כיצד ניתן להוכיח נזק?

בעקבות פסק דינו האחרון של בית משפט השלום בתל אביב ניתן לראות כי המזיק נמצא אחראי לנזקי הניזוק, אך הניזוק לא הוכיח את נזקו שכן לא הביא את העדים המתאימים לצורך הוכחת הנזק ועל כן לא יהיה זכאי לפיצוי


00:00 ,30.11.2008 מאת: מערכת פורט2פורט

בעקבות פסק דינו האחרון של בית משפט השלום בתל אביב ניתן לראות כי המזיק נמצא אחראי לנזקי הניזוק, אך הניזוק לא הוכיח את נזקו שכן לא הביא את העדים המתאימים לצורך הוכחת הנזק ועל כן לא יהיה זכאי לפיצוי

 

פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב בעניין מנורה נגד עמית ואוברסיז מציג במלוא חריפותה את ההפרדה המקובלת (בתביעות פיצויים לנזק), בין אחריותו של המזיק (המפר) לבין גובה הפיצויים שאליהם יהיה זכאי הניזוק (הנפגע), ואת הבעייתיות הכרוכה באופן הוכחתו של נזק. כפי שנקבע באותו מקרה, המזיק (אוברסיז) נמצא אחראי לנזקי הניזוק (חברת מנורה שנכנסה לנעלי המבוטחת, חברת טבע), אך הניזוק לא הוכיח את נזקו ועל כן לא יהיה זכאי לפיצוי. (ת.א. 69187/03, מנורה נ' רשות הנמלים ואח', פס"ד מיום 13.11.08, למנורה - עו"ד ארנון רוטברד, לאוברסיז - עו"ד אילן אורלי, לעמית - עו"ד אורי אשר).
 
באותו מקרה דובר בתביעת שיבוב (תחלוף) של חברת מנורה שהוגשה כנגד נמל אשדוד, הנהג שחתם על תעודת השער, אוברסיז קומרס ועמילות מכס ותחבורה עמית, לצורך פיצוי על תגמולי ביטוח ששילמה למבוטחת שלה, חברת טבע, בשל גניבה של מכולה. לאחר שהתביעה נגד הנמל נמחקה ונגד הנהג ניתן פסק דין בהעדר הגנה, המשיך בית המשפט לדון בשאלה האם תעודת השער נגנבה מאוברסיז או שהוחזרה לעמית ונגנבה ממנה.
 
בית המשפט קבע כי אוברסיז שימשה כשומר שכר בנוגע למטען, וככזו - היה עליה לשמור היטב על תעודת השער, בשל חשיבותו של מסמך זה המאפשר למחזיק בו לקבל את המטען לרשותו. בית המשפט קבע כי "אוברסיז הפרה את חובת הזהירות שלה והתרשלה ביחס לתעודת השער והמטען של המבוטחת, ובשל רשלנות זו התאפשרה הגניבה. לפיכך חבה אוברסיז בנזקים שנגרמו לתובעת כתוצאה מהתרשלות זו". 
 
חרף קביעה זאת לא זכתה מנורה לפסק דין המזכה אותה בתשלום פיצויים מחברת אוברסיז, שכן, כלשונו של בית המשפט, מנורה "לא השכילה להביא את העדים המתאימים לצורך הוכחת הנזק ועל כן כשלה בהוכחתו".
 
אלו ראיות הציגה מנורה בפני בית המשפט לצורך קבלת הפיצוי, ומדוע ראיות אלו לא התקבלו? הנה הפירוט המלא:
 
דו"ח שמאי - מנורה הגישה חוות דעת של שמאי מטעמה שהעריך את שווי המטען שנגנב, אלא שנטען לגבי המסמכים עליהם הסתמך השמאי בחוות דעתו כי הם פרי עדות מפי השמועה, ועל כן לא ניתן לקבלם.
 
חשבונות הרכישה מהספק – בחשבונות אלו פורטו סוג חומרי הגלם שהמבוטחת הזמינה, מספר השקים, משקלם ועלותם, אלא שהספק בחו"ל לא העיד על מסמכים אלו, ובית המשפט לא קיבלם כראייה.
 
רשומון יבוא -  ברשומון היבוא מופיע מידע בנוגע לערך הטובין וכמות הסחורה. ואולם, מידע זה, נסמך על מסמכים שנמסרו על ידי היבואן אי מי מטעמו, ולכן עורך הרשומון (סוכן המכס), אינו יכול להעיד על נכונות המידע.
 
