פרשנותה התכליתית של חקיקת מכס

בית המשפט העליון קובע כי יש לחתור ככל הניתן לפרשנות התואמת את המענה הפרשני שניתן על ידי גופי הייעוץ הבינלאומיים שהוקמו מכוח האמנה הבינלאומית


10:48 ,06.11.2016 מאת: עו"ד שמואל גרוסמן

פסק דין שניתן לפני מספר ימים בבית המשפט העליון מציג כיצד יש לפרש חקיקה הקובעת חבויות בתשלום מכס. מדובר במחלוקת בין מספר יבואניות לבין אגף המכס, בשאלה האם יש מקום להטיל מכס על תמלוגים ששולמו בקשר לפריטי אופנה המיובאים לישראל.

 

מדובר בתשלום תמלוגים למי שבבעלותם זכויות על סימני המסחר המתייחסים לטובין. לדוגמה, תשלום תמלוגים לבעל המותג "דיסני", בנוסף לתשלומים המשולמים ליצרני פריטי האופנה הנושאים את השם דיסני (או מותגים שבבעלותה), כשהיצרנים הם ספקי הטובין ליבואניות.

 

לטענת אגף המכס יש לחייב תמלוגים אלו במכס בשיעור של 12%. לעומתו, עתרו היבואניות למתן סעד הצהרתי לפיו תמלוגים אלו פטורים ממכס.

 

הוראת החוק הרלבנטית היא סעיף 133(א) (3) הקובע כי "לצורך קביעת ערך העסקה כאמור בסעיף 132, ייווספו למחיר העסקה... תמלוגים ודמי רישיון המתייחסים לטובין שהיבואן חייב בתשלומם, במישרין או בעקיפין, כתנאי למכירת הטובין בישראל על ידו".

 

השאלה הפרשנית אשר עמדה לדיון בפני בית המשפט העליון היא מהם תמלוגים ודמי רישיון החייבים במכס משום שהיבואן  חייב בתשלומם כ"תנאי למכירת הטובין בישראל".

 

קיימות שתי פרשנויות אפשריות להוראת הסעיף:

 

על פי פרשנות אחת, פרשנות שהיבואניות טענו לה, מדובר בתמלוגים ודמי רישיון שהיבואן נדרש לשלם על מנת שיהיה באפשרותו לרכוש את הטובין המיובאים על ידו מהספק  במדינת הייצוא.

 

על פי הפרשנות השנייה, פרשנות שאגף המכס טען לה, יש להטיל מכס על תמלוגים ודמי רישיון כל אימת שמי שזכאי לתשלום התמלוגים יכול למנוע את מכירת הטובין בישראל אם  לא ישולמו לו התמלוגים.

 

נקודת המוצא לפירוש של דבר חקיקה, כולל חקיקת מס, היא לשון החוק. מלשון החוק נגזרות אפשרויות הפרשנות ומתוך כלל אפשרויות אלו תיגזר הפרשנות המשקפת באופן המיטבי את תכליתו של דבר החקיקה.

 

ברור שלשון החוק תומכת לכאורה בפרשנות המוצעת על ידי אגף המכס, שהרי לשון החוק היא שיש לחייב בתמלוגים בתנאי שהם מהווים תנאי "למכירת הטובין בישראל", דהיינו, מכירה המתבצעת לאחר הליך הייבוא לישראל.

 

למרות זאת, העדיף בית המשפט את הפרשנות השנייה, על אף שהיא "רחוקה" יותר מלשון החוק, וקבע כי יחויבו במכס רק תמלוגים ודמי רישיון שתשלומם מהווה תנאי למכירת הטובין לישראל, כלומר רק תמלוגים המהווים תנאי לעסקת הייבוא לישראל ולא לשיווק/מכירת הטובין בישראל.

 

בית המשפט העליון העדיף את האפשרות "הרחוקה" יותר מלשון החוק (אך עדיין פרשנות  לשון החוק "סובלת" גם אותה) משום שפרשנות זו מגשימה באופן הטוב ביותר את תכליתו של דבר החקיקה.

 

מהי תכלית החקיקה? בית המשפט העליון לומד על תכלית החקיקה משורה של מקורות.

