בוטים ורובוטים בשרשרת האספקה: היבטים עסקיים על המהפכה הטכנולוגית

בשיתוף פריץ

על פי חישוב שנעשה על ידי חברות הביטוח הגדולות בארה״ב כ-40% מהשעות הפרודוקטיביות של העובדים מבוזבזות על פעולות שגרתיות שהבוט מבצע באופן אוטומטי 24/7. חשוב לפנות את זמנם של עובדים בעלי יכולות עסקיות לקידום מהלכים אסטרטגיים ויצירתיים


10:00 ,07.10.2019 מאת: מערכת פורט2פורט

עידן RPA כבר כאן. על פי הנתונים, בשליש מהחברות התעשייתיות והמסחריות בעולם כבר משולבות מערכות אוטומציה Robotic Process Automation ברמה כלשהי והקצב עולה משנה לשנה. על פי נתוני חברת המחקר Gartner, תעשיית ה-RPA צפויה לגדול ב-57% במהלך 2019 ולפי חוקרים של Hadoop (פרויקט קוד פתוח המעבד כמויות גדולות של נתונים), המערכות יחסכו במצטבר לכל החברות שישתמשו בהן בין 5 ל-7 מיליארד דולר עד 2025. אז מדוע מדובר בבשורה כל כך חשובה בעולם שרשרת האספקה?

 

התהליכים בעולם שרשרת האספקה הם מורכבים. החל מרכש והזמנות, שילוח בינלאומי ועד אחסון והפצה ולכן נדרש תיאום מושלם בין גורמים רבים. התהליכים מורכבים אך מרביתם  רפטטיביים: לוודא פרטי זיהוי, להזין טפסים, לשלוח לנמענים הרלוונטיים וחוזר חלילה. על פי  חישוב שנעשה על ידי חברות הביטוח הגדולות בארה״ב, כ-40% מהשעות הפרודוקטיביות (שעות העבודה שנרשמות מינוס השעות בארוחת צהריים ופייסבוק) מתבזבזות על אותן פעולות שגרתיות - פעולות שהבוט מבצע באופן אוטומטי 24/7.

 

אם ניקח בחשבון ששכר עובדים הוא אחת מההוצאות הכי משמעותיות בכל ארגון, נבין כי מדובר בחסכון כספי אדיר. בשנות ה-90׳ ובתחילת שנות האלפיים שם המשחק היה אאוטסורסינג, בעיקר למדינות עולם שלישי, וכמעט כל חברה בפורצ׳ן 500 השתמשה בשיטת ניהול זו. אך בעשור האחרון אנחנו רואים פחות ופחות מיקור חוץ לאותן עבודות רפטטיביות ו/או שירותיות. מדוע?

 

מספר גורמים: תנאי הרגולציה והעלאת שכר המינימום במדינות העולם השלישי פגעו בכדאיות המודל הכלכלי. ניהול מיקור חוץ במדינות ״זולות״ דורש תיאום מורכב לנוכח המרחק והבדלי השפה והתרבות. כיוון שמדובר בבני אדם, טווח הטעויות הוא רחב ודורש פיקוח. דבר נוסף הוא שמיקור חוץ אינו מתאים לאופי הארגוני ולסוג הפעילות של חברות רבות, אך הליכי אוטומציה יכולים להתאים את עצמם לכל ענף ולכל סוג פעילות תוך חסכון אדיר בעלויות, משאבים וצמצום טווח הטעויות.

 

הנה מספר דוגמאות: בחברת Npower הבריטית שמספקת גז וחשמל הליכי האוטומציה חסכו כ-2 מיליון שעות עובדים בשנה, מה שהוביל לחסכון של 10 מיליון דולר בשנה.  בחברת Cerner האמריקאית מתחום הבריאות, להשקעה של 130,000 אלף דולר ביישום מערכות אוטומציה היה ROI (החזר השקעה) של 626%. בחברת Synergy האוסטרלית שעוסקת בפתרונות אנרגיה, הוטמעו 280 בוטים במהלך 15 חודשים, מה שהוביל לחסכון של 2.3 מיליון דולר בשנה עקב צמצום טעויות אנוש (הוצאת הזמנה לא נכונה, אי גבייה וכו׳).

 

עד כה דיברנו על נתונים ומספרים, אך כדי להשלים את התמונה צריך להסתכל גם על המשאב הכי חשוב בכל ארגון-המשאב האנושי - זה שבסופו של דבר בוחר מתי, איך וכיצד להטמיע את אותן מערכות אוטומציה. זה שמתכנן ומוציא לפועל את אותן המערכות. לכן יש כאן דיסוננס חזק למדי; מצד אחד קיים רצון תמידי להתייעל ולשפר את רווח הארגון, אך מצד שני יש לנו חשש טבעי כבני אדם שהרובוטים יחליפו גם אותנו ביום אחד. לכן חשוב להבין:  זוהי לא קריאה להחלפה מיידית של כל הצוות בבוטים והליכי אוטומציה, אלא נקודה למחשבה, כי ברגע שלאותם עובדים, בעיקר עובדי מטה בעלי יכולות בינאישיות ועסקיות ברמה גבוה, יתפנה זמן לקידום מהלכים אסטרטגיים ויצירתיים (כאלה שהבוטים לא מצטיינים בהם - נכון לכתיבת שורות אלה) אז התפוקה של הארגון תעלה באופן משמעותי. לא רק במספרים, אלא ביכולת להשפיע בצורה חיובית על הסביבה בה אנו חיים, על התרבות הניהולית והבינאישית. כי בסופו של יום, ארגון שמצליח לשרוד לאורך עשרות שנים הוא לאו דווקא זה שמרוויח הכי הרבה באותה נקודת זמן, אלא זה שדואג להישאר רלוונטי לקהל לקוחותיו ולתקופה לנוכח השינויים החברתיים, התרבותיים והטכנולוגיים ואת האבולוציה הארגונית הזאת רובוטים לא יכולים לעשות, אלא רק בני אדם. לכן התייעלות ארגונית היא כלי ולא המטרה.