בית המשפט: מבטח ימי ישלם בגין נזק למטען שארע במחסן

עובדות המקרה: מילובר בע״מ, חברה העוסקת ביבוא ייצור ומכירה של חומרי גלם להכנת תערובות למשק החי (להלן: ״החברה״), הובילה לישראל 8,337 טון מזון להזנת בעלי חיים. החברה ביטחה את המטען בפוליסה לביטוח מטען ימי בחברת הביטוח הפניקס בע״מ (להלן: ״חברת הביטוח״).

במהלך פריקת הסחורה בנמל חיפה, התברר כי חלק מהמטען שרוף או פגום. שמאי מטעם חברת הביטוח אישר כי 500 טון נפגמו ואינם ראויים לשימוש, והסחורה פוצלה והועברה לשני מחסנים: הסחורה הפגומה למחסן של חברה ״תערובות הצפון״, ויתרת הסחורה למחסניה של החברה. במהלך תקופת האחסנה בשני המחסנים הנ״ל, פרצו שריפות שפגמו בסחורה, והחברה נאלצה למכור את הסחורה שנותרה במחירי הפסד. החברה תובעת פיצויים בגין הנזק שנגרם ממכירת הסחורה הפגומה שאוחסנה ב״תערובות הצפון״ במחירי הפסד (לאחר שביחס לסחורה שנמכרה במחירי הפסד לאחר השריפה ממחסניה, הגיעה החברה להסדר עם חברת ביטוח אחרת).

טענות הצדדים: לטענת החברה, מכירה בהפסד של הסחורה הפגומה שאוחסנה במחסני ״תערובת הצפון״, מכוסה בפוליסה של חברת הביטוח, המכסה גם נזקים שאירעו בטווח של עד 180 ימים ממועד פריקת המטען מהאונייה.

חברת הביטוח טענה כי אין כיסוי לנזקים שכן ״תערובות הצפון״ היה יעד סופי ולא מחסן זמני, אשר רק לגביו חל הכיסוי בתקופת 180 הימים. כמו כן, נטען כי החברה לא הייתה יבואנית המטען וכי בכל מקרה רק 500 הטון הפגומים ניזוקו באופן חלקי וללא קשר להובלה באנייה, אלא כתוצאה ממצב המטען עוד לפני העמסתו לאנייה ולכן אין כיסוי ביטוחי.

בנוסף נטען כי הנזקים אינם מכוסים גם מאחר שאירעו מזדון, או פזיזות, מצד החברה, אשר לא פעלה להקטנת הנזק, מאחר שלא שיתפה פעולה עם השמאים של הצדדים האחרים ולא שיתפה בדגימות שנטלה מהמטען. עוד נטען כי הפוליסה אינה מכסה נזקים עקיפים כגון אבדן רווחים, הוצאות אחסנה והובלה, אוורור, בדיקות וכיו״ב.

כל אחד מהצדדים הציג חוות דעת מומחים, ובעקבות המחלוקות שבמומחיות בין הצדדים מונה אגרונום כמומחה מטעם בית המשפט. המומחה מטעם בית המשפט קבע כי כבר בפריקת תא 4 באנייה (בו נתגלו 500 הטון הפגומים), היה צריך להכריז על כל התערובת בתא 4 כחומר ״פגוע כולו״, להשמיד את 500 הטון הפגומים ולא לערבב חלק מהחומר בתא זה עם החומר שאינו פגום.

המומחה קבע כי היה צריך לאחסן את החומר במספר רב של תאים כדי למנוע ״בעירה״, ולהתחיל מיד בתהליך של ערבול ומכירת חירום של החומר. המומחה קבע כי אילו היו קובעים שתא 4 פגוע כולו, מפרידים ומבצעים בדיקה לכל משאית שיוצאת מהנמל, ניתן היה לתחום את הנזק ולמנוע פגיעה בחומר שאוחסן במחסני החברה (נזק שלא נתבע בתביעה דנן).

