יבוא אישי של רכב או קנייה באמצעות סוכנות מקומית?

יבואן רכב הגיש תביעה כנגד יועץ בתחום יבוא אישי של רכבי יוקרה וסוכנות ביטוח שערבה לעיסקה, ודרש מהם את ההפרש עבור הסכום ששילם בסופו של דבר בגין הרכב. בית המשפט דחה את טענות היבואן לפיהן לא ידע מה ערך הרכב שמולא בטפסים


13:28 ,20.04.2020 מאת: עו״ד גיל נדל, עו״ד ירדן ברוך

אדם פרטי שחפץ לייבא רכב יוקרה מארה״ב פנה ליועץ בתחום הייבוא האישי של רכבים מחו״ל וחתם עמו על הסכם ייעוץ. בהסכם נרשם כי מחיר הרכב הוא בסך 465,000 שקל ונקבע כי תמורת הייעוץ ישלם אותו יבואן כ-1500 דולר ליועץ, הכלול במחיר הרכב.

 

סוכנות ביטוח ערבה לעסקה בין יבואן הרכב ליועץ. בהסכם נקבע כי סוכנות הביטוח תפקיד סך של 290,000 שקל, בנאמנות, בשיק בנקאי, אצל עו״ד אשר ישמש כנאמן. נקבע כי השיק יוחזר לחברת הביטוח ברגע שיתקבל אישור מעמיל המכס כי הרכב נמצא באחד מנמלי ישראל. עוד נקבע שם כי במידה והסכום לתשלום כפי שייקבע על ידי עמיל המכס ברשומון עולה על הסך של 175,000 שקל, אזי חברת הביטוח תשלם באופן מיידי את ההפרש מעל הסך של 175,000 שקל. כמו כן נקבע כי במידה וחברת הביטוח לא תשלם את ההפרש באופן מיידי ולא יאוחר מתום שלושה ימים מדרישת יבואן הרכב, יועבר השיק הבנקאי ליבואן הרכב.

 

ביוני 2014 הגיע הרכב לנמל אשדוד. ביום 8.6.14 הוגש למכס טופס 139 הכולל הצהרה לגבי ערכו של הרכב. בהצהרה נרשם כי המחיר ששולם עבור הרכב הינו בסך של 42,200 דולר (147,278 שקל). יבואן הרכב חתום על הצהרה זו והצהרתו מופיע בעמוד האחרון בנוסף לחתימת עמיל המכס. עמיל המכס הוציא מסמך שנקרא ״טופס שליפה״ שהינו דמוי רשומון והינו טיוטה לבקרת מסמכים ובו נרשם כי עלות המיסים והאגרות הינה בסך של 171,521 שקל. בפועל, ביום 20.6.14 הונפק רשומון כאשר עלות המסים והאגרות שנקובה בו הייתה 177,793 שקל. ערך הטובין שהוצהר ברשומון היבוא היה 42,200 דולר דהיינו 146,404 שקל. הנאמן הודיע ליבואן הרכב כי מנהל סוכנות הביטוח הציג בפניו את רשימון הרכב אשר הינו תקין ואין מניעה להשיב לסוכנות הביטוח את המחאת הערבות המופקדת אצל הנאמן. ההמחאה אכן הושבה לסוכנות הביטוח.

 

ביולי 2014 קיבל יבואן הרכב בדואר טופס ממחלקת יבוא אישי בבית המכס באשדוד, שכותרתו ״טופס קביעת ערך - יבוא אישי של רכב״. בטופס נרשם כי המידע שנתן באשר לערך העסקה פסול בגין פער בלתי סביר בין מחיר מחירון של הרכב בארץ הקנייה לבין המחיר שהוצג בחשבונית/ בהסכם. עוד נרשם כי ערך הרכב לצורך חישוב מסי היבוא הינו 63,505 דולר. בהמשך נחקר היבואן על ידי יחידת היס״מ של רשות המסים בחשד למתן הצהרה כוזבת באשר לערך הרכב. חוקרי היס״מ חקרו את היבואן במשך מספר שעות בטענה שניתנה הצהרה על ערך רכב נמוך בהרבה ממחיר המחירון בארץ הקנייה. בסיום החקירה התבקש היבואן לשלם סכום נוסף של 104,112 שקל כהפרשי מס והיבואן שילם את הסכום האמור.

