העליון: ניתן להגיש תובענה ייצוגית בגין תשלומים למערכת שע"מ

בימים אלה, קיבל בית המשפט העליון ערעור וקבע כי התשלומים שנגבו מנישומים ומייצגיהם בעבור השימוש במערכת שע"מ, דינם כאגרה, החייבת הסמכה מפורשת בחוק


00:00 ,08.09.2011 מאת: עו"ד גיל נדל, עו"ד עומר וגנר

נישומים רבים ומייצגיהם (עורכי דין, רואי חשבון, יועצי מס) עושים שימוש במערכת שירות עיבודים ממוכנים (שע"מ) שבמשרד האוצר, הכפופה לרשות המיסים, על מנת לקבל מידע ממתוך מאגרי מידע של רשות המיסים באמצעות שאילתות מובנות. תמורת השירות, משלמים המייצגים דמי התחברות, תשלום חודשי עבור השימוש במערכת, וכן תשלום על פי השימוש בפועל בהתאם להיקף השאילתות וסוגן.

המערכת מעניקה יתרונות רבים למייצגים הנדרשים למידע שוטף מרשות המיסים עבור לקוחותיהם. היא מעניקה להם גישה ישירה לנתונים הממוחשבים המצויים במערכת הממוחשבת של רשות המיסים. היא מאפשרת למחוברים אליה לשלוף מידע, לבדוק נתונים, ולשגר ישירות דוחות של נישומים למחשב המשיבה. כן מאפשרת היא פתיחת תיק במע"מ, הקטנת או הגדלת שיעור המקדמות של הנישום, והנפקת אישורים בדבר ניכוי במקור. המדינה מעודדת את השימוש במערכת שכן היא חוסכת ממנה כוח אדם לצורך קבלת דוחות ונתונים נוספים מהנישומים.

בשנת 2008 הגיש רו"ח עופר מנירב בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד רשות המסים, וטען כי התשלום שנגבה בעבור השימוש במערכת שע"מ דינו כ"אגרה", וכי כל אגרה שגובה המדינה חייבת הסמכה מפורשת בחוק, שאינה קיימת במקרה זה. לכן, טען התובע כי על המדינה להשיב לו ולכל המייצגים את כל הסכומים ששולמו בגין השימוש במערכת.

בדיני המס נוהגים להבחין בין שלושה סוגי תשלומים- מס, אגרה ו"מחיר עבור שירות". מס נגבה ללא קבלת תמורה כלשהי. אגרה היא תשלום חובה הנגבה ללא קשר לתמורה המתקבלת בעבור התשלום. מחיר עבור שירות נגבה באופן פרופורציונלי על מנת לכסות את העלויות במתן השירות. ההבחנה העיקרית בין אגרה למחיר היא האם יש אפשרות לקבל את אותו שירות בעדו נגבה התשלום באופן אחר. אם יש אפשרות כזו, התשלום יסווג כמחיר ולא כאגרה. לפי חוק יסוד: משק המדינה, מס ואגרה מחייבים חקיקה על מנת לגבותם, בעוד מחיר עבור שירות אינו מחייב חקיקה.

במקרה זה, המדינה טענה כי התשלום שנגבה אינו "אגרה", אלא "מחיר בעבור שירות", משום שלנישומים קיימת אפשרות לקבל את השירות הממוחשב באמצעות פנייה לפקיד רשות המסים באופן פרונטלי, מבלי לשלם את התשלום, וכי התשלום בעבור שימוש במערכת מכסה את הוצאות המדינה בתפעול המערכת.

בית המשפט המחוזי בת"א, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, דחה את התביעה בשנת 2008 וקיבל את טענות המדינה, וחייב את התובע בתשלום שכ"ט עו"ד בסך 50,000 ש"ח. בימים אלה ניתן פסק-הדין בערעור בבית המשפט העליון.

פסק-הדין בערעור בעליון

בית המשפט חזר על ההבחנה הידועה שבין מס, אגרה ומחיר: "מס טהור נגבה באופן כפוי וללא זיקה לשירות מסוים. לעומתו, למחיר יש זיקה ברורה לערך השירות הניתן תמורתו, והוא משמש למימון מלא או חלקי של השירות הניתן... בתווך מצויה האגרה. האגרה הינה תשלום חובה בעל זיקה לשירות מסויים שהשלטון נותן לפרט. נדרש כי יתקיים קשר סיבתי בין התשלום לבין השירות. תשלומה יכול שיהא כפוי על המשלם ויכול שיהא מרצון. עם זאת, בניגוד למחיר, שיעורה של האגרה אינו מותנה בערך השירות שבגינו היא ניתנת ואינו נקבע בהכרח על בסיס מסחרי. גובה האגרה יכול להיקבע גם על פי שיקולי מדיניות הקשורים לשירות הנידון".

