צורך או מכשול?

כיצד עוברים את המהמורה שנקראת מכון התקנים הישראלי? בכתבה שניה מתוך סדרה, מפרט דר' צבי קרן את סוגי הטובין אותם בודק מכון התקנים והבעיות בהם נתקלים יבואנים ונותן פתרונות לצלוח את הבדיקה בצורה מהירה, קלה וזולה


00:00 ,23.06.2011 מאת: דר' צבי קרן

בפרק הראשון של סדרת הכתבות הזו הבאתי את עיקרי החוקים, התקנות, הצווים וההוראות העוסקים בייבוא טובין ארצה ובדיקתם במכון התקנים הישראלי. אך כיצד מיישמים את הנושא? איך לעבור חלק את המהמורה שנקראת מכון התקנים הישראלי? והאם זו בכלל מהמורה?

תקן ישראלי מוכרז לתקן רשמי, על פי חוק התקנים, כאשר למוצר יש היבטים של בריאות (למשל, אביזרים שבאים במגע עם מי שתייה), בטיחות (למשל, מדליק פחמים) או הגנה על הסביבה (למשל, אבקת כביסה). ברור מאליו שיש לכולנו אינטרס לשמור על בריאות ילדינו, על סביבת החיים שלנו ועל בטיחותנו, כך שהצורך לוודא שהמוצרים המגיעים ארצה, לעיתים ממקורות לא ידועים, יהיו בטוחים ולא יפגעו בנו או בסביבה. על כן, הדרישה לבצע בדיקה לטובין לפני כניסתם ארצה נראית, על פניו כדרישה מוצדקת ולגיטימית.

הבעיה מתחילה עם הגוף הבודק. העובדה שמכון התקנים הינו מונופול בתחום, הופכת את תהליך הבדיקות מצורך למכשול. יש אמנם הגיון שגוף אחד, אובייקטיבי ובלתי תלוי יבדוק את המוצרים, אך היגיון זה הינו צר מאוד ולוקה בחסר. כיום ניתן לפקח על גופי הבדיקה, כפי שנעשה הדבר בתחום הבנייה, ולמנוע שחיתות ומשוא פנים או לחילופין לדרוש מן המכון לקבל תעודות בדיקה מחו"ל, דבר שיקל מאוד על תהליך האישור ויוזיל עלויות. אולם המצב הנוכחי איננו כך וספק אם ישתנה בעתיד הקרוב, ועל כן על היבואנים להתמודד עם נושא התקינה בייבוא באופן מיטבי כך שמטען המגיע ארצה ישתחרר מהר ובזול.

לפני שאתן כאן כמה עצות כיצד לעשות זאת נכון, אתאר את מה שקורה היום ברוב המקרים. משלוח של טובין החייבים באישור תקן מגיע ארצה עבור יבואן כלשהו. במקרה הטוב היבואן טרח והביא למכון התקנים דוגמא של המוצר לבדיקת אב-טיפוס ובניית תיק מוצר, אך הרבה פעמים גם זה לא קורה. ברוב המקרים סוכן המכס שולח למכון התקנים בקשה לשחרור הטובין מלווה בחשבון הספק (של הטובין) ושטר המטען של הטובין. המכון אמור לעבור על החומר ולפתוח בקשה לשחרור הטובין הללו.

אבל כאן מתחילות הבעיות:

  • הכתב בטופס הבקשה איננו קריא
  • אין פירוט של הדגמים שבמשלוח
  • אין התאמה עם חשבון הספק/יצרן.
  • הרבה פעמים חסר בחשבון הספק פירוט של כל הדגמים- מופיע רק שם כללי מאוד ולעיתים מק"ט בלבד.
  • לפעמים אין התאמה עם שם היבואן.
  • לפתע מגלה היבואן שהוא "לקוח סגור" במכון בגלל חוב כספי.
  • גרוע מכך- היבואן מגלה ששמו נמצא ברשימת היבואנים שהפרו אמון.