 

אך כאן לא תמה הסאגה. בנובמבר 2014 הוצאה על ידי מדינת ישראל רשות המסים ״הודעה בדבר חיוב״. בהודעה נרשם כי מחיר העסקה הינו 83,094 דולר ולא כפי שנרשם ברשומון ולכן נוצר גירעון בסך של 100,603 שקל ויש לשלמו. בהמשך ובעקבות פניות של היבואן אל רשות המיסים הסכימה רשות המיסים להפחית את הסך המבוקש לסך של 25,240 שקל בהתאם לקביעת ערך לרכב של 68,320 דולר. ליבואן יצאה הודעה מתוקנת בדבר חיוב.

 

בעקבות כל השתלשלות הדברים שתוארה עד כאן, הגיש יבואן הרכב תביעה כנגד היועץ וסוכנות הביטוח, ודרש את ההפרש בין מה ששילם בסופו של דבר בגין הרכב, לבין הסך של 465,000 שקל שנקבע בהסכם הייעוץ כסכום העסקה הכולל. בנוסף דרש פיצוי בגין עוגמת נפש אשר נגרמה לו לאור כך שזומן על לא עוול בכפו, כך לפי טענתו, לחקירה ברשות המסים. סה״כ סכום התביעה 222,666 שקל.

 

בית המשפט קבע כי מהמסמכים ומהעדויות עולה כי דווח למדינה דיווח שקרי, כאשר דווח לה בטופס הצהרת שווי הרכב כי מחיר הרכב הינו 42,200 דולר, היינו 147,278 שקל לפי שער של 3.49, בעוד שמחיר הרכב, כפי שהמדינה הצליחה להתחקות אחריו בהמשך היה  68,320 דולר, או מחיר קרוב לכך. בית המשפט קבע כי יבואן הרכב ידע מהו שווי הרכב וידע שההצהרה לרשות המסים אינה אמיתית, כך שאין כלל מקום לדבר על ערבותה של סוכנות הביטוח.

 

בית המשפט דחה את טענות היבואן כאילו מישהו אחר מילא את סכום הקנייה של הרכב בטפסי הצהרת הרכב והוא לא ידע על כך. עוד דחה בית המשפט את הטענה של היבואן לפיה לא ידע מה ערך הרכב שמולא בטפסים. לטענת בית המשפט, דומה לכאורה כי גם היועץ ידע מהו מחירו של הרכב וידע ו/או היה עליו לדעת בנוגע להצהרה השגויה לרשויות. יחד עם זאת היבואן הוא זה שחתם ואישר את ההצהרה למכס.

 

בית המשפט קבע כי הוכח כי סוכנות הביטוח לא ידעה אודות הדיווח השגוי לרשות המיסים, וכי סוכנות הביטוח לא נתנה ערבות שתכסה דרישת מיסים גבוהה יותר מהמתוכנן בשל דיווח שגוי לרשויות. גם נקבע כי היועץ אינו צריך לכסות את הסכום האמור על אף שייתכן וידע ו/או היה עליו לדעת אודות ההצהרה השגויה לרשות המיסים, שכן, ההסכם לא עסק בהפרשים שייגרמו עקב הצהרה שאינה אמת לרשויות. כך או כך קבע בית המשפט כי הוא אינו אמור לאכוף חוזה בלתי חוקי שנכרת בין הצדדים. ובסופו של דבר היבואן חויב לשלם מיסים לרשויות המכס בהתאם לשווי האמיתי של הרכב בארץ הקניה, ולא בהתאם לשווי המופחת שדווח לרשויות המכס.

 

היבואן טען כי יכול היה להזמין את הרכב במחיר נמוך יותר מסוכנות מרצדס, ואולם טענה זו נותרה בסיום ההוכחות כטענה בעלמא שכן היבואן לא הוכיח כי יכול היה להזמין את הרכב במחיר נמוך יותר מסוכנות אחרת.

 

בשורה התחתונה - בית המשפט דחה את התביעה נגד היועץ ונגד סוכנות הביטוח וקבע כי היבואן ישלם לב״כ סוכנות הביטוח שכ״ט בסך של 21,060 שקל.

 

 

הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו״ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא״ל  Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.