מתי מחייבים תנאי שטר המטען הימי את היבואן

שטר המטען הימי אמור להגן על חברת הספנות, כשהיבואן אינו צד ישיר בו. האם, אם כן, קיימים מצבים בהם היבואן יכול להתחמק מתנאי שטר המטען?


00:00 ,17.12.2012 מאת: עו"ד גיל נדל

חלק משמעותי מהסחר הבינלאומי מתנהל באמצעות העברת מכולות בהובלה ימית, כששטר המטען הימי הינו המסמך המלווה את המטען במהלך ההובלה. המסמך מנוסח בדרך כלל על ידי חברת הספנות המובילה, או מי מטעמה, והוא מגן מטבע הדברים על האינטרסים של החברה.

היבואן/יצואן בדרך כלל אינו צד ישיר לשטר המטען ואינו חתום עליו, אלא שהוא מקבל אותו לידיו לצורך שחרור המטען. אם כן, האם שטר המטען, על כל תנאיו, מחייב את היבואן בכל מקרה, או שייתכנו מצבים בהם היבואן יוכל לחמוק מתנאים כלשהם?

תניית התיישנות המחייבת את היבואן

לאחרונה ניסה יבואן לטעון שתניית התיישנות של שנה אחת אינה מחייבת אותו, דרישה שנדחתה על ידי בית משפט השלום בחיפה. מנגד, במקרה שנפסק לפני למעלה מ-10 שנים, נקבע שתניית בוררות אינה מחייבת את היצואן.

במקרה דנן, תבע יבואן חברת ספנות בגין נזק שנגרם למטען עקב חדירת מים למכולה. חברת הספנות ביקשה למחוק את התביעה על הסף, משום שהוגשה לאחר יותר משנה ממועד הנזק ובשל התיישנות מהותית החלה על תביעות נגד מובילים ימיים.

החרה הפנתה לפקודת הובלת טובין בים, שמפנה לתקנות האג בעניין שטרי מטען. תקנות אל, קובעות, בין השאר, תקופת התיישנות מקוצרת בת שנה בתביעות שעוסקות בנזקים שנגרמו במהלך הובלה ימית.

היבואן ניסה להדוף את טענת ההתיישנות וטען כי אינו צד לשטר המטען, ולחילופין, הוא לא היה ער לנושא ההתיישנות. בכל מקרה, טען, מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד. עוד הוא טען, שקיימות לו עילות תביעה נוספות מעבר לתביעה, על פי פקודת הובלת הטובין בים, שבכל מקרה לא התיישנו.

השופטת תמר פרי-נאות בחנה את טענות היבואן ודחה אותן בזו אחר זו. היא קבעה ששטר המטען מהווה את חוזה ההובלה שבין היבואן לבין חברת הספנות, וכי במקרה הנוכחי שטר המטען הוסב על ידי הבנק לטובת היבואן לצורך קבלת אשראי. עוד נפסק, שזכותו של היבואן לקבל את המטען יונקת את סמכותה משטר המטען.

בנוסף נפסק, שהתביעה המקורית הוגשה בבית המשפט בירושלים (ולא בחיפה), ולאחר שחברת הספנות ביקשה את העברת הדיון לחיפה. בית המשפט הכריע שתניית השיפוט שבשטר המטען הקובעת סמכות שיפוט לחיפה ומחייבת את היבואן. בית המשפט ראה בכך חיזוק לכך שהיבואן מחויב לשטר המטען על כל האמור בו.

בנוסף, נקבע שלא ניתן להתגבר על עילת ההתיישנות ולא ניתן לעקוף אותה באמצעות הגשת תביעה בעילות אחרות. לכן נמחקה התביעה על הסף מחמת התיישנות, כשהיבואן חויב לשלם לצים הוצאות משפט בסך 5,000 שקל.

תניית בוררות שאינה מחייבת את היצואן

מדובר בחברה ישראלית (יובל מיחשוב ישיר) שהתקשרה עם משלח בינלאומי למטרת הובלת ציוד עבור לקוח שלה בסינגפור. יובל מיחשוב הגישה תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב כנגד המשלח, בטענה שזה מסר את המטען ללקוח מבלי לוודא שהתשלום הועבר לחברה.

המשלח ביקש מבית המשפט להורות על העברת ההליך לבוררות, בהתאם לסעיף הבוררות המופיע בשטר המטען. כנגד טענה זו השיבה יובל מיחשוב שהיא לא חתמה על שטר המטען ולא ידעה על סעיף הבוררות, ועל כן אין לו כל תוקף.

בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את בקשת העברת ההליך לבוררות וקבע שהחברה לא הביעה הסכמתה בשום אופן שהוא לסעיף הבוררות המופיע בשטר המטען. עוד נקבע, שיובל מיחשוב לא חתמה על שטר המטען וכי התנאים המופיעים בשטר לא הובאו לידיעתה, אף לא באמצעות סוכן המכס שלה, שדרכו היא הזמינה את ההובלה. בערעור אישר בית המשפט העליון את פסק הדין של המחוזי.

 


* האמור לעיל הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת משפטית. לקבלת ייעוץ משפטי יש לפנות לעורך דין עם מלוא פרטי המקרה הספציפי.

 

* עו"ד גיל נדל הכותב הינו עורך דין העוסק בדיני יבוא ויצוא, מסים עקיפים, דיני סחר חוץ, הובלה ושילוח בינלאומי וקנין רוחני, ומשמש כיועץ המשפטי של לשכת סוכני המכס והמשלחים הבינלאומיים – תל אביב. ניתן להוריד מאמרים נוספים פרי עטו של עו"ד גיל נדל באתר האינטרנט:www.nadel-law.co.il