סימן מסחר דומה עד כדי הטעייה? נדחתה בקשה לקיום דיון נוסף בעליון

לאחרונה התנהל מאבק משפטי שהתנהל בין חברת הסיגריות פיליפ מוריס לבין יצרנית הסיגריות EVE על סימן מסחרי. סקירה משפטית.


00:00 ,01.12.2011 מאת: עו"ד גיל נדל, עו"ד עומר וגנר

לאחרונה, דיווחנו כי במסגרת פסק-דין מחודש אוקטובר 2011 (ע"א 3975/10) קיבל בית המשפט העליון ערעור שהגישה חברת הסיגריות פיליפ מוריס, יצרנית סיגריות הנשים "EVE", והורה על מחיקת סימן המסחר "EVA" שנרשם על ידי חברה מתחרה.

הערעור בא לעולם, לאחר שהפוסק בקניין רוחני דחה את התנגדותה של פיליפ מוריס לבקשת החברה המתחרה לרישום הסימן "EVA", בנימוק כי הוא אינו דומה לסימן הרשום "EVE" עד כדי הטעייה.

במסגרת פסק הדין בערעור, הפך בית המשפט העליון את פסק דינו של הפוסק בקניין רוחני, וקבע כי במקרה הנדון ישנו גם ישנו חשש משמעותי להטעיה הן בצליל ובמראה, והן ברמה המושגית - בשל השימוש בשמה של האישה הראשונה, חווה, בשיווק מוצר נשי.

אשר לצליל, נקבע כי בלבול בהגייה ובדיבור כתוצאה מהדמיון בין שני המוצרים אינו בגדר אפשרות רחוקה או תיאורטית, שכן סיגריות נקנות גם על ידי בקשתן בעל פה מהזבן ולא רק ממכונה, ולא ברור ההבדל בהגייה. בית המשפט קבע למעשה כי גם אם הסיגריות של פיליפ מוריס מכונות "איב" והסיגריות של החברה המתחרה מכונות "אווה", לא מדובר בהבדל גדול בהגייה.

אשר למראה, נקבע כי השמות EVE ו-EVA דומים דיים, ובשתי החפיסות יש פרחים בצד שמאל. בנוסף, האפשרות לטעות בצליל השם מקטינה את משקלו של מבחן המראה.

טענת הגנה שהעלתה החברה המתחרה, יצרנית EVA, ונדחתה על ידי בית המשפט, הייתה כי אין חשש ממשי להטעיה, משום שלא מדובר באותו חוג של לקוחות, שכן סיגריות EVE של פיליפ מוריס הן מוצר יקר המתאים לציבור "אמיד ואנין", בעוד שהמוצר של החברה המתחרה מכוון "לקהל שאינו אמיד ושאינו אנין טעם". בית המשפט פסק, כי אין מדובר בפערים המצדיקים קביעה שמדובר בשני קהלי לקוחות נפרדים שאין בהם חשש להטעיה, וזאת בין השאר משום שבני האדם שמחים לשלם מחיר נמוך עבור מוצר, מבלי להטריד עצמם יתר על המידה בשאלה מדוע נגבה מחיר כזה.

הבקשה לדיון נוסף בבית המשפט העליון:

בסמוך לאחר מכן, הגישה החברה המתחרה עתירה לדיון נוסף בעניינה, במסגרתו הצביעה על כשלים לכאורה בפסק דינו של בית המשפט העליון.

השופט גרוניס בחן את טעמי העתירה לדיון הנוסף, ודחה את טענתה המרכזית של העותרת, לפיה אסור היה לערכאת הערעור להתערב בהתרשמותה של הערכאה הראשונה בכל הנוגע לדמיון החזותי בין המוצרים, שכן בכל אין לערכאת הערעור כל יתרון על פני הערכאה הראשונה.

במסגרת זו, הדגיש בית המשפט כי שאלת יתרונה של הערכאה הראשונה אינה תלויה בסוג הדמיון הנבחן (חזותי או אחר) כי אם בדרך שבה נבחן הדמיון (על בסיס אילו ראיות), ועל כן מותר היה לבית המשפט העליון לקבוע בניגוד לדעתו של הפוסק בקניין רוחני.

לכן, בסופו של דבר, נדחתה בקשת החברה המתחרה לקיום דיון נוסף, והיא חויבה בהוצאות של 2,500 ש"ח לטובת אוצר המדינה.

[דנ"א 8152/11 Akisionerno Droujestvo Bulgartabac Holding נ' Philip Morris Products S.A., השופט ריבלין. פסק-דין מיום 20.11.11. ב"כ הצדדים- לחברה המתחרה- עו"ד הרכבי וברגמן. לפיליפ מוריס- עו"ד דרדיק].

__________________________

* האמור לעיל הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת משפטית. לקבלת ייעוץ משפטי יש לפנות לעורך דין עם מלוא פרטי המקרה הספציפי.

 

* עו"ד גיל נדל הכותב הינו עורך דין העוסק בדיני יבוא ויצוא, מסים עקיפים, דיני סחר חוץ, הובלה ושילוח בינלאומי וקנין רוחני, ומשמש כיועץ המשפטי של לשכת סוכני המכס והמשלחים הבינלאומיים – תל אביב. ניתן להוריד מאמרים נוספים פרי עטו של עו"ד גיל נדל באתר האינטרנט: www.nadel-law.co.il