נדחתה תביעה כנגד סוכן של המוביל האווירי בשל היעדר מחאה בזמן

תקציר: מדובר בתביעה שהוגשה נגד חברת די אייץ׳ אל (ישראל) בע״מ, שנדחתה על הסף, עקב הוראות אמנת מונטריאול וחוק התובלה האווירית. פסק דין זה מצטרף לשורת פסקי דין שניתנו לאחרונה, עליהם יפורט בהמשך הדברים, על תביעות שהוגשו בשנים 2020 - 2021 כנגד החברה בטענה כי משלוחים מסין התעכבו בהגעה לישראל. במסגרת פסקי הדין נדחו התביעות, ולחילופין הופחת סכומן באופן משמעותי, לאור כך שנפסק כלפי החברה כי היא סוכן של המוביל האווירי ועל כן נהנית מהגנות אמנת מונטריאול וחוק התובלה האווירית.

את התביעות הללו יש לשים בהקשר הרלוונטי: התקופה בה עסקו התביעות, חודשים מרץ - אפריל 2020, התרחשו בשיאה של מגיפת הקורונה בישראל - אירוע גלובלי חריג בכל קנה מידה, אשר הוביל להשלכות חסרות תקדים על הסחר הבינלאומי, קל וחומר ביחס לייבוא מסין, בשיאו של סגר אווירי וכללי. אף על פי כן, ולמרות האתגרים והקשיים המשמעותיים בתקופה הנדונה, די אייץ׳ אל ישראל היוותה צינור חמצן חשוב למשק - עסקה בשילוח מטעני חירום רבים בשירות המדינה, לרבות מכונות הנשמה מצילות חיים וניהלה את מבצע הבאת חיסוני הקורונה לישראל, והכל תוך שהיא מטפלת בכמות אסטרונומית של כ-400,000 שטרי מטען של משלוחים שיובאו לישראל בחודשים מרץ - אפריל 2020. גילוי נאות – הכותבים מייצגים את חברת די אייץ׳ אל ישראל.

רקע: יבואנית אשר ייבאה מסכות רפואיות מהונג קונג, הגישה תביעה בעילות שונות כנגד חברת די אייץ׳ אל (ישראל) בע״מ, בטענה כי נגרם לה נזק כספי בגין עיכוב בהגעת המטען לישראל בשנת 2020 בעיצומה של מגיפת הקורונה.

עובדות המקרה: התובעת, יבואנית כאמור, הזמינה מספקים היושבים בהונג קונג מסכות הגנה בתקן KN95, במטרה לשווקן בישראל בתקופת מגפת הקורונה. לצורך שילוח המסכות לישראל דרך האוויר ומסירתן לתובעת, התקשרו הספקים עם חברת DHL הונג קונג, כמוביל אווירי. לצורך קידום חוזה התובלה בתוך מדינת ישראל, חברת די אייץ׳ אל (ישראל), מתוקף קשריה המסחריים עם חברות DHL השונות ברחבי העולם, טיפלה בקידום הסכם התובלה כסוכן של המוביל האווירי.

טענות הצדדים: לטענת התובעת, DHL התחייבה בפניה לאספקת החבילות בתוך זמן קצוב. עוד טוענת התובעת, כי מסירת החבילות התעכבה זמן רב וזאת בשל הוראה שנתנה לכאורה הנתבעת לפיצול החבילות עוד בחו״ל, כאשר חלק מהחבילות לא הגיעו, ואלה שכן הגיעו - נמסרו לתובעת באיחור משמעותי. לאור האמור, טענה התובעת כי נגרם לה נזק של כ-1.1 מיליון שקל.

הנתבעת טענה כי יש לדחות את התביעה על הסף, לאור כך שבמשלוחים שבמחלוקת היא שימשה כסוכן של המוביל האווירי. בנסיבות הללו, כסוכן, הנתבעת נהנית מהגנות אמנת מונטריאול וחוק התובלה האווירית, ולאור העובדה כי התובעת לא שלחה לנתבעת מחאה על נזק שנגרם לכאורה למשלוחים, במועד הקבוע לכך באמנת מונטריאול, תביעתה לא יכולה להישמע. לחילופין טענה הנתבעת, כי היה ותצליח התובעת להראות כי שלחה מחאה במועד, ממילא לאור סעיף הגבלת האחריות הקבוע באמנת מונטריאול, הנזקים המוכחשים שנכללו במסגרת התביעה אינם יכולים להיתבע, כאשר על הנזק להיות מחושב בהתאם לנוסחת הפיצוי הקבועה באמנה, שהוא משקל המשלוחים כפול 22 SDR (1 SDR = 1.3$).