שטר מטען - שטר המטען משמש כראייה (בכל הנוגע לפרטים שלא הסתייגו מהם) לקבלת הטובין המפורטים בו על ידי המוביל, וכוחו הראייתי יפה, כך נקבע בפסיקה בעבר, גם כאשר התביעה על פיו הינה בין מוביל ימי למבטחו של השוגר, אלא שבענייננו, אין מדובר בתביעה כנגד המוביל, ועל כן שטר המטען לא יוכל לשמש כראייה, מה גם שהתקיימה אי התאמה בין מספר המכולה המופיע בשטר המטען לבין מספר המכולה שנעלמה.
 
דו"ח מנייה – דו"ח המנייה נערך בעת הפריקה של המטען מהאונייה והוא מציין את הכמות ואת מצב הסחורה בעת הפריקה, אלא שכאשר מוטל ספק לגבי תכולת המכולה ומצב המטען לאורך כל הליך ההובלה, כבר מרגע ההמכלה, דו"ח המנייה אינו יכול לסייע.
 
תעודת שער ותעודת ליווי – במסמכים אלו צוין משקל המטען, אך נתון זה הועתק משטר המטען, ועל כן תעודות אלו אינן יכולות לעמוד כמקור עצמאי.
 
מהי רשומה מוסדית?
 
כאמור, בית המשפט פסק כי מנורה "לא השכילה להביא את העדים המתאימים לצורך הוכחת הנזק ועל כן כשלה בהוכחתו". בית המשפט היה ער לכך שחלק מהמסמכים הנ"ל מהווים רשומה מוסדית, המשמשת ראייה קבילה להוכחת אמיתות תוכנה, גם ללא הבאת עורכי המסמכים, אלא שבית המשפט ציין כי התובעת לא הוכיחה את התנאים הנדרשים בסעיף זה, יש להניח שעניין זה יידון בערעור, ככל שיוגש.
 
סעיף 36 לפקודת הראיות קובע כי "רשומה מוסדית תהא ראייה קבילה להוכחת אמיתות תוכנה בכל הליך משפטי, אם נתקיימו כל אלה: (1) המוסד נוהג, במהלך ניהולו הרגיל, לערוך רישום של האירוע נושא הרשומה בסמוך להתרחשותו; (2) דרך איסוף הנתונים נושא הרשומה ודרך עריכת הרשומה יש בהן כדי להעיד על אמיתות תוכנה של הרשומה; (3) היתה הרשומה פלט – הוכח, בנוסף, כי: (א) דרך הפקת הרשומה יש בה כדי להעיד על  אמינותה; (ב) המוסד נוקט, באורח סדיר, אמצעי הגנה סבירים מפני חדירה לחומר מחשב ומפני שיבוש בעבודת המחשב)".
 
עניין קבלתו של חומר ראיות כרשומה מוסדית בהקשר של דיני הובלה ושילוח נידון בעבר על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב, בכל הנוגע לדרישות תשלום בגין ימי השהייה. באותו עניין קבע בית המשפט המחוזי כי: "אנו סבורים כי דרישות התשלום אכן מהוות רשומה מוסדית, אשר באמצעותן אפשר היה להוכיח את חובה של המשיבה בגין ימי ההשהיה. אפשר היה אף להזדקק לשטרי המטען על מנת ללמוד מהו התעריף עליו הוסכם לגבי כל יום השהייה. תעריף זה הוטבע על שטרי המטען, ואין בהסכמות שהושגו בעל פה לגבי מספר 'הימים החופשיים' כדי ללמד כי שאר התנאים הקבועים בשטר המטען שונו אף הם. ואולם, במקום שבו עסקינן ברשומה מוסדית שהיא פלט מחשב, וכאשר המערערת לא עמדה בנטל להוכיח את התקיימותם של התנאים הקבועים בסעיף 36 לפקודת הראיות, אין לקבל את דרישות התשלום כראייה לאמיתות תוכנן, ואין מנוס מדחיית התביעה" (ע"א 1671/04 (מחוזי תל אביב) אטלנטיקה נ' אשד, פס"ד מיום 25.7.06).
 
* האמור לעיל הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת משפטית. לקבלת ייעוץ משפטי יש לפנות לעורך דין עם מלוא פרטי המקרה הספציפי.
 
עו"ד גיל נדל עוסק בדיני יבוא ויצוא, מסים עקיפים, דיני סחר חוץ, הובלה ושילוח בינלאומי וקנין רוחני. ניתן להוריד מאמרים נוספים פרי עטו של עו"ד גיל נדל באתר האינטרנט:  www.nadel-law.co.il.
 
מידע על ספרים מפרי עטו של עו"ד גיל נדל ניתן למצוא באתר האינטרנט: www.tradelibrary.co.il