איך מוכיחים תום לב ביבוא מוצר מזויף?

עד כמה נדרש היבואן ללכת רחוק כדי להוכיח שהיבוא היה בתום לב? לאחרונה, הפך בית המשפט העליון פסק-דין של בית המשפט המחוזי והציב בפני היבואן נטל הוכחה כבד


00:00 ,23.12.2013 מאת: עו"ד גיל נדל, עו"ד עומר וגנר

בעלי עסקים העוסקים ביבוא מסחרי של מוצרים עומדים בפני סיכונים עסקיים רבים. אחד מן הסיכונים הוא האפשרות כי הספק הזר ישלח (בטעות) לישראל סחורה ממותגת, כלומר, סחורה הנושאת סימן מסחר המוגן בישראל, וזאת כאשר הסחורה לא יוצרה תחת רישיון מבעל סימן המסחר.

במצב כזה, כאשר היבואן אינו חולק על כך שהסחורה מזויפת, רשות המכס נוהגת להחרים את הסחורה ולא לאפשר את שחרורה, אך היבואן עומד גם בפני תביעה כספית נגדו, המוגשת על ידי בעל סימן המסחר המוגן בישראל.

טענה נפוצה שנוהגים יבואנים להעלות במצב כזה בבתי המשפט הינה כי היבוא המפר היה בתום לב וכי הסחורה המזויפת לא הוזמנה מהספק, אלא נשלחה בטעות.

באם נוכח בית המשפט לדעת כי אכן היבוא המפר היה בתום לב, פעמים רבות נוהג בית המשפט בסלחנות כלפי היבואן ולא מחייב אותו בפיצויים.

נשאלת השאלה, עד כמה נדרש היבואן ללכת רחוק כדי להוכיח שהיבוא היה בתום לב?

לאחרונה, הפך בית המשפט העליון פסק-דין של בית המשפט המחוזי והציב בפני היבואן נטל הוכחה כבד.

סיפור המקרה:

חברת "בלונים ושעשועים" ייבאה מסין משלוח של ארנקים, תיקים ושעונים אופנתיים לילדים ונוער. המשלוח כלל, בין השאר, פריטים מפירים של מותגים בינלאומיים ידועים כגון: שאנל, רולקס, קרטייה, ראדו ולואי ויטון. חברת בלונים ושעשועים טענה בבית המשפט שהסחורה המפרה השתרבבה למשלוח עקב טעות של הספק הסיני ואף התירה למכס להשמידה, באופן מיידי וללא כל ויכוחים, ברגע שהוסבה תשומת ליבה לנושא.

חברת לואי ויטון, בעלת סימן המסחר בישראל, הגישה תביעה בנושא כנגד חברת "בלונים ושעשועים" בטענה שהיבוא של המוצרים המפרים.

ביהמ"ש המחוזי בת"א פטר בשנת 2012 את בלונים ושעשועים מתשלום פיצוי. ביהמ"ש התבסס בהחלטתו בין היתר על גירסת בעלת מניות בחברת "בלונים ושעשועים" לעניין ההזמנה אשר בוצעה אל מול הספק הסיני. נוסף על כך, התבסס ביהמ"ש אף על מכתב התנצלות בנושא אשר נשלח מהספק הסיני, בו הוא ציין כי הפריטים המפרים השתרבבו למשלוח רק עקב טעות במספרי ההזמנות במשרדי הספק. נוסף על כך, נתן ביהמ"ש את דעתו לכך שחברת "בלונים ושעשועים" הסכימה באופן מיידי להשמדתה של הסחורה המפרה, מרגע שיודעה על קיומה במשלוח ע"י המכס. לכן, התביעה נדחתה וחברת "בלונים ושעשועים" לא חויבה בתשלום של פיצויים כלשהם לחברת "לואי ויטון".

חברת לואי ויטון ערערה לבית המשפט העליון אשר נתן את פסק-דינו בימים אלה.

פסק-הדין בעליון בשלב הערעור:

בית המשפט העליון החליט להתערב בממצאים העובדתיים של בית המשפט המחוזי בת"א וקבע כי היבואן, בלונים ושעשועים, נכשל בהוכחת טענת תום הלב ביבוא המוצרים המזויפים.