לגופם של דברים, טענה הנתבעת, בין היתר, כי איש לא התחייב בפני התובעת למשלוח תוך זמן קצוב (וממילא לא היה לתובעת כל ראייה לכך), שכן חוזה התובלה נכרת בין הספקים לבין DHL הונג קונג, וככל שהספקים התחייבו בפני התובעת, עליה להפנות אליהם את טענותיה; כמו כן, ככל שהחבילות התעכבו, אז הן התעכבו בשל פיצולים שעשו בהם הספקים בהונג קונג ולנתבעת לא היה כל חלק בכך, ולבטח לא נתנה כל הוראה לפצל את החבילות. לבסוף, וכלל שחבילות נמסרו באיחור, הרי שאין לנתבעת כל חלק בכך, שכן היא לא שימשה כעמיל המכס שהיה אמון על שחרור החבילות מפיקוח מכס, וככל שחבילות לא אותרו, הרי שהם לא אוחסנו אצל הנתבעת אלא אצל צד שלישי, בשטח שלא בשליטת הנתבעת.

לאור האמור, הגישה הנתבעת בקשה לסילוק התביעה על הסף ובה טענה כי לאור תחולת אמנת מונטריאול בעניינה כסוכן של המוביל האווירי, אזי לא הוגשה מחאה במועד הקבוע לכך - 21 ימים, ומשכך התביעה ״לא יכולה להישמע״ כלשון האמנה, ומשמעות הדבר היא דחיית התביעה. לחילופין טענה הנתבעת כי גם אם תצליח התובעת להראות כי שלחה מחאה במועד, אזי יש להגביל את סכום התביעה בהתאם לתקרת ונוסחת הפיצוי הקבועה באמנה, כאמור לעיל. 

התובעת הגישה תגובה לבקשה לסילוק על הסף, כאשר הטענה המרכזית בה הייתה כי דיני התובלה האווירית ואמנת מונטריאול אינן חלות במישור היחסים בינה לבין הנתבעת, כאשר להוכחת תחולת האמנה, היה על הנתבעת להציג ״הסכם סוכנות״ בינה לבין DHL הונג קונג. משהסכם כזה לא הוצג, דין טענות הנתבעת להידחות. עוד טענה התובעת, ביחס למחאה במועד, כי הציגה שלל תכתובות ומחאות שנשלחו לנתבעת בזמן אמת.

לכל אלה השיבה הנתבעת כי אין כל מקום להצגת הסכם כזה או אחר בינה לבין חברות DHL השונות, שכן המבחן שנקבע בפסיקה זרה ואומץ בישראל, אשר מסייע להכריע בשאלה מי הוא הסוכן של המוביל האווירי, הוא המבחן הפונקציונלי, אשר בוחן מי מסייע לקדם את הסכם התובלה. בהתאם למבחן זה, אין מחלוקת שהנתבעת קידמה את הטיפול במשלוחי התובעת בתוך נמל התעופה במטרה להביא את חוזה התובלה לידי גמר; ביחס לתכתובות והמחאות שנשלחו לכאורה לנתבעת, הרי שהתובעת לא טרחה לצרף תכתובות אלה לתיק בית המשפט, ואף לא טרחה להביא מצהיר מטעמה שיעיד על כך, ועל כן לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי שלחה מחאה במועד.

הכרעת בית המשפט: בית המשפט קיבל את טענות הנתבעת אחת לאחת ודחה את טענות התובעת.

ראשית הכריע בית המשפט בשאלת היות הנתבעת סוכן של המוביל האווירי - בית המשפט אימץ את עמדת הנתבעת כי המבחן שהשתרש בפסיקה לבחינת הסוגיה הינו המבחן הפונקציונלי ואין כל רלוונטיות להסכם כזה או אחר בין המוביל האווירי לבין מי שטוען כי הוא סוכן של המוביל האווירי. בהכרעתו זו, נשען בית המשפט על הלכות שנקבעו בבית המשפט העליון, לפיהן בפרשנות אמנות בינלאומיות ראוי להיעזר באופן בו פורשה האמנה בפסיקה זרה ובדברי מלומדים זרים, שם נקבע, כאמור, השימוש במבחן הפונקציונלי. 

לפיכך, בחן בית המשפט את הפעולות שביצעה הנתבעת בשדה התעופה ביחס למטעני התובעת, ובין היתר - פריקת החבילות, קליטתן, מיונן ואיגודן למשגורים, והעברת דיווח למכס ולמסוף המטענים על קליטת המטענים - וקבע כי אלה אכן פעולות המקדמות את הסכם התובלה, אשר ביצוען מוטל על המוביל האווירי, והואיל ואינו יכול לבצען, דרוש לו שלוח שיבצע אותן עבורו, כאשר הנתבעת היא אותו שלוח.

