מעסיקים בעידן של סגר, חרדה ואי-ודאות

ביום שישי, בשעה 3 לפנות בוקר, מדינת ישראל שוב נכנסה למציאות חדשה: סגר כללי, שהות חובה סמוך למרחבים מוגנים, השבתת מקומות עבודה והכל על רקע מבצע ״עם כלביא״ ומתקפת טילים איראנית כתגובה. אבל האמת היא שמרגע שפרצה המלחמה ב-7 באוקטובר, אנחנו כבר לא בשגרה. אנחנו במלחמת התשה ארוכה, שהופכת מיום ליום למצב קיומי מתמשך. בתוך הכאוס הזה, מתבלט תפקידם של המעסיקים: לא כמנהלי משימות, אלא כמנהיגים של בני אדם. השאלה היא לא איך להמשיך לעבוד, אלא איך להמשיך להוביל.

המעסיק כמנהיג בעת חירום

בעיצומו של משבר עמוק, המעסיק נדרש למשהו שונה מהרגיל: לא תכנון, לא בקרה, אלא מנהיגות רגשית. הנה כמה עקרונות שמעסיקים צריכים לאמץ בתקופה הזו – לא כדי להפיק יותר מהעובדים , אלא כדי לשמר את מה שהכי חשוב: האנשים.

1. הובלה דרך רגש, לא דרך משימות

הימים האלה אינם ימי תכנון וביצוע, אלא ימי הישרדות רגשית. עובדים חיים בפחד, לא ישנים בלילה, לעיתים תקופות ארוכות בממ"ד, עם ילדים קטנים, הורים מבוגרים ואזעקות חוזרות .

כמעסיקים, חשוב ליזום שיח אישי מולם, להקשיב, להראות נוכחות רגשית. מי שידע לשים את האדם לפני המשימה,  יקבל עובד שמוכן לחזור בכל הכוח אחרי שהסערה תחלוף. 

איך עושים את זה בפועל?

• יוזמים שיחה מולם לא רק כשצריך משהו.

• שואלים איך הם מרגישים .

• מפגינים הבנה גם כשאין תשובות.

2. שימור תחושת שייכות – גם בלי עבודה

כשאין לנו עבודה, קל להרגיש מיותר. זה נכון פי כמה בתקופה שבה אנחנו סגורים בבתים, הילדים לחוצים, ומסך הטלוויזיה הופך לחלון היחיד לעולם. דווקא עכשיו חשוב להרגיש חלק.

מה אפשר לעשות?

• לשלוח עדכונים שוטפים עם טון מרגיע ולא מלחיץ.

• ליזום מפגשי זום חברתיים קצרים – לא על עבודה, אלא על מיקוד בהם ובתחושות שלהם .

• להציע קבוצות תמיכה, שיתוף, אולי אפילו רגע של הומור או השראה.

3. לא כולם חוזרים באותו קצב

אחרי סגר מתמשך לא חוזרים לשגרה, אלא לבנייה מחדש. עובדים חווים חרדה, טראומה, עומס רגשי  ולעיתים, גם אובדן אישי. חזרה מלאה היא תהליך, לא כפתור שמדליקים ומכבים.

כמעסיקים דרושה רגישות למצבים השונים:

• אל תצפו לתפוקות זהות.

• אפשרו חזרה הדרגתית, לפי היכולת האישית של כל עובד.

• צרו מרחב פתוח לשיחה גם עם מנהלים וגם עם עובדים.

4. גמישות איננה פינוק – היא תנאי קיום

עבודה מהבית, שעות מקוטעות, זמינות חלקית הם לא ויתורים לעובדים. הם כלים לתחזוקת שגרה במציאות שאין בה שגרה. מעסיקים שיהיו גמישים יצליחו לחזק את העובדים ולנצל מקסימלית את תפוקתם.

אז איך עושים את זה ?

• אפשרו התאמות בשעות העבודה.

• תעדיפו תוצרים על פני זמינות.

5. צוות המנהלים – קו החזית

גם מנהלים ביניים נמצאים באותו מצב: יש להם ילדים, חששות, והם לכודים בין הלחץ מלמעלה ללחץ מהשטח.

השקיעו בהם כדי שיוכלו להחזיק את השאר:

• העבירו הדרכות קצרות בזום להתמודדות עם חרדה, ניהול אמפתי וזיהוי מצוקה.

• תנו להם גב גם כשיש עיכובים, כשאין תשובות וכשהעובדים לא זמינים.

• עצרו רגע לשאול גם אותם: "מה אתה צריך ממני עכשיו כמנהל?".

6. תקשורת כבסיס לחוסן

בזמן משבר, השתיקה מפחידה יותר מכל דבר אחר. גם אם אין חדש , צריך לומר את זה.

תקשורת נכונה בונה אמון:

• דאגו לעדכונים קבועים, בפורמט קצר וברור.

• שמרו על טון אנושי ולא בירוקרטי.

• חזקו את המסר ש"כולנו ביחד בזה", גם אם פיזית אנחנו רחוקים.

7. היעדרות איננה היעלמות

יש עובדים שלא עונים, שלא חוזרים, שנעלמים לתוך עצמם. חשוב לא לשפוט אלא לדאוג.

שלחו הודעה אישית, לא שיחת בירור בסגנון של :

"חשבתי עליך, אני פה אם תרצה לדבר."

"רק רציתי לוודא שאתה בסדר."

גם אם אין תגובה המסר עובר. וזה שווה המון.

לסיכום ביום שאחרי, העובדים לא יזכרו כמה מיילים שלחתם. הם יזכרו איך גרמתם להם להרגיש.

האם הם הרגישו שותפים? האם הייתם שם בשבילם? והאם אפשרתם להם לנשום, גם אם לא הצליחו לעמוד בתפוקות הנדרשות? המעסיקים שיפעלו היום ברגישות, באחריות ובחמלה ייהנו ממחויבות נדירה, אמון מחודש ותחושת שותפות אמיתית כשהשקט יחזור. ואולי הכי חשוב: הם יוכלו להסתכל לעצמם בעיניים ולדעת שנהגו נכון. לא רק כמנהלים  אלא כבני אדם. בתוך מציאות בלתי אפשרית, מעסיקים עם נשמה הם אלה שמייצרים עתיד.

לבנת קיזנר – בעלים ומנכ״לית EXECULEAD - משרד EXECUTIVE SEARCH לאיתור וגיוס בכירים  . לבנת מלווה כיום  דירקטוריונים, מנכ״לים והנהלות בכירות באיתור המועמדים הכי מדויקים עבורם לתפקידים בכירים במגוון גדול של תעשיות בארץ ובעולם.בעברה כיהנה כמנכ״לית המכללה העסקית, מנכ"לית קבוצת מכללות תפנית-פאר וסמנכ"לית שירותים עסקיים באיגוד לשכות המסחר . 

דוא״ל [email protected]   נייד 052-3421616 www.execulead.co.il