האיחור לא על המשלח

בית משפט שלום בחיפה פתר משלח בינלאומי מאחריות לאיחור בהגעת מטען לישראל בגלל נסיבות של כוח עליון


10:40 ,15.05.2014 מאת: עו"ד גיל נדל, עו"ד הילה וולגמוט

משלחים בינלאומיים מתחלקים בדרך כלל לשני סוגים עיקריים: סוג אחד משמש כמתאם ההובלה ואינו מוביל בפועל את המטען. משלח שכזה יבקש להגביל את אחריותו באופן שתחול רק כלפי פעולותיו בתיאום ההובלה, אך לא כלפי ביצוע ההובלה עצמה, ולפיכך יטען המשלח כי הוא אינו אחראי לנזקים שאירעו למטען במסגרת ההובלה, לרבות איחורים בהגעתו ליעד.

 

סוג שני של משלחים לוקח על עצמו התחייבות לשמש כמוביל חוזי של המטען עבור יצואן/יבואן. משלח שכזה מנפיק ליצואן/יבואן שטר מטען. אמנם בפועל, ההובלה תיעשה על ידי מוביל ימי, או אווירי, אולם מבחינה חוזית, יהא המשלח הבינלאומי אחראי כלפי היצואן/יבואן בכל הנוגע להובלה, לרבות נזקים למטען, או איחורים בהגעתו ליעד. במצב זה, יגביל המשלח את היקף אחריותו כלפי היצואן/יבואן באמצעות סעיפים שונים שיופיעו בשטר המטען שינפיק המשלח ליצואן/יבואן.

 

ככלל, השאלה מהי מידת אחריות המשלח בעסקה ספציפית כזו או אחרת תיקבע על פי הצעת המחיר, או מסמכים אחרים המועברים על ידי המשלח ליצואן/יבואן, בהם יציין מהי ההתחייבות שנטל על עצמו.

 

לאחרונה פטר בית משפט השלום בחיפה משלח בינלאומי בחו"ל ואת סוכנו בישראל מאחריות לאיחור בהגעת מטען מיובא לישראל. היבואן טען כי בשל האיחור בהגעת המטען, נגרמו לו נזקים, טענה שלא התקבלה על ידי בית המשפט. יצוין כי המשלח בישראל יוצג על ידי משרדנו.

 

באותו מקרה, ייבאה חברת פוליאקספורטן (היבואן) בתנאי FOB חומרי איטום מתוצרתה של חברת Imper Italia - האיטלקית, שהינה היצואן – הספק. היבואן היה זקוק לאותם חומרים לצורך עבודת איטום באולם ספורט של עיריית נהריה, לאחר שזכה במכרז לביצוע העבודה.

 

היבואן הנפיק מכתב אשראי ליצואן ובו תנאי מהותי, לפיו מועד הטענת המטען על גבי האונייה בנמל היצוא יהיה עד ליום 25.2.09 וכן כי הסחורה לא תעבור שטעון. שטר המטען שהנפיקה המשלח הבינלאומי קבע כי מועד ההטענה היה ביום 25.2.09 על אונייה מסוימת, אלא שהמטען הגיע לבסוף באונייה אחרת לישראל ביום 16.3.09, בעוד שלפי טענת היצואן המשלוח היה צריך להגיע עד לתאריך 6.3.09.

 

התביעה הוגשה נגד המשלח הבינלאומי, שטיפל בשילוח בחו"ל, ונגד סוכנו בישראל. המוביל הימי לא נתבע והיצואן נמחק מהתביעה על ידי היבואן עצמו.

 

טענת היצואן היתה שבשל האיחור בהגעת המטען, נגרמו לו נזקים מצטברים בהיקף של 88 אלף שקל בגין עבודות איטום זמניות, פגיעה במוניטין, הפסד עסקאות ועוד, שכן הוא התחייב ללו"ז בפרויקט מול עיריית נהריה ובשל האיחור לא היה יכול לעמוד בו.