בין היתר, קבע בית המשפט העליון כי היבואן לא הציג את מסמכי ההזמנה מהספק הסיני ולכן טענתו שהמוצרים המפרים לא הוזמנו לא יכולה להתקבל.

כמו כן, קבע בית המשפט העליון כי לא הובא לעדות הגורם בחברת בלונים ושעשועים שטיפל בפועל בהזמנה אלא רק מנהל החברה ובכך אין די.

בנוסף, קבע בית המשפט כי לא היה ניתן להסתמך על מכתב ההתנצלות של הספק הסיני משום שהספק הסיני לא בא לתת עדות בבית המשפט בעצמו.

לכן, ערעורה של לואי ויטון התקבל, וחברת בלונים ושעשועים חויבה לשלם פיצוי של 100,000 ש"ח וכן הוצאות משפט של 30,000 ש"ח.

[ההליך במחוזי: ת.א. (מחוזי ת"א) 2571-04Louis Vuitton נ' בלונים ושעשועים בע"מ ואח', בפני כב' השופט יהודה פרגו, פסק-דין מיום 6.2.12]

[ההליך בעליון: ע"א 2403/12 Malletier Louis Vuitton נ' בלונים ושעשועים בע"מ ואח', פסק-דין מיום 9.12.13, הרכב השופטים גרוניס, דנציגר ושהם].

הערות:

על פי חוק עוולות מסחריות, בסמכות בית המשפט להטיל על אדם המבצע עוולה של "גניבת עין" פיצוי בסך של עד 100,000 ש"ח אף ללא הוכחת נזק.

כאמור, בפסק-דין זה עלתה לדיון השאלה העקרונית של משמעות תום לבו של המפר על שאלת הפיצויים, וכיצד על המפר להוכיח שהיה תם לב.

שאלה זהה נידונה והוכרעה גם בפסק-דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב מחודש דצמבר 2008, כאשר גם באותו מקרה היבואן היה בלונים ושעשועים (ת.א. (מחוזי ת"א) 2573/04 Rolex SA נ' בלונים ושעשועים בע"מ). באותו מקרה, נתפסו במכס 750 שעוני רולקס מזויפים, והיבואן (בלונים ושעשועים), שלא חלק על היותם מזויפים, טען כי הסחורה לא הוזמנה על ידו ומדובר בטעות של הספק בסין, ואף הציג מכתב התנצלות של הספק. בית המשפט המחוזי בת"א קיבל את גרסת היבואן, וחרף בקשת רולקס, בחר שלא לחייב את היבואן בתשלום פיצוי לרולקס אלא הורה רק על השמדת הסחורה.

אנו סבורים כי פסיקת בית המשפט העליון בתיק לואי ויטון נ' בלונים ושעשועים צריכה לשמש כתמרור אזהרה ליבואנים, שכן פסיקה זו מערימה קושי ראייתי על יבואנים לצורך הוכחת יבוא מפר בתום לב.

חשוב לזכור כי מדובר במשפט אזרחי ולא פלילי, שבו נדרש התובע להוכיח את תביעתו ב"מאזן הסתברויות" (כלומר להוכיח ב-51% את תביעתו). קביעת בית המשפט העליון כי על היבואן להביא לעדות את הספק הזר ששלח לו את הסחורה בטעות וכי לא ניתן להסתפק במכתב הספק, הינה דרישה קשה כלפי היבואנים אשר במקרים רבים הינה בלתי ריאלית לחלוטין, בין היתר בשל שווי המשלוח שנתפס.

 


 

 

* האמור לעיל הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת משפטית. לקבלת ייעוץ משפטי יש לפנות לעורך דין עם מלוא פרטי המקרה הספציפי.

* עו"ד גיל נדל מתמחה בדיני יבוא, יצוא, הובלה ושילוח וסחר בינלאומי, והוא עומד בראש תחום יבוא ויצוא וסחר בינלאומי במחלקת המסים במשרד גולפרב זליגמן ושות'. לפרטים ומידע: Gill.Nadel@goldfarb.com