בית המשפט: בית המשפט לא קיבל את טענות העותרת. לגבי הטענה המרכזית של העותרת, המופנית לפער שבין עמדתו של המנהל לאחר השימוע, אז שקל להסתפק בנזיפה, לבין החלטתו לאחר הדיון שהתקיים בוועדה המייעצת, להטיל סנקציה של מחיקת רישום, פסק בית המשפט כי אין לקבל טענה זו. בית המשפט התבסס על פרוטוקול הדיון בפני הוועדה המייעצת, שם צוין כי עיקרי התיק ״הובאו בקצרה״ בפני הוועדה המייעצת, כאשר לדברי גורם שנכח בשימוע בדיון שנערך בבית המשפט, הוא הציג את כל המקרה לוועדה באופן מסודר על אף האמור בפרוטוקול. בית המשפט המחוזי בחר לאמץ גרסה זו.

 

באשר לטענת העותרת כי נפלו פגמים בהתייעצות המנהל עם הוועדה, שכן אין מחלוקת שלא קיימת ראייה להתייעצות שכזו והמנהל אף לא נכח בדיון שנערך בוועדה, קבע בית המשפט כי לא ניתן ללמוד מלשון החוק על חובת נוכחות של המנהל בדיון בוועדה, ולא על כללים מחייבים בעניין אופן ההתייעצות עמה. על כן, לשיטת בית המשפט, לא נפל פגם בהתייעצות.

גם את הטענה כי לעותרת נוצר הרושם כי ההליכים נגדה מסתיימים באופן מוחלט בחתימתה על הסדר כופר, לא קיבל בית המשפט, תוך שקבע כי מצופה מתאגיד מכס ותיק להכיר ולדעת שפרט להליכים פליליים ניתן לנקוט כנגדו בהליכים מנהליים, כדוגמת מחיקה מהפנקס, כאשר בהסדר הכופר, המתייחס להליך הפלילי בלבד, נכתב מפורשות כי אין בהסדר לפגוע בסמכויות רשות המסים לפי כל דין.

 

לגבי הטענה שנפל פגם בחקירה הפלילית בכך שלא נלקחה עדות מהבכיר בהנהלת הרשות ביחס לפגישה שקיימה עמו העותרת, בה הבינה כי ניתן לה אישור לפעול כפי שפעלה, פסק בית המשפט כי אין לקבלה, תוך שהוא מסתמך על אמירות מתוך חקירות מנהלי העותרת ברשות המסים, לפיהן, לכאורה, העותרת לא הציגה בפני הבכיר את פרטי העסקה כהווייתם, לא בדקו לעומק את דרישות החוק ואת ההנחיות וכי לא קיבלו פטור מהצגת ייפוי כוח. על כן, החלטת מנהל רשות המסים ניתנה על בסיס תשתית ראייתית עובדתית מספקת ומבוססת, והיא בעיקרה הודאת מנהלי העותרת בחקירתם.

 

אשר לסבירות ההחלטה - לגביה טענה העותרת כי היא חריגה בחומרתה לא מידתית ובלתי סבירה, שכן המשמעות של מחיקה מהפנקס, גם אם לכאורה זמנית, היא בפועל מחיקה לצמיתות שכן יהיה על העותרת לפטר עובדים ולוותר על ציבור לקוחותיה היבואנים, שלא יחזרו אליה לאחר ארבעה חודשים - קבע בית המשפט כי לא הובאו לכך אסמכתאות או חוות דעת, כאשר ממילא הסנקציה הוטלה על העותרת, בעוד מנהלת העותרת היא בעלת רישיון עמילות מכס ויכולה להמשיך לעסוק במקצוע.

 

לאור כל האמור לעיל, קבע בית המשפט כי החלטת מנהל רשות המסים היא סבירה - לא נפל פגם בדרך קבלת ההחלטה, וכי ההחלטה אינה לוקה בחוסר סבירות קיצונית המצדיק התערבות בה.

 

בנסיבות הללו, לא קיבל בית המשפט את העתירה, והשית על העותרת הוצאות משפט לטובת המדינה בסך 6,000 שקל.

 

עת״מ (י-ם) 2054-12-22‏‏ (פורסם בנבו, 22.5.2023)

 

את העותרת ייצגו עו״ד גיל נדל ועו״ד רנון גורן; את המשיבה ייצגה פרקליטות מחוז ירושלים

 

 

הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל [email protected] ו/או בטלפון 03-6089979.