לפני כשבועיים פורסם פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה, בת.א 24427-04-18 אלפנר סחר יבוא ושיווק 1991 נ׳ רשות המסים, אשר דן בתביעה אשר הוגשה על ידי יבואן נייר כנגד רשות המיסים, להחזר מכסים בסך של 1.5 מיליון שקל אשר לטענת היבואן שולמו ביתר כתוצאה מעמדת סיווג שגויה ביחס ליבוא של משלוחי נייר בשנים 2017-2018. שני הצדדים הסכימו כי יש לסווג את הנייר בפרט מכס 48.02, כאשר היבואן סבר כי יש לסווג את הנייר המיובא בפרט משנה פטור (48.02-6000), ואילו המכס סבר כי יש לסווג את הנייר בפרט משנה חייב (48.02-5000).
המחלוקת הסיווגית בין הצדדים סבה סביב אופי ההליך בו יוצרו סיבי הנייר (כימי, מכני או כימי-מכני), ובפרט מה משקל הסיבים שיוצרו בתהליך ״מכני״ או ״כימי מכני״ - האם הם למעלה מ-10% ממשקל הנייר או לאו, כאשר בית המשפט ניתח, בהרחבה, את עמדות הצדדים, אשר גובו בחוות דעת מומחים, ולבסוף בחר לקבל את עמדת המכס.
מאמר זה לא דן במחלוקת הסיווגית, אלא דווקא בדיון אשר בית המשפט ביצע בהקשר לשינוי סיווג אשר בוצע על ידי היבואן. כך, מפסק הדין עולה כי עד סוף שנת 2014 סיווג היבואן את הנייר בסיווג לו טען אגף המכס, קרי, בפרט המכס החייב. החל משנת 2015 שינה היבואן את הסיווג, לפרט הפטור, עד שהדבר נתגלה על ידי המכס בשנת 2018 ביחס למשלוחים נשוא התביעה. בהקשר זה טען היבואן כי לאחר שנוכח לגלות כי הוא אינו מצליח להשיא רווח ביבוא הנייר, הוא פנה לסוכן מכס בכדי לבדוק האם הסיווג שלו נכון, וסוכן המכס ייעץ לו, לאחר קבלת מסמכים שונים מהיצרנים, כי עליו לשנות את הסיווג לסיווג הפטור, וכי הוא פעל לפי עצתו.
היבואן לא פירט בפני בית המשפט מיהו סוכן המכס עימו התייעץ, ולא הביא את סוכן המכס לעדות. כמו כן, בית המשפט סבר כי היבואן לא הסביר באופן ראוי מדוע, ככל שסבר שהסיווג הקודם היו שגוי, לא פנה בתביעה להחזר המסים ששולמו על ידו ביתר. בית המשפט קבע כי היבואן לא הציג תשתית הולמת לחיזוק טענותיו לעניין הבסיס לשינוי הסיווג, כאשר החלטת היבואן לשנות את הסיווג, מפטור לחייב, היוותה חלק מנימוקי בית המשפט להעדפת עמדת הסיווג של המכס.
היבואן העלה טענה חלופית לפיה, לפי הוראות חוק מסים עקיפים, יש לבטל את החיוב במס. נזכיר, כי חוק מסים עקיפים מאפשר לבטל חיוב במס, גם מקום בו הוא מוצדק, במידה והיבואן יוכיח כי הוא לא מסר ידיעה לא נכונה למכס, הוא לא ידע, ולא צריך היה לדעת, שתשלום המכס שלו לא היה נכון (ובענייננו, שהסיווג בו נקט היה שגוי), וכן, כי הוא לא ״גלגל״ את המס על לקוחותיו. בית המשפט קבע כי היבואן לא הוכיח שהוא לא ידע, ולא צריך היתה לדעת, כי הסיווג שגוי, וזאת לאור שינוי הסיווג מחייב לפטור, אי הבאת ראיות לביסוס טענותיו לעניין הבסיס לשינוי הסיווג, וכן החלטת היבואן שלא לתבוע החזרי מס, לאחר ששינה את הסיווג.
פסק הדין מניף תמרור אזהרה ליבואנים אשר בוחרים לשנות סיווג של מוצר, מסיווג חייב, לסיווג פטור, תוך שהוא מטיל חובה מוגברת על יבואנים אלו להוכיח כי שינוי סיווג זה אכן בוצע בהתבסס על עמדה מיסויית מוצדקת.
אז מה אנו ממליצים? ככלל, מקום בו מבוצע שינוי סיווג, מפרט פטור לפרט חייב, הדבר עלול להביא לחיובים רטרואקטיביים במס, ובמקרים מסוימים, אף לחקירות מצד רשות המסים. לאור האמור, החלטה שכזו חייבת להיות מגובה בעמדה מקצועית של איש מקצוע מתחום המכס, וחיוני כי עמדה שכזו תהיה מנומקת, ובכתב, ותפרט את הנימוקים אשר שימשו בסיס להחלטה האמורה, כך שניתן יהיה להציגה בעתיד לרשות המסים, או לבתי המשפט, ככל שרשות המסים תסבור כי ההחלטה לשינוי הסיווג היתה שגויה.
הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים. בדוא"ל [email protected] ו/או בטלפון 03-6089979.