יבוא מקביל

בית משפט בראשון לציון סירב להוציא צו מניעה נגד משווק בנוגע ליבוא טובין מאוקראינה היות ולא הוכחה זכותו של היבואן לבלעדיות על היבוא


00:00 ,11.08.2013 מאת: מערכת פורט2פורט

בית המשפט השלום בראשון לציון דחה בקשה של יבואן לאסור על יבואן אחר לעסוק בסחר עם מפעל מזון בחו"ל, לאחר שנקבע שלא הוכח קיומו של הסכם בלעדיות עם היצרן.

חברת קונטקט (אינטרנשיונל פודס) בע"מ עוסקת ביבוא של מוצרי מזון מחו"ל, המיועד בעיקר לציבור עולי רוסיה. בין השאר, מייבא היבואן מוצרים משני מפעלים המצויים באוקראינה.

חברת פרוטרי שיווק בע"מ פעלה במשך כ-10 שנים לשיווק מוצרי היבואן למאות נקודות ברחבי הארץ. בחודש מאי 2013, לאחר חילוקי דעות בין היבואן למשווק בדבר תמחור המוצרים, הסתיימה ההתקשרות בין הצדדים. בהמשך פנה המשווק למפעלים באוקראינה בבקשה להתקשר עימם במישרין בהסכמי יבוא.

היבואן טען, כי הוא מחזיק בהסכמי בלעדיות לייבוא מוצרי המפעלים מאוקראינה לישראל. לטענתו, המשווק, שהחל לייבא את המוצרים מהמפעלים באוקראינה, הפר בלעדיות זו.

היבואן פנה לבית המשפט בבקשה למתן צווי מניעה זמניים האוסרים על המשווק, או מי מטעמו, להתקשר עם שני המפעלים באוקראינה. בנוסף ביקש היבואן כי בית המשפט יאסור על הפצת פרסומים, על פיהם יש למשווק זכויות כלשהן במוצרים המיוצרים על ידי אותם מפעלים.

מנגד טען המשווק כי כבר קיימת התקשרות בינו לבין המפעלים באוקראינה ולכן מדובר בבקשה תיאורטית. בנוסף הוא טען כי ממילא בחרו המפעלים באוקראינה להודיע על ביטול ההתקשרות עם היבואן, ועל כן אין הצדקה למתן הסעד הזמני.

עוד נטען, כי ביטול ההתקשרות בינו לבין היבואן נעשה על ידי היבואן ולו לא נותרה ברירה, אלא לפנות למפעלים מתוך מטרה לצמצם את נזקיו, בשעה שהוא מחויב לאספקת הסחורה לחנויות והרשתות בישראל.

בית המשפט חזר על הכלל הידוע, כי בבואו לשקול מתן סעד זמני, עליו לבחון, בין השאר, את מהות הסעד המבוקש, סיכויי הצדדים להוכיח טענותיהם (קיומה של זכות לכאורית של המבקש לקבל את הסעדים המבוקשים על ידו), מאזן הנוחות וניקיון כפיהם ותום ליבם של הצדדים.בנוגע לסיכויי ההליך, נקבע כי היבואן צירף לבקשתו הסכמים חלקיים בלבד עם המפעלים ומהם עלה כי ההסכמים לא כוללים תניית בלעדיות.

כמו כן, הוצג לבית המשפט מסמך המלמד לכאורה על החלטת המפעלים להפסיק את ההתקשרות עם היבואן. השופטת הלית סילש קבעה, כי ישנה אי בהירות מי מבין היבואן והמשווק הוא האחראי להפסקת ההתקשרות בין הצדדים. נאמר כי ככל שיתברר, כי היבואן הוא אשר בחר להביא להפסקת ההתקשרות עם המשווק, תהיה לכך השלכה על זכאותו של המשווק לצמצם נזקיו ולפנות בפנייה ישירה למפעלים.

מאידך, ככל שיתברר, כי היה זה המשווק שפעל לסיום ההתקשרות בין הצדדים, יכול ויהא בכך כדי להשליך על שאלת תום ליבו ודרך התנהלותו הכוללת. בית המשפט קבע, כי בכל הנוגע לסיכויי ההליך, לא נמצאה נטייה מובהקת לכיוונו של מי מהצדדים.בנוסף נקבע, כי מאזן הנוחות נוטה לכיוונו של המשווק, שכן עיקר פעילותו הוא למכירת מוצרים שמקורם במפעלים באוקראינה לרשתות וחנויות בישראל, בניגוד ליבואן, שיכול לייבא את אותם מוצרים ממפעלים אחרים.

כיוון שכך, המשמעות של מתן צו המניעה הזמני היא מהותית יותר עבור המשווק.בהחלטה נקבע כי היבואן לא עמד בתנאי הסף למתן הסעד הזמני, במסגרתו ימנע בית המשפט מהמשווק מלהתקשר עם המפעלים באוקראינה. למסקנה דומה הגיע בית המשפט גם בבקשה בדבר איסור הפרסומים.

אי לכך נדחתה הבקשה למתן סעד זמני ונקבע כי עניין ההוצאות יישקל בהמשך ההליך. ההכרעה בתיק העיקרי תינתן בהמשך. 
 


יבוא מקביל

* האמור לעיל הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת משפטית. לקבלת ייעוץ משפטי יש לפנות לעורך דין עם מלוא פרטי המקרה הספציפי.

 

* עו"ד גיל נדל מתמחה בדיני יבוא, יצוא, הובלה ושילוח וסחר בינלאומי, והוא עומד בראש תחום יבוא ויצוא וסחר בינלאומי במחלקת המסים במשרד גולפרב זליגמן ושות'. לפרטים ומידע: [email protected]