להשיג "תו תקן"

דר' צבי קרן מפשט בעבור היבואנים וסוכני המכס את תקינות הייבוא הסבוכות של מכון התקנים, שהפך בשל חוק התקנים למונופול בתחום בדיקות הייבוא על היתרונות והחסרונות שבכך. על אילו טובין יש לדרוש אישור ממכון התקנים ועל אילו ניתן לקבל פטור?


00:00 ,02.06.2011 מאת: דר' צבי קרן

במסגרת הטור הזה אנסה לתאר ולהציג את נושא התקינה בתחום הייבוא. במשך שנים לא מעטות ליוויתי יבואנים וסוכני מכס בתהליך הייבוא כאשר אלו הגיעו למכון התקנים הישראלי על מנת לקבל אישור תקן. לעיתים קרובות ריחמתי עליהם וניסיתי לעזור להם לעבור את המשוכה שנקראת מכון התקנים. אני מקווה שבאמצעות סדרת הכתבות בטור הזה, נושא התקינה יהיה ברור יותר ו"משוכת" מכון התקנים תהיה נמוכה יותר. אם כך יהיה- באתי על שכרי.

בשנת 1953, כחמש שנים לאחר הקמת המדינה, נחקק חוק התקנים. בסעיף 9 לחוק נאמר: "לא ייצר אדם מצרך, שמפרט שלו נקבע בתקן רשמי, ולא ימכרנו, ולא ייבאו ולא ייצאו, ולא ישתמש בו בכל עבודה שהיא, ולא יבצע עבודה שהכללים הטכניים של תהליכה נקבעו כתקן רשמי, אלא אם התאימו המצרך או תהליך העבודה לדרישות התקן הרשמי, אם נקבעה הוראה אחרת באכרזה שבה הוכרז התקן כתקן רשמי". בעברית פשוטה פירושו של סעיף זה הוא: שכל מוצר בין אם הוא מיובא ארצה ובין אם מיוצר בישראל והתקן שלו הוכרז כתקן רשמי (כלומר של המדינה), חייב להתאים לדרישות התקן.

בסעיפים אחרים של אותו החוק נקבע, בין השאר, ש: מכון התקנים הוא המעבדה המאושרת לבדיקת ההתאמה לתקן של המוצרים הנ"ל; מכון התקנים הוא זה שמכין את התקנים השונים; שר התעשייה והמסחר הוא זה שמחליט אילו תקנים יהיו רשמיים; לממונה על התקינה יש את הסמכות לאשר מעבדות נוספות; המושג "תו תקן" הינו מותג של מכון התקנים והוא הגוף היחידי הרשאי להעניק אותו.

נתקעים בנמל

כנגזרת מחוק התקנים יוצא שכל המוצרים המגיעים ארצה והתקן שלהם רשמי (כגון: אביזרים רפואיים שונים, טלוויזיות, קומקומים, סולמות, לולים לתינוקות, צעצועים, נעליים ועוד), נעצרים ונתקעים בנמל עד לבדיקתם על ידי מכון התקנים. לעומת זאת, אותם מוצרים (שהתקן שלהם רשמי) והמיוצרים בישראל- אינם חייבים בבדיקה של מכון התקנים אך חייבים להתאים לדרישות התקן.

לא לחינם הדגשתי שהבדיקה הינה על ידי מכון התקנים. חוק התקנים למעשה הפך את מכון התקנים למונופול בתחום בדיקות הייבוא על היתרונות והחסרונות שבכך. נכון, רשאי שר התמ"ת באמצעות הממונה על התקינה לקבוע קריטריונים לאישור מעבדות נוספות, אך בפועל ניתן לספור את המעבדות הנוספות הללו על אצבעות יד אחת. מכון התקנים הישראלי (מת"י) שולט ביד רמה בתחום ואולי רמה מדי.

על מנת להוציא את חוק התקנים מן הכוח אל הפועל התקינו לאורך השנים תקנות, הוראות וצווים. הצו המפורסם ביותר, אם לא המשמעותי ביותר הינו צו יבוא חופשי שהוצא בשנת 1978. צו זה קובע, למעשה, באופן הפשוט ביותר שכל הייבוא למדינת ישראל חופשי ומותר, למעט אותם מוצרים עליהם ישנם הגבלות המפורטות בתוספות השונות לצו. למשל, התוספת הראשונה מציינת את הטובין הדורשים רישיונות יבוא, התוספת השניה מתנה את הייבוא בהצגת אישורים מרשויות שונות (משרדי ממשלה וכד') והתוספת הרביעית מציינת את הסמים המותרים והאסורים בייבוא. מבין התוספות לצו, התוספת השניה הינה הבעייתית ביותר ואדון בה בהמשך.