 

ראשית, סעיף 133(א)(3) לפקודת המכס נועד לעגן בחקיקה הישראלית את אחד הכללים שנקבע באמנת מס בינלאומית שישראל היא צד לה, ולכן יש לפרש את אותו סעיף בהתייחס לאותה אמנת מס בינלאומית ולפרשנויות שפירשו אותה.

 

פרשנויות אלו הבהירו כי על מנת שהתמלוגים ייכללו במחיר הטובין לצורכי מס, נדרש שתשלומם של התמלוגים יהווה תנאי למכירת הטובין ליבואן בישראל, במישור היחסים שבין היצרן לבין היבואן (להבדיל ממישור היחסים שבין היבואן לבין מי שזכאי לתמלוגים).

 

מבדיקה שערך בית המשפט מתברר כי "בכל שיטות המשפט של המדינות החברות באמנה שנבחנו, מקובל הכלל לפיו על מנת שהתמלוגים יכללו במחיר הטובין לצורכי מכס נדרש שתשלומם יהווה תנאי למכירה במישור היחסים שבין היצרן ליבואן".

 

בית המשפט העליון קובע כי יש לחתור ככל הניתן לפרשנות התואמת את המענה הפרשני שניתן על ידי גופי הייעוץ הבינלאומיים שהוקמו מכוח האמנה הבינלאומית, ולפרשנות שניתנה על ידי מדינות נוספות שחתומות על אותה אמנה.

 

הוועדה הטכנית בארגון המכס הבינלאומי פרסמה חוות דעת פרשניות בנושא הטלת מכס על תמלוגים ודמי רישיון, במסגרתם הביעה את דעתה כי שאלת חבותם תוכרע בהתחשב במכלול הנסיבות הנוגעות לעסקת הייבוא (להבדיל, מן הנסיבות הנוגעות למכירת הטובין במדינה המייבאת). פרשנות דומה לזו של הוועדה הטכנית של ארגון המכס העולמי ניתנה גם בארצות הברית ובאיחוד האירופי.

 

פרשנויות אלו מובילות  למסקנה כי יש להתייחס לעסקת הייבוא (להבדיל מאפשרות היבואן למכור את הטובין בישראל), ויש להעדיף את המבחן הרחב הבוחן את מכלול הנסיבות האופפות את עסקת הייבוא, ולא רק לשון ההסכמים שבין היבואן  לספק/היצואן.

 

השאלה שיש לברר היא "האם יש ליבואן אפשרות מעשית לרכוש את הטובין המיובאים על ידו מבלי להתחייב בתשלום התמלוגים או דמי הרישיון". אם אין לו "אפשרות מעשית" כזו, ניתן להטיל מכס על התמלוגים או דמי הרישיון ששילם היבואן. אך אם יש ליבואן אפשרות מעשית לייבא את הטובין ללא תשלום התמלוגים או דמי הרישיון, אין לחייבו בתשלום מכס על תמלוגים אלו.  

 

המסקנה העולה מפסק דינו של בית המשפט העליון היא כי  גם אם לשון הוראת  החוק סוטה או "מתרחקת" מלשון האמנה הבינלאומית שישראל ביקשה לאמץ, וכתוצאה מכך לשון הוראת החוק מיטיבה עם רשויות המכס, בית המשפט לא יקבל פרשנות זו. בית המשפט יעדיף פירוש המתאים ללשון  האמנה ולפרשנותה על ידי גופי הייעוץ הבינלאומיים ופרשנות מדינות   נוספות אשר אימצו  אותה.

 

 


 

עו"ד שמואל גרוסמן, שותף במשרד גרוסמן קורודבה גלעד ושות', העוסק, בין היתר, במשפט הסחר הבינלאומי, ביטוח ימי, מכס, שילוח בינלאומי, מיסוי ורישוי היבוא, מסים עקיפים, דיני יבוא ויצוא, ודיני קניין רוחני. דוא"ל: Shmuel@gcglaw.co.il אתר אינטרנט: www.gcglaw.co.il

 

האמור לעיל הינו מידע כללי ואינו מהווה יעוץ משפטי.