מכאן, המשיך וקבע בית המשפט, כי הנתבעת היא סוכן של המוביל האווירי ונהנית מהגנות אמנת מונטריאול. לאחר מכן עבר בית המשפט לבחון את הטענה כי התובעת לא שלחה מחאה במועד (או בכלל) לנתבעת, דבר אשר היה מקים לה זכות תביעה כנגד הנתבעת. בית המשפט קבע, כי ״אין קל מלהציג את תלונות התובעת ואת המועד בו נשלחו, בכתב, אל הנתבעת״, וזאת נוכח טענת התובעת כי שלחה שלל תכתובות ומחאות לנתבעת בזמן אמת, אך אלה נעדרו מכתבי טענות התובעת. 

מוסיף וקובע בית המשפט, כי משעה שהתובעת לא טרחה להציג ולו ראייה בודדת לכך, פועלת לחובתה, וזאת בהתאם להלכה הפסוקה הקובעת חזקה חלוטה כנגד בעל דין הנמנע בהגשת ראייה שמצויה בחזקתו, לפיה הימנעותו מלמדת כי הראייה פועלת לחובתו. לאור האמור, קבע בית המשפט כי התובעת לא הוכיחה בכל דרך שהיא כי שלחה מחאה במועד הקבוע לכך באמנת מונטריאול, ומשכך לא יכולה תביעתה להישמע. בנסיבות הללו, קיבל בית המשפט את הבקשה לסילוק על הסף ודחה את התביעה על הסף, תוך השתת הוצאות על התובעת לטובת הנתבעת בסך 15,000 שקל.

פסיקות דומות בסוגיה הנדונה: כאמור לעיל, פסק דין זה מצטרף לשלל פסיקות שניתנו בעניינה של חברת די אייץ' אל הישראלית, אשר קבעו כי היא סוכן של המוביל האווירי ובעקבות כך נדחו תביעות או הופחת סכומן משמעותית עקב תקרת הפיצוי המוגבלת הקבועה באמנה.

כך, בתיק ת.א. 23965-12-20 סעיד גרה נ׳ די אייץ׳ אל (ישראל) בע״מ (פסק דין מיום 19.12.2021), נדונה סוגיה כמעט זהה, של משלוחי מסכות בתקופת הקורונה שלכאורה התעכבו. בית המשפט קבע כי הנתבעת היא סוכן של המוביל האווירי וכי התובע לא שלח מחאה במועד (או בכלל), והורה על דחיית התביעה על הסף;

בתיק ת.א. (מרכז) 9485-01-21 עוזי את אריק בע"מ נ' די אייץ' אל (ישראל) בע"מ (החלטה מיום 9.11.2022), אשר גם בו נדונה סוגיית עיכובי משלוחים בתקופת הקורונה, דן בית המשפט בתחולת אמנת מונטריאול הן על די אייץ' אל והן על נתבעת נוספת בתיק - מפעילת מסוף המטענים בנמל התעופה בן גוריון - חברת ממן. בית המשפט המחוזי קיבל את טענת די אייץ' אל כי היא סוכן של המוביל האווירי תוך שימוש והחלת המבחן הפונקציונלי, כאשר לאור תקרת הפיצוי הקבועה באמנה, נקבע בנוסף, כי בית המשפט המחוזי נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה ויש להעבירה לבית משפט השלום.

ביחס לנתבעת ממן, דחה בית המשפט את טענתה כי היא סוכן של המוביל האווירי, וזו הגישה בקשת רשות ערעור על החלטה זו ביחס אליה לבית המשפט העליון, במסגרת תיק רע"א 159/23 ממן - מסופי מטען וניטול בע"מ נ' עוזי את אריק בע"מ. בית המשפט העליון ביקש את עמדתה של היועצת המשפטית לממשלה בתיק שכן הסוגיה שבתיק עניינה בפרשנות אמנה בינלאומית. ביום 4.7.2023 הגישה היועצת המשפטית לממשלה את עמדתה בסוגיה וקבעה כי המבחן אותו יש להחיל בפסיקה לצורך הכרעה בשאלה מי הוא סוכן של המוביל האווירי, הוא המבחן הפונקציונלי;

בתיק ת.א. (בת-ים) 55343-12-21 י.ש. שיאון (2010) בע"מ נ' די אייץ' אל (ישראל) בע"מ (החלטה מיום 27.12.2022), נקבע כי הנתבעת היא סוכן של המוביל האווירי ונפסק כי התובענה פורצת את גבולות האמנה ויש לתקן את סכום התביעה כנגד המבקשת בהתאם לסעיף הגבלת האחריות באמנת מונטריאול ולהפחיתה באופן משמעותי. בהתאם לתקרת הפיצוי הופחת סכום התביעה ב-90%, מסך של כ-800,000 שקל ל-80,000 שקל בלבד.

*          *          *

הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל  [email protected] ו/או בטלפון 03-6089979.