מכיוון שבמקרה זה השאלה הייתה האם התשלום בעבור השימוש במערכת שע"מ דינו כאגרה או מחיר, חידד בית המשפט את ההבחנה בין השניים:

"מאפיין משמעותי נוסף להגדרתו של תשלום כמחיר הוא כי מדובר בסכום המשתלם באופן רצוני על ידי צרכן עבור השירות בשל בחירתו של הצרכן להשתמש באותו השירות. התשלום משמש למימון מלא או חלקי של השירות שניתן... מכאן נובע כי שירות שניתן באופן מונופוליסטי או כפוי על ידי הרשות, כך שאין לאזרח אפשרות התקשרות חלופית, או יכולת משא ומתן כמו בשוק החופשי, יהיה קשה לראות בתשלום מעין זה משום מחיר, והנטייה תהיה לראות את קביעת המחיר כפעולה ריבונית שלטונית, ולכן לסווגה כתשלום חובה מסוג כלשהו".

אם כן, בית המשפט קבע כי כאשר האזרח אינו יכול לקבל את השירות מגורם אחר מלבד המדינה, הנטייה תהיה לקבוע שהתשלום בעד אותו שירות ייחשב כאגרה.

יחד עם זאת, קבע בית המשפט כי גם כאשר המדינה מספקת שירות מונופוליסטי, עדיין צריך לבחון האם ניתן להשוות שירות זה לשירותים מקבילים בשוק החופשי. לדוגמא, קבע בית המשפט כי כאשר אזרח מעוניין לצלם מסמך המצוי ברשות המסים, מדובר בשירות מונופוליסטי משום שהאזרח אינו יכול לצלם את אותו מסמך בשוק החופשי, אך מכיוון שמדובר בשירות שיש לו מקבילה בשוק החופשי, כל עוד התשלום שנגבה בעבור הצילום הוא פרופורציונלי, במקרה כזה מדובר במחיר ולא באגרה.

לאחר מכן, נדרש בית המשפט ליישם את העקרונות על המקרה הקונקרטי. בית המשפט ציין כי התשלום שגובה המדינה בעבור השימוש במערכת שע"מ מתחלק לשלושה: תשלום חד-פעמי כדמי התחברות, תשלום חודשי קבוע, ותשלום בעבור השאילתות המבוצעות במערכת.

בעניין התשלום בעד השאילתות המבוצעות במערכת, קבע בית המשפט כי:

"מדובר בהפקת שאילתות לצורך קבלת מידע לנישומים, על מנת שיוכלו לשלם את המס המוטל עליהם. וודאי שמדובר בעניין זה בשירות מונופוליסטי של המשיבה (המדינה), שכן מידע זה אינו מצוי בידי גורמים אחרים מלבדה ורק היא יכולה לספק אותו לנישומים באמצעות המייצגים".

בית המשפט ציין כי אם יפנה הנישום לפקיד רשות המסים באופן פרונטלי על מנת לקבל את המידע, ברור שלא ישלם בעד השירות, ולפיכך, קבע בית המשפט כי התשלום בעד השאילות דינו כאגרה, ולא כמחיר.

בעד התשלום החד פעמי הנגבה בתחילת השירות, ציין בית המשפט כי יתכן ומדובר במחיר שניתן להשוות לשוק החופשי, בעד חיבור לתשתיות מחשב.

בסופו של דבר, קיבל בית המשפט העליון את הערעור והורה על החזרת הדיון לבית המשפט לעניינים מנהליים, תוך ביטול ההוצאות שהוטלו על התובע בבית משפט קמא.

(ההליך בעליון: עע"ם 980/08 עופר מנירב- רו"ח נ' מדינת ישראל-משרד האוצר, פסק-דין מיום 6.9.11, השופטים ריבלין, ארבל וג'ובראן. ב"כ הצדדים – לרו"ח מנירב- עו"ד ר' סביר. למדינה- עו"ד יורם הירשברג מפרקליטות המדינה)

(ההליך בבית המשפט לעניינים מנהליים: בש"א (מחוזי ת"א) 30289/07 ת.מ. 115/07 עופר מנירב- רו"ח נ' מדינת ישראל-משרד האוצר-רשות המסים, פסק-דין מיום 7.1.08, השופטת שרה דותן. ב"כ הצדדים – לרו"ח מנירב- עו"ד ר' סביר. למדינה- עו"ד עינת שניצר-אליעז מפרקליטות מחוז ת"א)


* האמור לעיל הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת משפטית. לקבלת ייעוץ משפטי יש לפנות לעורך דין עם מלוא פרטי המקרה הספציפי.

* עו"ד גיל נדל הכותב הינו עורך דין העוסק בדיני יבוא ויצוא, מסים עקיפים, דיני סחר חוץ, הובלה ושילוח בינלאומי וקנין רוחני, ומשמש כיועץ המשפטי של לשכת סוכני המכס והמשלחים הבינלאומיים – תל אביב. ניתן להוריד מאמרים נוספים פרי עטו של עו"ד גיל נדל באתר האינטרנט: www.nadel-law.co.il