סעיף 2(ג)2 לצו יבוא חופשי מאפשר לקבל פטור מבדיקת מכון התקנים: "רשאי השר או מי שהוא הסמיכו להתיר יבוא טובין המפורטים בתוספת הראשונה בלא הצגת רישיון יבוא, או יבוא טובין המפורטים בתוספת השניה בלא המצאת אישור או עמידה בתנאים למעט טובין אשר יבואם אסור לפי צו המכס". לסעיף זה הוציא מנכ"ל משרד התמ"ת הוראה נפרדת שמספרה 2.6 והיא מפרטת 15 סעיפים בהם יכול יבואן לקבל פטור ואינו צריך להמציא אישור על עמידה בתנאים או בתקן. לא כל היבואנים מודעים לקיומה של הוראת מנכ"ל 2.6 ושולחים למכון התקנים טובין אשר על פי ההוראה ניתן היה לקבל עבורם פטור, וחבל.

חלוקת הטובין

פרט להוראת המנכ"ל האלה, קיימת גם הוראתו של הממונה על התקינה במשרד התמ"ת. הוראה זו מתבססת על מסקנותיה של ועדת פרופ' דוייטש אשר החליטה להקל בתהליך הייבוא על ידי חלוקת הטובין לארבע קטגוריות:


קבוצה 1- טובין שרמת הסיכון בהם גבוהה ביותר. התנאי לשחרור הטובין בקבוצה זו- אישור המכון בדבר עמידה בדרישות התקן הרשמי, בהתאם לכללים שקבע המכון לעניין קבוצה זו בנוהל מיוחד (נקרא במכון התקנים- נוהל 401).


קבוצה 2- טובין שרמת הסיכון בהם בינונית. התנאי לשחרור הטובין בקבוצה זו- בדיקת אב טיפוס (דגם) וכן הצהרה של היבואן בכל משלוח שהטובין שהביא מתאימים לדרישות התקן הרשמי וזהים לדגם שנבדק במכון.


קבוצה 3- טובין שרמת הסיכון בהם נמוכה- התנאי לשחרור טובין בקבוצה זו- הצהרה בלבד של היבואן, מאומתת על ידי עורך דין שהטובין מתאימים לדרישות התקן הרשמי.


קבוצה 4 - טובין המיועדים לשימוש בתעשיה בלבד, ולא על ידי הצרכן. במקרה זה אין דרישה לאישור תקן ממכון התקנים.

ואם מישהו חשב שזהו זה, ואין יותר תקנות, צווים או הוראות- טעה! מכון התקנים הישראלי הכין על סמך חוק התקנים, הוראות המנכ"ל והממונה על התקינה וצו יבוא חופשי נוהל פנימי שעל פיו מתקיים ונערך תהליך השחרור של משלוחים המגיעים ארצה. נוהל זה נקרא במכון התקנים- נוהל 401. הנוהל מפרט את כל תהליך השחרור והבדיקות, אילו טפסים נדרשים, מהו יבואן אמין או מפר אמון, מהו מסלול ירוק, מהי בדיקת השוואה ומהי בדיקת אבחון וכן הלאה. הנוהל מנסה גם לתת תשובות לשאלות כגון: מה קורה אם יבואן רוצה להביא ארצה מוצר שכבר נבדק במכון התקנים על ידי יבואן אחר? מי עלול להיכנס לסטטוס של יבואן מפר אמון ואיך יוצאים ממנו? מתי יש לבצע סילוק ליקויים? ועוד.

כפי שרואים, תהליך התקינה בייבוא איננו פשוט כלל ועיקר ולא פלא הוא שרוב היבואנים נתקעים בגלגלי הבירוקרטיה וחשים לעיתים חוסר אונים בתהליך. רוב רובם של היבואנים מבזבזים זמן וכסף על מנת לשחרר את הטובין שהביאו ורק מעטים שיודעים איך לעשות זאת נכון- מרוויחים ובגדול. במאמר הבא אנסה לתת כמה טיפים שיקלו על ציבור היבואנים בתהליך לקבלת אישור התקן הנכסף.