נניח שהיבואן צלח את כל הבעיות שפורטו לעיל-כעת יש צורך לעבור את התחום המקצועי:

  • לחלק מן הבקשות יש לצרף הצהרת יבואן חתומה על ידו וע"י עורך דין.
  • לחלק מן הבקשות יש לצרף תעודות בדיקה מחו"ל.
  • למוצרי חשמל יש לצרף תעודות CB על מנת להימנע מבדיקה בארץ. אלו תעודות ממעבדה בחו"ל בהן מכיר המכון. אך זאת רק בתחום החשמל והאלקטרוניקה.
  • חלק מן הטובין יכול היבואן לקבל פטור ממשרד התמ"ת ואיננו זקוק כלל לאישור של מכון התקנים.
  • לחלק מן הבקשות יש לצרף הצהרות מן היצרן על טיב חומרי הגלם מהם עשוי המוצר המיובא.
  • היות ומדובר בטובין המיובאים מחו"ל, הרי שבדרך כלל אין עליהם סימון בעברית, ואם יש, לא תמיד הוא בהתאם למה שנדרש על פי התקן.
  • ועוד ועוד ועוד.

לא פלא שיבואנים רבים לא צולחים את ה"מכשול" הזה שנקרא מכון התקנים. חלק מהם נתקע בנמל ומשלם דמי אחסון גבוהים, ובנוסף אף מוציא כסף רב על סילוק ליקויים (כדי להתאים את המוצרים שהביאו לדרישות התקן הישראלי)

במקרים מסוימים יכול יבואן לשחרר טובין מן הנמל ולהעבירם למחסנו הפרטי, וזאת כנגד ערבות בנקאית על 30% מערך הטובין ובתוספת התחייבות למכון התקנים שלא ייעשה בטובין שום שימוש (מכירה, שיווק וכדומה) עד לאחר שמכון התקנים יבצע נטילה של דוגמה ממחסן היבואן ויסיים את הבדיקות הנדרשות. במקרים אלו נופלים יבואנים רבים מאחר ואינם עומדים בלחץ לקוחותיהם או ברצון שלהם עצמם למכור את הטובין ובניגוד להתחייבותם הם מוכרים את הטובין. במקרה זה יופעלו כנגדם סנקציות על ידי מכון התקנים ומשרד התמ"ת, סנקציות שיפריעו להם מאוד לייבא פעם נוספת למדינת ישראל.

אז מה עושים? כיצד עוברים נכון, קל, מהר וזול את מכון התקנים וכיצד מקבלים את אישור התקן הנכסף? הדבר הראשון ואחד החשובים ביותר הוא לדעת מהו מספר פרט המכס של המוצר אותו רוצים לייבא. כיצד הוא מסווג ומתוך כך מהו התקן הישראלי החל על המוצר הזה (אם בכלל). את הנתון הזה ניתן לקבל בעזרתו של סוכן מכס. יבואן המעונין לעבור את התהליך ללא שירותיו של סוכן מכס יכול לפנות לאחד מבתי המכס בארץ ולברר את הסיווג שם. לצורך הסיווג יש להצטייד בכל הפרטים הנוגעים למוצר: שרטוטים, תמונות, מרכיבים, תפקוד וכדומה.

בשלב השני צריך לברר האם ניתן לקבל פטור מתקן בגין אחד מסעיפי הפטור המופיעים בהוראת מנכ"ל התמ"ת 2.6 (ניתן למצוא את ההוראה באתר התמ"ת באינטרנט) וכן יש לבדוק לאיזו קבוצה (קטגוריה) שייך המוצר (על פי ועדת דוייטש). גם נתון זה ניתן למצוא בקלות באתר התמ"ת. במידה והמוצר שמתכננים להביא ארצה חייב באישור תקן של מכון התקנים, לא ניתן לקבל עליו פטור מתקן והוא שייך לקבוצה 1, 2 או 3 על פי ועדת דוייטש- הוא יהיה חייב באישור תקן של מכון התקנים.

