טעויות מסוכנות של היבואנים וסוכני המכס

לאחרונה רבו המקרים, בהם יבואנים גילו רק בישיבה המקדמית של בית המשפט, הדן בתביעתם נגד שלטונות המכס, כי סוכן המכס לא הקפיד לרשום ברשימון היבוא או באחת מצרופותיו, שהיבואן משלם אגב מחאה את מיסי היבוא המוגדלים יותר, בהם התנו שלטונות המכס את פדיית מטענם


00:00 ,02.10.2005 מאת: מערכת פורט2פורט

* מאת עו"ד ליאון אביגדורי

לאחרונה רבו המקרים, בהם יבואנים גילו רק בישיבה המקדמית של בית המשפט, הדן בתביעתם נגד שלטונות המכס, כי סוכן המכס לא הקפיד לרשום ברשימון היבוא או באחת מצרופותיו, שהיבואן משלם אגב מחאה את מיסי היבוא המוגדלים יותר, בהם התנו שלטונות המכס את פדיית מטענם.
 
מנגד הוכיחו נציגי הפרקליטות המייצגים את שלטונות המכס, כי עוד בשיחרור המטען היתה מחלוקת עם היבואן ועם סוכני המכס על גובה מיסי היבוא ומשסוכן המכס או היבואן שילמו לבסוף את ההפרש שנדרש על ידי המוכסים, נמנעו מהם לרשום על גבי הרשימון את המילים "שולם אגב מחאה", כדי לשריין את זכות היבואן לתבוע את יומו בבית המשפט.
 
זאת ועוד. לא די שסוכני המכס או היבואנים, לא עשו כמצוות ס' 154 לפקודת המכס ונמנעו מהרישום ההכרחי ברשימון של 3 המילים הנ"ל, אלא, במקרים רבים, גם לא מילאו את חובתם, באותו סעיף של פקודת המכס, שאם רצונם לתבוע את זכויותיהם שהופרו על ידי המוכסים, חייבים הם, למהר ולעשות זאת תוך 3 חודשים, לכל היותר, מיום התשלום שסיים את המחלוקת בבית המכס.
 
לפני שנים אחדות, עוד היו אי אלה שופטים מחוזיים נכונים להאזין לתירוצים על הימנעות היבואנים או סוכניהם, למלא אחר דקדוקי סעיף 154 לפקודת המכס ולהימנע ממחיקת התביעה על הסף, כחפצם של פרקליטי המדינה, אך תקופה זו חלפה והיום נראה שרבו השופטים השמחים לחסוך מזמנם (העמוס מאוד לרוב) ועוד בהליכים המיקדמיים להיעתר לבקשת הפרקליטות ולמחוק על הסף את התביעות הנגועות בפגמים הנ"ל, לשיברון ליבם הגדול של היבואנים.
 
בל ישלו עצמם היבואנים וסוכני המכס, שאם חטאו בנוהלי סעיף 154 לפקודת המכס, תבואנה לעזרתם הוראות חוק מיסים עקיפים, במסגרתן ניתן להגיש תביעה גם תוך חמש שנים. החוק האחרון, לרוב, לא יסייע למי שבעת שחרור המטען היה כבר אז במחלוקת עם המוכסים בנושא הנדון בתביעה.
 
קיומה של מחלוקת כזו, עוד בעת פדיית המטען, מחייבת את היבואן ומתוך כך את סוכנו, להקפיד ולפעול לפי סעיף 154 לפקודת המכס, שאומץ גם על ידי חוק מס קניה, וכאשר צריך, המוכסים יוצאים מגידרם כדי להוכיח זאת בבית המשפט, כנגד מי שמחפש מזור בחוק מיסים עקיפים.
 
תירוץ נוסף, ולא בלתי שכיח, של מי שלא נהג כמצוות סעיף 154, ושמושמע מדי פעם, הינו שהמוכסים לא הרשו לו לשלם אגב מחאה את המס השנוי במחלוקת, והוא נאלץ לא להתעקש כדי לא להסתכן בעיכוב שיחרור המטען.
 
גם כאשר יש אמת בתירוץ כזה, יקשה מאוד על הטוען אותו, לנמק מה מנע ממנו לפנות מייד לגובה המכס או לסגנו או לממונה על אותו מוכס, הנוהג שלא כדין, כשכל אלה יודעים היטב מה צפוי להם אם יניחו לאותו מוכס לנהוג "כשריף העיירה".
 
אם בסופו של יום, נמנעו היבואן וסוכן המכס לפעול נכון באירועים הנזכרים לעיל, אל יופתעו כאשר בית המשפט ימחק את תביעתם, עוד על הסף, יהיה סכומה גבוה ככל שיהיה.
 
אירועים כנ"ל הרבו לאחרונה להתרחש בבתי המשפט ובל יקלו ראש חבריכם במה שעלול להגיע גם לפתחם.
 
אל ירגיע עצמו היבואן אם יניח, שאם חלילה תביעתו נמחקה כנ"ל, יוכל הוא לגלגל את הכדור למגרשו של סוכן המכס, שלטענתו התרשל בתפקידו. תביעות נזיקין כאלה אינן קלות. אל יופתע היבואן אם הגנת סוכן המכס תתלה את הקולר לאשר ארע, דווקא בהתנהלות עובדי משרדו של היבואן, שאינם מקפידים לגלות את כוונותיהם לסוכני המכס ואינם מנחים אותם כראוי. טענות הגנה כאלה נופלות לא אחת על אוזניים קשובות של שופטי ישראל.
 
יטיבו, איפה, חבריכם אם ינחו מראש ובכתב את סוכני המכס להקפיד לעולם, לרשום על גבי הרשימונים או מסמך נלווה אחר, כי תוספת המס משולמת אגב מחאה ולהודיע ליבואן תמיד, כי זה נעשה, לרבות המועד החוקי להגשת התובענה לבית המשפט, למקרה שהיבואן לא ישלים עם המוכסים.