סקירה: מלחמת שליטה עצמית – המבחן האמיתי של המנהיגות בתקופה הזו

אנחנו חיים בתקופה של מלחמה, טילים, אי-ודאות כלכלית, כאוס פוליטי, והכי גרוע – תחושת אובדן שליטה. אבל בתוך כל אלה, מתרחשת מלחמה נוספת, שקטה, יומיומית, כואבת לא פחות – מלחמת שליטה עצמית.

היא לא מתנהלת מול אויב חיצוני, אלא בתוך כל אחד ואחת מאיתנו. היא מתפרצת בכבישים, בדרך למקלטים, בעבודה, בזוגיות, ובהורות. ברגעים שבהם נדמה שהעולם כולו משתגע, מתגלה המבחן האמיתי של החוסן האישי – היכולת לשמור על עצמך.

ניהול אמיתי מתחיל מבפנים

בתקופות של שגרה, אפשר להתבלבל ולחשוב שניהול זה אקסלים, תוכניות עבודה ויעדים. אבל כשהכול רועד, מתבהרת האמת – ניהול אמיתי מתחיל קודם כל מהשליטה שלך בעצמך. המנהיג הגדול באמת הוא זה שיודע לבלום תגובה אימפולסיבית, לשים יד על כתף במקום לצעוק, לנשום במקום להתפוצץ.

וכשאנחנו על הקצה – מנהלים, הורים, שכנים, חברים – דווקא אז יש הזדמנות לגדולה. כי אמפתיה, חמלה, רוגע תחת לחץ – אלה לא רק תכונות טובות, אלה כלים ניהוליים מנדטוריים בתקופה כזו. מי שמצליח לשמור על שיקול דעת, להקרין יציבות ולתת מקום לאחר הוא זה שיוביל בין אם מדובר בצוות של שלושה עובדים או חברה של שלוש מאות.

הלחץ לא פוסח על אף אחד – השאלה היא איך מגיבים

באופן טבעי, כשמופעל עלינו לחץ – גופנו מגיב באופן הישרדותי:  Fight or Flight  . אנחנו כועסים, בורחים, או קופאים. אבל חוסן נפשי הוא היכולת לשים לב לתגובה האוטומטית  ולהפעיל תגובה אחרת. מתונה יותר, רגועה ואנושית.

וזה קשה, אפילו קשה מאוד, במיוחד כשאתה עומד בתור לסופר עם ילד צורח ופתאום יש אזעקה. או כשאתה בעבודה עם צוות שחצי ממנו במילואים והשאר על סף התמוטטות. אבל המאמץ הזה  לעצור, לנשום ולבחור תגובה מודעת הוא הבסיס האמיתי למנהיגות מודרנית.

מה למדנו מהמשבר?

משברים מלמדים אותנו שיעורים מהירים ואכזריים על ניהול. הם חושפים את השברים הקיימים בתרבות הארגונית, בתקשורת בין-אישית, בתיעדוף אישי ומקצועי. ובמקביל, הם מייצרים מרחב ללמידה מהירה, לאלתור ולצמיחה.

מנהיגים טובים שואלים את עצמם בתקופה הזו:

• איך אני שומר על שפיות כשהכול סביבי מתפרק?
• איך אני יוצר מרחב בטוח לעובדים בתקופה של חוסר ביטחון?
• מה אני מקרין החוצה – לחץ, או ביטחון?
• האם אני רואה את האדם שמולי, או רק את המשימה?

הלב הפועם של חוסן: אנושיות

בתוך כל הטכנולוגיה, הנתונים והמצגות  בסוף ניהול הוא מקצוע אנושי. והוא נמדד ברגעים הכי קטנים: בשאלה כנה של  "מה שלומך?", בהבנה של עובד שקורס בבית, בשיחת עידוד שלא כוללת אף KPI.

המנהיגות של המאה ה־21 לא נבנית רק על חזון ותעוזה, אלא על אנושיות. על היכולת לחבק מישהו גם מרחוק, לשדר רוגע גם כשאין ודאות, ולהתעקש על סולידריות גם כשהמוח זועק להיכנס למגננה.

אז מה אפשר לעשות?

1.    תרגלו שליטה עצמית קטנה אחת ביום.  במקום לצפור – חכו. במקום להעיר – נשמו. במקום להגיב – שאלו שאלה.

2.    תנו מקום לעצמכם. אתם לא יכולים להיות שם בשביל אף אחד אם אתם עצמכם על הקצה. תזונה, שינה, פעילות גופנית – אלה לא מותרות, הן תנאי להישרדות שלכם.

3.    ראו את האחר.  עובדים, חברים , שכנים, לקוחות – כולם עכשיו תחת סטרס. מילה טובה, גמישות, סבלנות  יכולים לעשות את ההבדל .

4.    הובילו בדוגמה אישית. אתם מודל לחיקוי גם אם אתם לא חושבים כך. ההתנהלות שלכם קובעת את הסטנדרט.

לסיכום – דווקא עכשיו, דווקא אתם

המלחמה הזו תיגמר, שהרי כולן נגמרות בסוף ומה שיישאר לנו זה האנשים, היחסים, הדרך שבה הובלתם, התנהלתם וראיתם את מי שמולכם. זו ההזדמנות להפוך את המשבר לא רק למבחן , אלא לרגע מגדיר של הישרדות וגדילה.

אז תהיו טובים, קשובים ותמשיכו להילחם – לא אחד בשני, אלא עם עצמכם, כדי להישאר האנשים שאתם שואפים להיות.