מתי מתחילה תקופת ההתיישנות כשהמטען לא נמסר?

* מאת עו"ד רועי גלעד

כללי האג- וויסבי קובעים כי תביעה נגד מוביל ימי יש להגיש בתוך שנה ממועד המסירה של המטען או מהמועד בו היה אמור להימסר (אלא אם כן הצדדים הסכימו אחרת).

ככלל, הפסיקה פירשה את מועד המסירה כמועד הגעת המטען לנמל היעד אליו התחייב המוביל הימי כלפי בעל המטען להוביל את המטען.

מתי מתחילה תקופת ההתיישנות כאשר המטען מגיע לנמל אך לא נמסר מאחר ומקבל המטען מסרב לקבלו בטענה לחשש לנזק ועל כן, המטען מובל, בסופו של דבר, על ידי המוביל הימי לנמל אחר?

האם תקופת ההתיישנות של תביעת מקבל המטען נגד המוביל פוקעת תוך שנה מהמועד בו היה אמור המטען להימסר בנמל היעד המקורי או תוך שנה מהמועד בו נמסר המטען בסופו של דבר בנמל החלופי?

לשאלה זו מתייחס פסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט הגבוה באנגליה, מחלקה מסחרית.

 
Trafigura Beheer BV v' Golden Stavraetos Maritime Inc
English High Court, Commercial Division, June 2002

 
Trafigura (להלן: "בעל המטען") חכר אנייה של Golden Stavraetos (להלן: "המוביל") בחכירת מסע (voyage charterparty) לצורך הובלת תזקיק נפט מערב הסעודית ללגוס, ניגריה. האנייה הגיע ללגוס ביום 2.2.2000 ונתנה "Notice of readiness" (הודעת מוכנות).
בעל המטען סירב לקבל את המטען בטענה כי המטען זוהם על ידי שארית של שמן סויה שנשארה באנייה.

הצדדים הסכימו כי המטען יובל על ידי המוביל ליעד אחר והסכם חכירת המסע (voyage charterparty) תוקן בהתאם. בסופו של דבר המטען הגיע ליוון.

בעל המטען הגיש תביעה ביום 21.3.2001 בטענה כי המוביל הפר את הסכם חכירת המסע (voyage charterparty) בכך שנתן "Notice of readiness" (הודעת מוכנות) למסור את המטען בלגוס, למרות שהמטען זוהם במהלך ההובלה הימית על ידי שארית של שמן סויה שנשארה באנייה.

בעל המטען הגיש את התביעה בחלוף שנה ממועד מסירת המטען ביוון.

השאלה שנדונה בבית המשפט הייתה מתי מתחילה הספירה של שנת ההתיישנות- האם במועד בו אמור היה המטען להימסר לבעל המטען בלגוס- ואז התביעה התיישנה, או במועד בו נמסר המטען ביוון- ואז התביעה לא התיישנה.

בית המשפט קבע כי תביעת בעל המטען מתייחסת להסכם חכירת המסע (voyage charterparty) מערב הסעודית ללגוס, שכן אחרת, בעל המטען לא היה מסרב לקבל את המטען בטענה של נזק לאחר שנתנה מטעם המוביל "Notice of readiness" (הודעת מוכנות) למסור את המטען.

בית המשפט לא קיבל את טענת בעל המטען לפיה, המטען נמסר בפועל ביוון והתביעה הוגשה במסגרת תקופת ההתיישנות ממועד המסירה ביוון ועל כן, במקרה זה אין להחיל את הוראה בכללי האג לפיה, יש לבדוק "את המועד בו היה אמור להימסר המטען".

בית המשפט קבע כי סירוב בעל המטען לקבל את המטען היה שגוי וכי המוביל מלא אחר חובותיו על פי הסכם חכירת המסע (voyage charterparty).

בסופו של דבר, בית המשפט פסק כי העניין נשוא התביעה מתייחס לקטע ההובלה עד ללגוס וכי ההובלה ליוון מהווה אירוע נפרד שאיננו נושא התביעה. יש לפרש את כללי האג בהתאם לתכליתם- הגנה על מובילים ימיים ויש עניין שפרשנות כללי האג תהא אחידה ככל שאפשר במדינות השונות. קביעה כי תחילת תקופת ההתיישנות תחל במועד הגעת המטען ליוון תהא בניגוד לעקרונות אלו.

על כן, נקבע כי המועד הקובע הוא המועד בו המטען היה אמור להימסר בלגוס ולכן, חלפה תקופת ההתיישנות להגשת תביעתו של בעל המטען.

* הסקירה נכתבה על ידי עו"ד רועי גלעד, ממשרד גרוסמן ושות'.