המצאה לסוכן המכס של היבואן תיחשב כהמצאה כדין

פסיקה מינואר 2025 מרחיבה את האפשרויות להמצאת כתבי בי-דין ליבואנים תושבי הרשות הפלסטינית. בהחלטתו מיום 7.1.25, קבע בית משפט השלום בתל אביב כי כאשר מוגשת תביעה נגד יבואן פלסטיני ולא ניתן לאתרו, ניתן לראות במסירת התביעה לסוכן המכס שלו כמסירה כדין לצורך מתן פסק דין בהעדר הגנה.

התביעה הוגשה על ידי חברת Lacoste (להלן: ״החברה״) כנגד יבואן פלסטיני המתגורר בחברון, על רקע טענות להפרת סימני מסחר באמצעות יבוא מוצרים מזויפים לישראל. לאחר שהיבואן לא הגיש כתב הגנה, התעוררה השאלה המרכזית האם בוצעה המצאה כדין של כתב התביעה, כתנאי מקדמי למתן פסק דין בהעדר הגנה. החברה טענה כי מסרה את כתב התביעה לסוכן המכס הישראלי של היבואן, וכי יש לראות בכך המצאה כדין המאפשרת המשך ההליכים. בנוסף, ציינה החברה כי בא כוחה קיים שיחות עם נציג מטעם היבואן הפלסטיני.

בית המשפט קיבל את טענות החברה. החלטת בית המשפט התבססה על שלושה אדנים מצטברים. נפרט. הנימוק הראשון נשען על פרשנות תקנה 163(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע״ט-2018. תקנה זו עוסקת במצב בו הנתבע אינו מתגורר בישראל אך יש לו נציג בישראל, ומאפשרת מסירת כתבי בי-דין לנציג זה. בפרשנותו, קבע בית המשפט כי סוכן המכס אינו רק נציג כללי בעניין יבוא הפריטים נשוא התביעה, וכי עצם הקשר הישיר בין סוכן המכס ליבואן מחזק את ההנחה שהוא יביא לידיעתו את דבר הגשת התביעה.

בעניין זה הפנה בית המשפט לרע״א 8957/09 ‏‏שמואל אוזן נ׳ סידני קיובי, שם נקבע כי העיקרון המנחה הוא ״אינטנסיביות הקשר״ בין הגורם המקבל את כתב בי-הדין לבין הנתבע, ולא רק סיווגו הפורמלי.

הנימוק השני בהחלטת בית המשפט עוסק בפקודת המכס ובפרט בסעיף 200א, המתייחס ל״טובין מפרים״. סעיף זה קובע הוראות המתייחסות לדרך בה יש לנהוג במקרים בהם התגלו טובין מפרים, או פריטים החשודים להיות ״טובים מפרים״. בית המשפט ראה קשר ישיר בין הליכי המכס לפי סעיף זה לבין הליכי תביעה אזרחית, וקבע כי המצאה לעמיל מכס, עשויה להיחשב כהמצאה שולח שהוא הלקוח שייבא טובין מפרים.

בהקשר זה, נקבע כך ״המצאת כתבי בי-דין היא חלק מפעילות המכס בהיותה המשך ישיר להפעלת הסמכויות מכוח סעיף 200א' לפקודת המכס״.

הנימוק השלישי עליו התבסס בית המשפט נוגע לסמכות לקבוע דרכי המצאה לפי סעיף 167 לתקנות סדר הדין האזרחי. סעיף זה מעניק לבית המשפט שיקול דעת ״להורות על דרך ביצוע ההמצאה״ במקרים של המצאה מחוץ לתחום. אף שהתובעת לא הגישה בקשה מפורשת לפי סעיף זה, בית המשפט ראה בהחלטה קודמת של הרשם השיפוטי בתיק משום הכרה בדרך המצאה זו.

תוצאת פסק הדין הייתה קבלת התביעה. בית המשפט חייב את היבואן בסכום של 200,000 שקל (מורכב מ-100,000 שקל מכוח התחייבות קודמת של היבואן ו-100,000 שקל כפיצוי ללא הוכחת נזק לפי חוק עוולות מסחריות), הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 18,000 שקל, והורה על השמדת המוצרים המפרים.

[ת״א (שלום ת״א) 44572-09-24 LACOSTE נ׳ בהאא אלגועבה (נבו 7.1.2025)]. ב״כ התובעת: עו״ד רועי קורניק – גילת, ברקת ושות׳, עורכי דין. ב״כ הנתבעת 2: עו״ד אלון שפר – אגף המכס והמע״מ.

הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש מחלקת מיסים (משותף) - יבוא, יצוא וסחר בינלאומי. בדוא"ל [email protected] ו/או בטלפון 03-6089979.