 

היבואן טען כי מצג המשלח הבינלאומי בחו"ל בשטר המטען, לפיו עמד בתנאי מכתב האשראי גרם לו לנזק, שכן הכספים הועברו אל היצואן בעוד הסחורה לא הגיעה במועדה לישראל, ואף, כפי שהתברר, לא הוטענה במועד שצוין בשטר המטען.

 

המשלח בישראל, שהוא סוכנו של המשלח בחו"ל, טען כי הוא פעל כשלוחה של היבואן לצורך תאום ההובלה בלבד, וכן כי כלל לא ידע ולא התחייב למועד הטענה ו/או הגעה של המשלוח לישראל.

 

המשלח הבינלאומי בחו"ל טען כי עקב כוח עליון - השבתה של נמל מרסיי - לא היה ביכולתו להטעין את הטובין על האונייה המקורית במועד שנקבע במכתב האשראי, וכי הוא עשה כל מאמץ להעביר את הטובין לאונייה אחרת, ואף הצליח לעשות כן ולצמצם את האיחור בהגעת הטובין.

 

השופט יואב פרידמן קבע כי גם אם התנהלות המשלח הבינלאומי בחו"ל היתה בלתי תקינה ביחס למצג שהוצג בשטר המטען הפנימי, הרי שזה לא גרם לאיחור בהטענת המטען על האונייה שהובילה אותו ליעדו ארצה.

 

מאחר והיבואן לא טען לתרמית והצגת מצג שווא, נקבע שהיצואן היה זכאי לקבל את כספו על פי מכתב האשראי, שכן את כל הסחורה שהתחייב לספק, וזו אכן סופקה, ולכל היותר מדובר באיחור של כ-8-9 ימים באספקה. בית המשפט ציין העובדה שהתביעה נגד היצואן נמחקה בהסכמה נזקפת לחובת היצואן.

 

בית המשפט קבע, כי על פי הגרסה העובדתית שהציג היבואן, הרי שהאיחור הנטען היה בן 9 ימים בלבד וכן זקף לחובת היבואן את העובדה כי גם לאחר הגעת המטען לישראל לא דאג היבואן לשחררו, אלא בחלוף  6 ימים נוספים, באופן שסותר את טענתו כי המטען נדרש לו בדחיפות. מניתוח העובדות ולוחות הזמנים הגיע  בית המשפט למסקנה כי ברור שהיבואן לא כלכל נכונה את צעדיו מבחינת הלו"ז מול עירית נהרייה והכניס עצמו במודע ללו"ז בעייתי.

 

בפסק הדין ניתח בית המשפט את תפקידם ומעמדם של המשלח הבינלאומי בחו"ל ושל סוכנו בישראל, תוך שהבחין בין הסוכן בישראל - שפעל כמשלח-מתאם - לבין המשלח בחו"ל - שפעל כמשלח-מוביל.

 

הסוכן בישראל

בית המשפט קיבל את טענתו, לפיה הוא לא היה מודע לדרישה לפיה מועד ההטענה יהיה עד ליום 25.2.09 ולא התחייב כלפי היבואן על מועד הגעת הטובין לישראל, על זמן הפלגה ו/או על מועד הטענתם בחו"ל. בית המשפט דחה את טענת היבואן , לפיה בפנייתו הראשונה צוין כי המשלוח דחוף, וקיבל את עמדת הסוכן, לפיה המילה דחוף אין די בה, ומכאן ועד התחייבות הסוכן לזמני הובלה ספציפיים המרחק רב, שכן ציון המילה דחוף הינו דבר שבשגרה.

 

בית המשפט קיבל את טענת הסוכן, לפיה הוא שימש בפרשה אך ורק כגורם אשר תיאם וארגן עבור היבואן את ביצוע כל הפעולות הלוגיסטיות הכרוכות בקליטת המטען בישראל, שחרורו מן הנמל והמכס בישראל, וצינור להעברת תשלום עבור כל נותני השירותים (מוביל ימי/יבשתי/עמיל מכס9. בית המשפט קבע כי הסוכן היה שלוחו של היבואן לתיאום ההובלה, ולא ניתן לטעון כלפיו לנטילת אחריות של משלח מוביל. כמו כן נקבע כי לא הוכחה כל התרשלות של הסוכן שגרמה לאיחור בהטענת המטען.

