קו הגבול שבין יבוא אישי ליבוא מסחרי של רכב

בית משפט השלום בחדרה קבע כי חברה העוסקת במכירת כלי רכב תחזיר מקדמה ליועץ ליבוא אישי, כשדחה את טענות החברה לאי-חוקיות הסכם בין היועץ לבין היבואן.

בית המשפט קבע כי חברה אינה יכולה לאחוז במקל משתי קצותיו: לחתום על הסכם מול ה"יועץ" ולקבל מכוחו כספים, ולאחר מכן, לטעון כי כל העסקה אינה חוקית שכן לא מדובר ביועץ אלא ביבוא מסחרי באמצעות עוסק.

התובע, אדם פרטי, ביקש לייבא בייבוא אישי רכב לארץ. לשם כך הוא חתם על הסכם עם יועץ ביבוא אישי. במקביל חתם היועץ עם חברה העוסקת במכירת כלי רכב, המהווה נציגה בארץ של ספק הרכב, על הזמנה ונספח ליבוא רכב, ואף שילם לחברה מקדמה של 40 אלף שקל. בסופו של יום, לא יובא הרכב לארץ, המקדמה לא הוחזרה, והחברה הודיעה על ביטול ההסכם.

היועץ והיבואן האישי תבעו את החברה ואת מנהלה, בין השאר, על אי השבת המקדמה.

החברה טענה, כי ההזמנה שנחתמה עימה אינה חוקית, מכיוון שתפקידיו של היועץ חרגו מייעוץ בלבד, עד כדי כך שהוא היה למעשה "עוסק" שייבא את הרכב עבורו (יבוא מסחרי), בעוד שהדין אינו מתיר לאדם לייבא לישראל רכב בייבוא אישי באמצעות "עוסק".

השופטת קרן אניספלד בחנה את ההסכם בין היועץ לחברה ואת ההסכם שבין היועץ ליבואן האישי, וקבע כי למרות שההסכם כולל פעולות ייעוץ הנוגעות למילוי טפסים להזמנת הרכב וכו', הסכם הייעוץ כלל גם פעולות שהיועץ התחייב לבצען, שחרגו מגדרו של תחום הייעוץ, כמו תדלוק הרכב בישראל, רישומו במשרד הרישוי, וכי הדבר מרמז על כך שמדובר ביבוא באמצעות "עוסק".

יחד עם זאת, נקבע כי מאחר והחברה בישראל בחרה להתקשר בהסכם עם היועץ, כאשר היא יודעת שלטענתה תפקידו חרג מיועץ בלבד, אין היא יכולה לבטל את ההסכם בטענה לאי חוקיותו, בשעה שהיא עצמה פעלה מכוחו.

לאור זאת, נפסק, בין השאר, כי על החברה להשיב ליועץ את המקדמה בסך 50 אלף שקל (כולל 10,000 שקל בעד הוצאות טרחה וזמן) וכן כי עליה לשלם הוצאות שכר טרחת עורכי דין בסכום של 10,000 שקל.