בית משפט: נוזל שמורכב בעיקרו מכוהל בלתי מפוגל לא סווג כמפיץ ריח

תקציר: התובעת, חברה בע״מ, ייבאה מיכלים של נוזל המורכב ממעל ל-96% כוהל, וכ-0.1% תמצית ריח בריכוז נמוך (להלן: ״הטובין״). החברה לא הוכיחה כי הנוזל שיובא לישראל היה במהותו מטהר אוויר, כפי שסיווגה אותו, מנגד, הוכח כי בפועל נעשה שימוש ברכיב העיקרי של הטובין: כוהל בלתי מפוגל, לצורך הכנת משקאות אלכוהוליים, לפיכך דחה בית המשפט את תביעת החברה.

עובדות המקרה: בין השנים 2015 עד 2018 ייבאה החברה מכלים של הטובין מגיאורגיה. במועד היבוא הצהירה החברה כי הטובין מהווים ״מפיץ ריח״ אשר הסיווג המתאים לו הוא פרט מכס 33.07-490000. במועד היבוא פרט זה היה פטור ממכס וחייב במס קנייה בשיעור של 12%.

הטובין נבדקו על ידי אגף המכס, שלא קיבל את הצהרת החברה, וסיווג את הטובין על פי המרכיב העיקרי בו - כוהל בלתי מפוגל - בפרט מכס 22.07.109900 לצו תעריף המכס. החברה אכן השתמשה בטובין לאחר הייבוא להכנת משקאות אלכוהוליים, ובפועל הם לא שימשו כמפיץ ריח או כמטהר אוויר. עוד הוכח כי החברה ידעה עוד בטרם יבוא הטובין כי הם ישמשו למשקה אלכוהולי.

טענות הצדדים: לטענת המכס לא מדובר במחלוקת סיווג כנה, אלא בתכנון מס בלתי לגיטימי שנועד לעקוף את המס הגבוה המוטל על אלכוהול לשתייה. לטענתו, יש לסווג את הטובין לפי הרכיב העיקרי שבו, בפרק 22 לצו תעריף המכס שכותרתו ״משקאות, כהלים (SPIRITS) לשתייה וחומץ״.

לטענת החברה, בעת הייבוא הטובין הוגדרו כ״מפיץ ריח״ בהתאם להגדרת היצרן הגיאורגי ממנו נרכשו הטובין, ואין רלוונטיות לשימוש שנעשה בהם לאחר הייבוא. מדובר בסיווג שאושר על ידי רשות המס בגיאורגיה, ולטענתה, רשות המכס לא רשאית לשנות את הסיווג ללא פנייה לגיאורגיה.

החלטת בית המשפט: הצהרת החברה כי הטובין מהווים ״מפיץ ריח״ טעונה הוכחה. היבואנית לא הביאה עדות להוכחת הרכיבים הנדרשים וריכוזם לצורך ייצור מטהר אוויר, או כל ראייה ממנה היה ניתן ללמוד כי ייצור היצרן הגיאורגי תואם ייצור מטהרי אוויר בשוק. כמו כן, לא הוצג מסמך המאשר כי גורם אובייקטיבי חיצוני בחן את סטנדרט הייצור ואישר את המוצר כמטהר אוויר.

מנגד, הוכח כי בפועל נעשה שימוש ברכיב העיקרי של הטובין להכנת משקאות אלכוהוליים. בית המשפט אף הדגיש כי החברה ידעה עוד בטרם הייבוא, שהטובין יימכרו על ידה כמשקאות אלכוהוליים ולא כמפיצי ריח.

באשר לשאלה האם ניתן לסווג את הטובין בניגוד לסיווג במדינת היצרן, נקבע כי מדינת ישראל, כמדינה ריבונית, רשאית לסווג טובין בהתאם למיטב הבנתה ושיקול דעתה. צו המכס ושיטת הסיווג בישראל אמנם מבוססים על מערכת כללים בינלאומית אחידה, אך אין ביצירת כללים אחידים אלה כדי להקים כוח משפטי למדינה מסוימת להכתיב סיווג למדינה אחרת. לאור כל האמור לעיל בית המשפט דחה את התביעה וקבע כי אין מקום להתערב בסיווג המכס. כמו כן, נקבע כי יש לחייב את החברה במס קניה בהתאם להודעת החיוב שקיבלה מהמכס.

[תא (ת״א) 29468-01-20 (נבו 11.6.2023). בשם הנתבעת – עוה״ד רועי רותם והילה בנסון בסמן].

*          *          *

הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל  [email protected] ו/או בטלפון 03-6089979.