 

המשלח בחו"ל

בית המשפט קבע כי זה פעל כמשלח ימי מסוג NVOCC (משלח – מוביל) הנושא באחריות חוזית כלפי בעלי המטענים השונים שאוחדו במכולה, להוביל מטעניהם לנמל היעד (כמעין מוביל ללא אונייה). בין אם נלמד מעמדו של המשלח – מוביל מהוצאת שטר מטען על ידו - ובין אם הוא נגזר ממהות הפעולות אותן מבצע, הרי בשתי החלופות בנסיבות אלה הינו משלח – מוביל, שכן הוא זה שתיאם ההובלה ובחר את זהות המוביל הימי, אסף את המטען, המכיל את המטען במכולה, והנפיק שטר מטען עליו הוא חתום.

 

בית המשפט ציין כי על אף שלא הוצב על ידי היבואן תאריך יעד סופי להגעת מטען, אין זאת אומרת שיכול המשלח הבינלאומי להתרשל ונושא הוא באחריות לאיחור שנבע מההמכלה המאוחרת שגרמה להגעת המטען באיחור.

 

מאידך נקבע כי על פי רוב, לא ניתן להתחייב על יום הגעה מדויק, ומכל מקום התחייבות כזו של המשלח הבינלאומי וסוכנו לא ניתנה (לא לעניין תאריך יעד סופי להגעת המטען ולא לעניין משך ההפלגה), ומדובר באיחור בן 9 ימים לכל היותר.

 

במקרה שלפנינו, לא מצא בית המשפט פגם בפעולת המשלח הבינלאומי ונקבע כי הוא פעל בסבירות ובאמצעות תיאום כלי שייט חלופי מול המוביל הימי, כדי להקטין משך האיחור  שנבע מכוח עליון של שביתה בנמל מרסיי. 

 

בית המשפט קבע כי אחריות המשלח בחו"ל, שהינו מסוג משלח-מוביל, היא אחריות אישית מוגברת, והדגיש כי אם פעל המשלח-המוביל בנסיבות של זיוף או מרמה, נשמטות ההגנות המוקנות לו בפקודת הובלת סחורות בים, אין הוא זכאי להסתמך על הפקודה, ואחריותו חוזרת ונקבעת לפי אחריותו של המוביל הציבורי שנהגה קודם לפקודה, והנה אחריות מוחלטת.

 

אלא שבמקרה זה כאמור,  המטען הגיע בשלמותו, אין טענה כי נפגם, ולא ניתנה התחייבות לתאריך הגעה, או משך הפלגה. בית המשפט תהה האם יש אחריות מוחלטת גם לאיחור בן ימים ספורים בהטענת המטען, שיסודו בכוח עליון של שביתה? ועל כך השיב כי הדין צריך להיות כי לכל היותר נתפס המשלח בחו"ל על מצג השווא שיצר לפיה הוטען המטען ב-25.2.09 על האונייה המקורית ועובר אליו הנטל לבאר פשר האיחור בהטענה. במקרה הנוכחי, המשלח הוכיח כי האיחור נבע מכוח עליון וכי פעל בשקידה סבירה לקצר את משך האיחור באמצעות הטענה על אונייה אחרת באופן שקיצר את זמן ההגעה.

 

לכן התביעה נגד המשלח וסוכנו נדחתה והיבואן חויב בהוצאות של 11 אלף שקל לטובת הסוכן בישראל בלבד. בית המשפט קבע כי למרות שהתביעה נגד המשלח בחו"ל נדחית, בנסיבות העניין אין לפסוק לטובתו הוצאות משפט.

 

 


 

* האמור לעיל הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת משפטית. לקבלת ייעוץ משפטי יש לפנות לעורך דין עם מלוא פרטי המקרה הספציפי.

* עו"ד גיל נדל מתמחה בדיני יבוא, יצוא, הובלה ושילוח וסחר בינלאומי, והוא עומד בראש תחום יבוא ויצוא וסחר בינלאומי במחלקת המסים במשרד גולפרב זליגמן ושות'. לפרטים ומידע: Gill.Nadel@goldfarb.com