מחדל בנתב״ג: השדה איבד חלק מיכולת הנחיתה המתקדמת עקב אי-ביצוע טיסות בדיקה בזמן

נמל התעופה בן גוריון איבד לאחרונה את אחת מיכולות הנחיתה המכשירניות המתקדמות ביותר שלו. סדרת הודעות תעופתיות רשמיות (נוטאמים - NOTAMs) שפורסמה בימים האחרונים חושפת מחדל משמעותי: מינימום הגובה לביצוע גישות נחיתה באמצעות מערכת ה-ILS בכל מסלולי השדה הועלה לרמה של 500 רגל (לעומת כ-200 רגל בשגרה).

הסיבה להחמרה הפתאומית אינה נובעת מתקלה טכנית במערכות, אלא מכך שטיסות הבדיקה התקופתיות הנדרשות על פי חוק לצורך חידוש רישוי הגישות - פשוט לא בוצעו במועדן.

התוצאה בשטח מדאיגה: דווקא בתקופה זו, שבה שיבושי ה-GPS הפכו לדבר שבשגרה בישראל, גם מערכת הנחיתה הקרקעית המרכזית (שאינה תלויה בלוויינים) איבדה חלק ניכר ומשמעותי מהיכולות המבצעיות שלה.

מהי מערכת ה-ILS וכיצד המחדל משפיע על הטיסות?

מערכת ה-ILS (Instrument Landing System) היא מערכת ניווט קרקעית מתקדמת, המאפשרת למטוסים לנחות בבטחה גם כאשר הטייסים כמעט ואינם רואים את המסלול בעין עקב תנאי ערפל, גשם כבד או עננות נמוכה.

מה השתנה בפועל?

בימים כתיקונם (בשגרה): טייסים יכלו להמשיך ולהנמיך בעזרת ה-ILS עד לגובה של כ-200 רגל מעל המסלול. אם בשלב הקריטי הזה המסלול נגלה לעיניהם, הם היו נוחתים. אם לא – היו מבצעים הליכה סביב (Go Around).

בעקבות הנוטאמים החדשים: המינימום הועלה ל-500 רגל מעל פני הים.

בעבר ניתן היה לרדת נמוך מאוד בתוך העננים או הערפל לפני קבלת ההחלטה הסופית אם לנחות. כעת, הטייס מחויב לראות את המסלול מוקדם בהרבה (בגובה גבוה יותר). אם המטוס עדיין נמצא בתוך ענן או ערפל בגובה 500 רגל, לטייס אין ברירה אלא לבטל את הנחיתה וללכת סביב.

העלאת מגבלת הגובה הזו עלולה להוביל בתנאי מזג אוויר מורכבים או בראות לקויה לביטולי נחיתות, עיכובים והסטות של טיסות לשדות תעופה חלופיים - אירוע שיכול היה להימנע לוּ בוצעו בדיקות הרישוי השגרתיות בזמן.