האימפריה מכה שנית

ביום אביבי נאה ב-1999 ביקרתי במזרח רוסיה. שני נמלים אזרחיים היו אז ברוסיה המזרחית, הנושקת למימי האוקיאנוס השקט: הנמל הוותיק וולדיווסטוק, עיר הולדתו של השחקן ההוליוודי יול ברינר ("המלך ואני"). העיר והנמל היו תחת שליטה צבאית מלאה עד אמצע שנות ה-80 של המאה הקודמת, ורק לקראת סוף אותו עשור "שוחררה" העיר לאזרחות, כשהחל מ-1991 יכלו זרים לפקוד אותה. הנמל נמצא בתוך ערוץ ימי הנמשך מהאוקיאנוס, כשהעיר נבנתה לאורך הערוץ משני צדיו. הערוץ שימש כנמל הבית לצי הפאסיפי של רוסיה. לאורך הערוץ ראיתי עשרות כלי שייט צבאיים, ביניהם צוללות מונעות בכורים גרעיניים (פעלו כל הזמן), שעגנו לאורך הערוץ. לאחר איזרוחו של הנמל, נבנה שם מסוף קטן למכולות והוא הנמל הראשון על האוקיאנוס הפאסיפי בדרך הרכבות הטרנס-סיביריות מאירופה.

הנמל השני הוא נמל נחודקה, שנמצא מזרחית לוולדיווסטוק (85 ק"מ קו אויר וכ-200 ק"מ בכביש). הנמל שימש כתחנה עיקרית של הרכבת הטרנס-סיבירית מהמזרח לאירופה. בנמל נבנה מסוף מכולות מודרני, ששימש מרכז הפצה וטעינה לרכבת מ/ל יפן, קוריאה וסין.

באותו ביקור נפגשתי עם מנהל רשות הנמלים של נחודקה. את דמותו הכרתי מיד מתיאוריו של אבי ז"ל על המוז'יקים: אנשים גדולים, עם כף יד שמכסה אותך מכף רגל ועד ראש. אלא שזה שפגשתי, בניגוד למוז'יקים,  היה אדם משכיל. לאחר סעודה דשנה עם הרבה (אבל הרבה) וודקה רוסית מקומית, לא נזקקנו יותר לשירותיו של המתורגמן. מסתבר שאם שני אנשים שהם שיכורים דיים נפגשים, הם יכולים לתקשר ביניהם גם ללא ידיעת האחד את שפתו של השני. אותה שנה פוטין החליף את ילצין כנשיא רוסיה, וידידי החדש סיפר לי כי פוטין הוא ידידו הקרוב, מזמן שירותם המשותף בקג"ב. לדעתו, פוטין יקדם את נושא הספנות ברוסיה (אותו זמן מצבם של הספנות הרוסית והכלכלה הרוסית היה בכי רע). נזכרתי בביקור הזה ובפוטין (אביו היה מלח בצי הצפוני (סנטפטרבורג-לנינגרד של רוסיה) למקרא שתי ידיעות מעניינות.

הראשונה היתה שרוסיה תובעת 463 אלף מיילים רבועיים (1.2 מיליון קמ"ר) עשירים במשאבים בחלק המזרחי של הים הארקטי, למרות טענות של נורבגיה ושל דנמרק על חלק מהשטח, וכמובן גם של ארצות הברית וקנדה. התביעה הרוסית הוגשה ב-2002 ונדחתה על ידי מוסדות האו"ם, בתואנה כי אין מספיק הוכחות מדעיות המצורפות לבקשה. לאחרונה  צורפו ההוכחות כי השטח המבוקש הוא חלק מהמדף היבשתי של רוסיה, המשתרע למרחק של עד 250 מייל ימי מהחוף הרוסי. אני מניח שהבקשה, בתנאים שונים, תאושר בסופו של דבר, כי גם המדינות האחרות רוצות חלק בים הזה. זאת היות וקיימת סברה כי הים הזה והיבשת שמתחתיו מכילים כ25% מכמות הנפט והגז שעדיין לא התגלו. פוטין כבר ב-2007, בתקופת נשיאותו השנייה, מתוך ראיית הנולד, שלח צוללות רוסיות ל"נטוע"  את דגלי רוסיה , עשויים טיטניום, בגבולות השטח המבוקש, על קרקע האוקיאנוס.