דיון והכרעה: ראשית, בית המשפט דחה את טענת חברת הביטוח לפיה יבואנית הסחורה היא ישות אחרת, ״אגודה שיתופית מילובר״, שעל שמה החשבונית ושטר המטען שצורפו לתביעה, לחברה היה אינטרס במטען, היא היישות שהתקשרה בחוזה הביטוח ושילמה את הפרמיה, וקיים בינה ליבן ״אגודה שיתופית מילובר״ קשר הדוק והן נפרדות מטעמי מיסוי בלבד.

בית המשפט קיבל את התביעה וקבע כי התובעת הוכיחה קיומו של אירוע ביטוחי שפגע בחומר מעבר ל-500 הטון הפגומים (אשר הנזק בגינם לא נתבע), המכוסה בפוליסה ואילו הנתבעת לא הוכיחה חריג, או סייג הפוטר אותה מאחריות.

בית המשפט קבע כי החברה הוכיחה שארע נזק ממשי לסחורה וכי סביר יותר שהנזק ארע בתקופת הביטוח וכי אין המדובר בנזקים שהיו קיימים כבר בעת העמסת המטען לאנייה. בית המשפט שוכנע כי התחממות הסחורה אירעה באנייה ולאחר העמסתה, ולא קיבל את הטענה של חברת הביטוח לפיה הסחורה סופקה כבר על ידי הספק והועמסה לאנייה כפגומה.

אשר לטענת חברת הביטוח לכך שהמחסנים היוו מחסני ביניים, קבע בית המשפט כי בכל מקרה, אירוע הביטוח אירע עוד באנייה, אך גם אם ארע במחסני ׳תערובות הצפון׳, אירע בתקופה בה הורחבה הפוליסה ולכן מדובר באירוע המכוסה בפוליסה.

בנוסף, בית המשפט פסק כי אין לקבל את הטענה כאילו המטען סופק פגום מלכתחילה. האפשרות המסתברת יותר, לפי בית המשפט, היא שהחלה התחממות במטען במהלך המסע הימי שארך כמעט חודש ימים בתנאי מזג אוויר חמים במהלך אוגוסט 2015, מאשר האפשרות שלמרות שטר המטען ובדיקות המטען התקינות בטרם המשלוח יצא מהנמל, המטען היה פגום כבר אז.

אשר לטענת חברת הביטוח לפיה החברה פעלה בזדון, פזיזות או העדר שיתוף פעולה – בית המשפט דחה את הטענות ופסק כי בנסיבות לא ניתן לטעון כנגד החברה שלא פעלה להקטנת הנזק או כאילו פעלה ברשלנות רבתי, בפזיזות, חוסר אכפתיות וכיו״ב: לאחר גילוי ה-500 טון הפגומים חילקה החברה את המטען והעבירה את חלקו למחסניה ואת חלקו למחסני תערובות הצפון; בתערובות הצפון אוחסן המטען במחסנים שטוחים אשר ע״פ דעת שמאי חברת הביטוח עצמה, טובים יותר למניעת התחממות; לא רק שהחברה חילקה את המטען בין מחסניה למחסני תערובות הצפון, אלא שהסחורה שהועברה לתערובות הצפון אף היא חולקה לשלושה תאים; מיד כשהתעורר חשד, החברה פעלה לסחרור החומר; החברה אף פעלה לכל אורך הדרך בהתאם להוראות שמאי חברת הביטוח עצמה ובהתאם להנחיותיו.

לאור כל האמור, פסק בית המשפט כי על חברת הביטוח לשלם לחברה 1,810,362 שקל  בצירוף מע״מ. לאור העובדה שהתביעה הוגשה כמעט שלוש שנים ממועד האירוע, בית המשפט החליט שלא להוסיף הצמדה וריבית ממועד קרות האירוע, אלא רק ממועד הגשת התביעה.

[תא (חי׳) 58465-08-18  מילובר מכון מרכזי לתערובות בע״מ נ׳ הפניקס חברה לביטוח בע"מ, ניתן ביום 29 במרץ 2023, ע״י כבוד השופטת רבקה איזנברג].

*          *          *

הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו״ד גיל נדל - ראש מחלקת מיסים (משותף) במשרד גולדפרב, גרוס זליגמן. בדוא״ל  [email protected] ו/או בטלפון 03-6089979