בשלב השלישי יש להביא דוגמא של המוצר לבדיקת טרום ייבוא של מכון התקנים. על פי התקן ניתן לדעת לאיזו מעבדה במכון התקנים המוצר שייך ולהביאו לשם. חשוב להביא את המוצר מספיק זמן מראש על מנת שיספיק להיבדק. יש מעבדות שהתור לבדיקה ארוך מאוד (מספר חודשים!). בזמן שהמוצר נבדק חשוב ורצוי להכיר את התקן. אתם עומדים לעשות יבוא בעשרות אלפי שקלים, שווה להשקיע עוד כמה עשרות שקלים ולקנות את התקן. בכל תקן יש פרק שנקרא "דרישות". חשוב להכיר אותן. לעיתים לא כל הסעיפים רשמיים והם לא ייבדקו, אך ברוב המקרים כל סעיפי התקן הינם רשמיים והמוצר ייבדק להתאמה לכל סעיפיו. כדאי גם לבדוק האם באמת התקן חל על המוצר אותו רוצים להביא. במידה והוא איננו בחלות התקן, ניתן לקבל עליו אישור תל"ח (תקן לא חל) ולחסוך זמן רב ועלויות בדיקה ואחסון.

בזמן מסירת המוצר לבדיקת טרום יבוא, חשוב לבדוק במכון התקנים האם נדרשות הצהרות כלשהן או תעודות אחרות מן היצרן וכן לבדוק האם דגם כזה כבר נבדק במכון בעבר ואם כן, האם יש תעודה בתוקף. כי זאת לדעת- המכון מחויב היום למסור ליבואן אם קיימת תעודת דגם למוצר שהובא לבדיקה גם אם היא שייכת ליבואן אחר. זה עשויי לחסוך ליבואנים לא מעט כסף.

במידה והמוצר סיים את בדיקתו, אמור היבואן לקבל תעודת בדיקה על כל הסעיפים שנבדקו. סביר להניח שבשלב זה אי ההתאמה היחידה שתמצא תהיה בנושא הסימון בעברית. במידה ויש ליקויים או אי התאמות לתקן, חשוב לדעת האם ניתן לטפל בהן ולתקנם, או שלא. אם לא ניתן לסלק את הליקויים- הימנעו מהבאת הטובין לארץ. הם ייפסלו. לעיתים ניתן לפנות ליצרן ולבקשו לטפל בליקויים ולעיתים יכול אף היבואן עצמו לעשות זאת. במידה והליקוי היחיד שנמצא הוא אכן הסימון בעברית, יש לבדוק בתקן, ואם צריך להיוועץ באנשי המכון, מהו הסימון הנדרש בתקן ולהכין מדבקות כאלו מראש. במקרים רבים הסימון כולל רק את פרטי היבואן (ולעיתים אף של היצרן) אך במקרים אחרים התקן דורש לסמן אזהרות שונות, סימון אנרגטי, התאמה לגיל וכדומה על גבי המוצר.

עם תום בדיקת הדגם (אב הטיפוס) ניתן להזמין את המוצרים. חשוב מאוד לשמור את תעודת הבדיקה (היא תהווה תיק מוצר כשהמשלוח יגיע). במידה וניתן, כדאי לבקש מן היצרן להדביק את המדבקות בעברית כבר בשלב הייצור (האריזה). עם עזיבת המשלוח את נמל המוצא יש לבקש מהספק/יצרן להעביר את שטר המטען וחשבון הספק במייל או בפקס ולהקפיד שכל דגמי הטובין מופיעים בחשבון הספק בצורה ברורה ומפורטת (זה ייבדק על ידי המכון, בארץ).

בשלב הבא מתחיל את עבודתו סוכן המכס. בדרך כלל סוכן המכס הוא זה ששולח למכון התקנים את "טופס הבקשה לשחרור טובין" יחד עם חשבון הספק ושטר המטען, וכן מצרף את ההצהרות הנדרשות (תעודות בדיקה מחו"ל, הצהרות על חומרי גלם, במידה ונדרש, הצהרה לפי קבוצות דוייטש השונות ועוד) ומבקש אישור תקן, אולם גם שלב זה יכול להיעשות על ידי היבואן עצמו. עד לשלב הזה, רוב הפעילות הינה בידי היבואן או באי כוחו. מכאן מתחיל השלב בו מכון התקנים מתחיל את מעורבותו, ועל כך בכתבה הבאה.