לא היית נדרש לבקשה הרוסית  אלמלא הידיעה השנייה: קונספט עבור מכולות בקווים שבים הצפוני. עכשיו זה כבר סיפור אחר. כידוע, מאז תחילת המאה ה-20, מנסים חברות ספנות ומדינות שונות להעביר סחורות בין מזרח אסיה לצפון אירופה דרך הנתיב הצפוני לאורך החוף הרוסי (ניתן גם לאורך החוף הקנדי, אבל אז אין יתרון במשך זמן ההפלגה). בעשור האחרון גברו הניסיונות בתחום זה, בעיקר בגלל שהתחממות כדור הארץ משאירה לזמן ממושך את הנתיב הצפוני פתוח ומשוחרר מקפיאה. הקמת צי שוברות קרח חדש ומודרני לים הצפוני על ידי הרוסים, מהלך שכבר אושר על ידי השלטונות, יאפשר לשמור את נתיב השייט הצפוני פתוח במרבית ימי השנה, אם לא בכולה.

אם כך, צירוף שתי הידיעות מאפשר לנו כעת לראות את התמונה בשלמותה: רוסיה תשלוט בנתיב הצפוני, גם בתוקף היותו בתחום המים כלכליים של רוסיה וכן בזכות צי שוברות הקרח הרוסיות שיפלסו את הדרך בפני אוניות רוסיות וזרות כאחד. השליטה תהיה מוחלטת על הסחר בין אסיה לאירופה. זמן הובלה קצר  (כ-50% מזמן ההובלה בדרך המקובלת) יגרום לתחרות בין חברות הספנות על הזכות לנסיעה בקו הזה, והרי לכם מקור הכנסה נוסף (שלא לדבר על שליטה) לפוטין ולמדינתו. (נכון יש אמנות המסדירות את ההפלגות המים כלכליים ובינלאומיים, אבל הפרטים הללו לא יעצרו את רוסיה).

על שולחן השרטוט, הרוסים כבר מתכננים את סוג האונייה הראשון עבור נתיב השיט הצפוני: אוניית מכולות בקיבולת של 3,000 TEU, מנוע דיזל חשמלי ובעלת חרטום שובר קרח. כל הצנרת והחלקים הטכניים, כולל נוזלי ההידראוליקה ושמנים אחרים, יעמדו בטמפרטורות של עד 40- צלזיוס. כמובן יהיו באונייה פלגים למכולות קירור. הדלתות החיצוניות וגרמי המדרגות החיצוניים יהיו מחוממים, על מנת לאפשר לצוות למלא משימותיו. מהירות ההפלגה מתוכננת ל-20 קשר והיא תהיה בעלת צוות של 30 איש. מה שנותר הוא לקבוע תאריך התחלה וגובה התשלום לרוסים עבור שמירת הנתיב פתוח רוב ימות השנה.

אינני יודע מה יהיה השלב הבא , אבל לא אתפלא אם הרוסים יחדשו את הצי המסחרי שלהם למען מעורבות יתר בתובלה הימית. ה"חרם" החלקי שמפעילות המדינות, בעיקר חברות ברית נאט"ו על רוסיה, (בגלל הפלישה לחצי האי קרים) לא תכניע את הרוסים, אלא תמריץ אותם למצוא מקורות ויעדים אחרים עבור סחר החוץ שלהם. בין השאר, הם יכולים לפתח אמצעי תובלה ימיים בלתי תלויים בציים ה"מערביים". השנים הקרובות יהיו מעניינות: מי ישלוט על המעברים הימיים - הסינים, כפי שמסתמן במעבר ניקרגואה, ובשליטה בים הסיני הדרומי, או הרוסים, כפי שמסתמן במעבר הארקטי. מי ישלוט באמצעי התחבורה הימית – הציבור מול הפרטיים, המערב מול המזרח?

הזמן יודע את התשובה. אנחנו נצטרך לחכות.

הכתבה פורסמה במגזין דצמבר 2015 של "PORT2PORT". לצפייה במגזין הדיגיטלי לחץ כאן