תחרות חופשית, או הגנה על סימן מסחרי?

פעמים רבות מגיעות לבתי המשפט תביעות של בעל סימן מסחרי של מותג, הטוען שחברה/ארגון מתחרה עושים שימוש בסימן מסחרי דומה על מנת לשווק את מוצריהם


00:00 ,25.10.2012 מאת: עו"ד גיל נדל, גלעד פז

לאחרונה נדמה כי פסיקות של בתי המשפט בנושא סימני מסחר רשום נוטות להתיר את רישומן של סימני מסחר דומים ובכך, למעשה, לתת עדיפות לערך של תחרות חופשית למול הערך הקנייני של הגנת סימני מסחר. פעמים רבות מגיעות לפתחם של בתי המשפט תביעות של בעל סימן מסחר אחד כנגד נתבע, בטענה כי שם המותג בו עושה הנתבע שימוש דומה עד כדי הטעייה לסימן המסחר בו עושה התובע שימוש.

מותג הוא מונח מתחום השיווק, המתאר חברה, מוצר, קו מוצרים, או שירות. המונח "מותג" מתייחס לסך כל העמדות, הרשות והתפישות הקיימות אצל צרכנים בנוגע לאובייקט, ארגון, או רעיון מסוים. המותג, המוניטין, הוא למעש ישות קניינית נפרדת, מעבר למוצרים הפיזיים.

היות ומותג מהווה אחד הנכסים החשובים של כל חברה, ה'מונופול' על המותג ומניעת תחרות ממתחרים משמש מרכיב חשוב באסטרטגיה של העסק. סימן מסחר מוגדר במסגרת הפקודה כסימן המשמש, או מיועד לשמש, לאדם לעניין הטובין שהוא מייצר, או סוחר בהם; כאשר סימן מוגדר כאותיות, ספרות, מלים, דמויות או אותות אחרים או צירופם של אלה, בשני ממדים או בשלושה.

קיימים שלושה מבחנים עיקריים המשמשים את בתי המשפט על מנת לבחון מהי מידת הדמיון האמיתית בין שני המותגים:

1. מבחן המראה והצליל / המבחן הפונטי ויזואלי. מבחן זה משמש, על פי הפסיקה, כמדד מרכזי לדמיון העולה לכדי הטעייה בין שני סימני מסחר מתחרים. על פי מבחן זה, יש לבחון מהי רמת הדמיון הקיימת בין שני המותגים, הן מבחינת ויזואלית (כלומר, האם הצרכן הסביר עשוי להתבלבל ולחשוב כי מותג ב' הוא למעשה מותג א', על בסיס צפייה במותג, והן מבחינה פונטית (האם הצרכן הסביר עשוי להתבלבל בין שני המותגים על בסיס דימיון בהגיית שמם של שני המותגים).

2. מבחן סוג הטובין. מבחן זה נועד לבחון האם סימני המסחר מיועדים להיות מוטבעים על טובין מסוגים זהים או דומים, או, כלשון הפקודה, סימנים "בני אותו הגדר". מבחן זה יוצא מנקודת הנחה, כי כאשר נעשה שימוש בסימני מסחר דומים מאוד, או זהים, המוטבעים על גבי טובין מסוגים דומים, או זהים, קיים סיכוי לא מבוטל כי קהל הצרכנים יוטעה ויתבלבל ביניהם. לעומת זאת, כאשר סימני מסחר שכאלה מוטבעים על סוגי טובין שונים, הרי שהסיכון כי הצרכנים יתבלבלו ביניהם הינו קטן בהרבה.

3. מבחן סוג הלקוחות. מבחן זה מיועד לבחון מהו "קהל היעד" של הטובין אליו מיועד כל אחד משני סימני המסחר. מטבע הדברים, ככל שקהלי היעד אליהם מיועדים שני סימני המסחר הינם שונים ורחוקים יותר, כך יטו יותר הן הרשם והן ביהמ"ש להתיר את רישומם של שני הסימנים במקביל.

סוגים שונים של סימני מסחר: בבואם של בתי המשפט לבחון טענת הפרת סימן מסחר, נהוג לחלק את סימני המסחר לפי השתייכות לאחת מארבע קבוצות: שמות גנריים, שמות תיאוריים (מתארים), שמות מרמזים ושמות דמיוניים. בעוד שמות דמיוניים יזכו להגנה הגבוהה ביותר, שמות גנרים ותיאוריים יזכו להגנה נמוכה, ורק בתנאים חריגים, בהם, על אף האופי הגנרי/התיאורי, זכה הסימן לאופי מבחין עד כדי כך שהציבור מזהה את הסימן עם אותו העסק.

