חברות הספנות וחוקי המכס האמריקאי החדשים

ארועי ה-11 בספטמבר גרמו זעזוע בעולם כולו ובארה'ב במיוחד. ביום אחד השתנו החיים הפתוחים והחופשיים והגישה המסורתית לחופש האדם בכל אורחותיו ומעשיו. החשש מפיגוע נוסף שינה את דפוסי החיים ו"הצקות" בטחוניות, שאיש לא היה מעלה על דעתו, כמו חיפוש בכליהם של מבקרי תיאטרון או בנעליהם של הטסים בחברות התעופה או הגבלות תנועה אחרות – הפכו להיות מנת חלקם של האמריקנים.

האמריקנים – כמו אמריקנים – כאשר הם מחליטים – הם גם מבצעים, מבלי להתחשב בדעתו ובהתנהלותו של שום גורם חיצוני – ובאם צריך לכופף את העולם כולו לצרכיהם – הם יעשו זאת ללא היסוס. כך גם לגבי ביטחון הנמלים בארה"ב. השלטונות החליטו שיש סכנה שמטענים מסוכנים יגיעו דרך נמלי הים ובדרך זו יסכנו את הנמלים או יאפשרו כניסה של חומרי נפץ לתוך ארה"ב. הם פעלו במהירות והעבירו תוך זמן לא רב חוקים דרקוניים, לפיהם נדרש כל עולם הסחר עם ארה"ב לפעול בהתאם. למשל; הדרישה, התמימה כביכול, שמידע מדויק על מטענים העומדים להיות מועמסים על אניות אשר יעדן אחד מנמלי ארה"ב – חייב להגיע לידי שלטונות המכס, 24 שעות לפני העמסת המטען על גבי האניה. תמימה – מאחר שהיא נשמעת פשוטה למי שלא עוסק בסחר ימי, אך דרקונית ביותר כלפי העוסקים בסחר הימי. הנפגעות הראשונות, יכולות להיות, באם לא תנקוטנה בצעדים מתאימים, חברות הספנות. החוק קובע שגם מכולה אחת על אנית מכולות – שלא תהיה מוצהרת בהתאם לדרישות – יכולה למנוע פריקת כל המטען ולעכב את האניה לזמן ממושך.

חברות הספנות, כדי להתגונן – דורשות מבעלי המטענים להביא את המידע המדויק לידיהן לפחות 36 שעות לפני תחילת הטעינה, על מנת שיוכלו להכין את מצהרי היצוא, בהתאם לדרישות ולשגר אותן לשלטונות האמריקנים בזמן.

בעלי המטענים – אשר הורגלו לעבוד בשיטות של הבאת המטען עד רגע הטעינה כמעט, או לכל היותר משמרת אחת לפני כן, יצטרכו להקדים ולמלא את המכולות במפעל וגם לזרז את יצור המוצרים. בתקופה שבה כל מערכות השווק מכוונות ל-just in time הקדמת היצור היא שינוי דרסטי בהליכים. בעלי מטענים השולחים כמויות גדולות של מטענים לא יוכלו לאחסן את המכולות בשטחיהן ויאלצו לשלם עבור אחסנה נוספת לנמלים או למסופים. סוכני המכס – יאלצו להתרגל לכך שהשעון קובע והחומר חייב להגיע לסוכני האניות בזמן – מה שיצריך עבודה בשעות נוספות ובהוצאות נלוות אחרות.

מדינות רבות באירופה ובמזרח הרחוק – מיהרו להגיע להסדרים עם השלטונות האמריקניים – כדי שהסחר שלהם לא יפגע. כך הגיעו מספר מדינות להסדר שמפקחי מכס אמריקניים ישהו בנמלים גדולים ויערכו את הבדיקות במקום.

במדינתנו, משום מה, המערכת רדומה. חברות הספנות יעשו כמיטב יכולתן כדי לא להפגע – אך מישהו לאורך כל הדרך ישלם את המחיר.

לשכת הספנות פנתה למנכ"לי משרדי הממשלה הנוגעים בדבר (לשרים הרי אין זמן בימי פרימריס ובחירות) כדי שיפעלו לפתרון הבעיה גם במדינתנו. שלטונות המכס – החלו בהליך מסוים, משרד התחבורה - מסכים לעזור – החוק נכנס לתוקפו בתחילת דצמבר – ועדיין אין פעולה מקיפה שתפתור את הבעיה.

הדבר היחיד החיובי שניתן לומר בהליך הזה – הוא קידום נושא התקשורת האלקטרונית בין כל הנוגעים בדבר – מאחר שבלעדיו יהיה קשה מאד לעמוד בדרישות וגם סוכני האניה יהיו מרוצים – הלקוחות יצטרכו לעמול קשה כדי להביא חומר מדוייק ובזמן – דברים שבימים כתיקונם , היה קשה לקבל.


המאמר נכתב על ידי ר/ח איתן רפופורט, נשיא לשכת הספנות.
התמונה המוצגת במאמר נלקחה מאתר המכס האמריקאי בכתובת : http://www.customs.ustreas.gov. שם הצלם : James R. Tourtellotte.