הלן מספר דוגמאות להכרעות מעניינות של בתי המשפט מהשנה האחרונה:

תביעת אדידס שלושה או ארבעה פסים. דוגמה חיה לגישה המעודדת תחרות חופשית ניתן לראות בפסק דין שנתן בית המשפט העליון בסוף אוגוסט השנה, במסגרתו נדחתה תביעת חברת אדידס העולמית כנגד יבואן פלשתינאי של נעלי ספורט. היבואן ייבא לישראל נעליים שמבחינה ויזואלית דומות מאוד לאדידס (עיצוב הפסים בצידי הנעל), כאשר על הנעליים היו ארבעה פסים, בהשוואה לשלושה של אדידס. הנעליים שווקו תחת שם המותג SYDNEY ולא תחת שם המותג אדידס. בית המשפט פסק, כי אין די בדמיון הוויזואלי בין נעלי אדידס לנעלי SYDNEY על מנת למנוע מהיבואן לעשות שימוש בסימן בן ארבעה פסים.

Killy לעומת Killahבחודש פברואר השנה הפך בית המשפט המחוזי בתל אביב את החלטתל רשם סימני המסחר על פיה וקבע כי ניתן לרשום את שני סימני המסחר Killy ו- Killah במקביל, חרף העובדה כי שניהם מיועדים להטבעה על מוצרי הלבשה. זאת לאור העובדה, כי הדמיון בין שני סימני מסחר אלו אינו עולה לכדי הטעייה. בית המשפט קבע, כי סימן אחד מתייחס לפרטי אופנה לנשים והשני למוצרי ספורט, לכן הם אינם פונים לאותו קהל יעד.

דן דיזיין סנטר מול וואן דיזיין סנטר. במקרה שהגיע בחודש יוני לפתחו של בית המשפט המחוזי במחוז מרכז, תבע המרכז המסחרי לעיצוב הבית, ששמו Dan Design Center מבני ברק, מרכז מתחרה מראשון לציון, ששמו One Design Center. טענת ההגנה המרכזית של הנתבעים היתה כי השם דיזיין סנטר הוא שם תיאורי (המתאר את מהות העסק) ולכן לא ראוי להעניק לו הגנה. במקרה זה קיבל בית המשפט את הטענה וקבע כי הביטוי "Design Center" (מרכז עיצוב) מצוי בקו התפר שבין שם גנרי לשם תיאורי, כך שבכל מקרה, שם כזה זכאי להגנה רק במקרים חריגים. אי לכך, בית המשפט דחה את התביעה.

רשת למטייל. במקרה נוסף שהוכרע תחילת ספטמבר, נפסק שחברת כ.כ.א.ש, שמפעילה חנות לציוד טיולים בראשון לציון והקימה חנות אינטרנטית לממכר מוצרי טיולים, בדומיין ששמו "עודפים למטייל" (odafim-lametayel.co.il) הפרה את סימן המסחר של רשת למטייל. בית המשפט מצא כי גם רשת למטייל מחזיקה בחנות ששמה למטייל עודפים, דבר שמגביר את הבלבול בין השתיים.

בסופו של דבר, כאשר בעל סימן מסחר מגיע לפתחו של בית משפט וטוען כי סימנו הופר, בתי המשפט מודעים היטב לכך שקבלת התביעה משמעותה חסימת התחרות החופשית. לכן מונח לנגד עיניהם עיקרון זה בבואם לפסוק מצב זה מביא לכך, שבתי המשפט, כפי שניתן להתרשם מסקירה זו, דורשים רמת דמיון גבוהה ביותר בין המותגים המתחרים על מנת לחסום עסק מתחרה.

____________

* האמור לעיל הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת משפטית. לקבלת ייעוץ משפטי יש לפנות לעורך דין עם מלוא פרטי המקרה הספציפי.

 

* עו"ד גיל נדל הכותב הינו עורך דין העוסק בדיני יבוא ויצוא, מסים עקיפים, דיני סחר חוץ, הובלה ושילוח בינלאומי וקנין רוחני, ומשמש כיועץ המשפטי של לשכת סוכני המכס והמשלחים הבינלאומיים – תל אביב. ניתן להוריד מאמרים נוספים פרי עטו של עו"ד גיל נדל באתר האינטרנט:www.nadel-law.co.il