מיקום לוקאלי- אוצר טבע גלובלי

בימי קדם מי ששלט בארץ ישראל שלט גם על נתיבי הסחר באזור, אך למרות היותה של ארץ ישראל מרכז לוגיסטי אזורי ממשלות ישראל לא השכילו להכיר ולהוקיר את אוצר הטבע, כפי שעשו פנמה ודובאי. בהיי- טק לעומת זאת, משקיעים ללא הפסקה


00:00 ,10.07.2011 מאת: מאת: נחום גנצרסקי

אחת השאלות שמדי פעם עולה לנגד עיניי גם בהקשרים פוליטיים וגם בהקשרים לאומיים, היא השאלה מדוע הובטחה פיסת ארץ זו שאנו קוראים לה ארץ ישראל, לעם הישראלי/יהודי? מדוע מכל המקומות, אפילו באזור, נבחרה על ידי הקב"ה, החלקה הזו שאנו חיים בה היום לנחלה לעמנו? מה יש בה שאין במקומות אחרים? מה שאין בה אנחנו יודעים. אבל מה יש?

אני כותב מאמר זה ערב חג השבועות, בו, לפני אלפי שנה ניתנה תורה לעם ישראל ובו הבסיס להיותנו עם ניבחר. האם אנחנו באמת עולים על עמים אחרים? האם יש בנו משהו גנטי עליון יותר מאשר לעמים אחרים? מהשאלות הללו קל לגלוש למקומות אפלים של תורת הגזע וכדומה, ולא על כך אני רוצה לדבר. אולם השאלה נשארה כשאלה- האם יש לה תשובה? האם אנו עם קוסמופוליטי כפי שדורש הרמב"ם או שאנו עם נבחר עליון כפי שגורס יהודה הלוי?

שתי שאלות, שעניינן עם וארץ ישראל. הקשר ביניהם ברור- ללא עם ישראל אין ארץ ישראל, וללא ארץ ישראל אין עם ישראל. מדוע אני נדרש לסוגיה זו דווקא במגזין העוסק בלוגיסטיקה?

לפני שנים הרבה, ביקרתי בעומן, אותה מדינה השכנה לתימן ולערב הסעודית. באזור הגבול של עומן ותימן (נמל סאלאלה) צומחים עצי המור והלבונה. אולי זה המקום היחיד בעולם בו צמחים אלו שהם מקור הבשמים לפני אלפי שנה וגם היום, גדלים באופן טבעי. המקום הזה, היה מקור שיירות הנבטים שהגיעו ביבשה, דרך "דרך הבשמים" ובים, דרך נמלי עזה ויפו עד לרומא ולאתונה. והרי לכם "גשר יבשתי" ראשון בעולם (אחזור אליו באחד המאמרים הבאים).

פרשני המקרא המודרניים עוסקים רבות בשאלות מתי נכתבו ספרי התורה? מי כתב אותם? אין תשובה ברורה, אבל אחת מתוצאות הלוואי של המחקר בשאלות אלו, היא התובנה שהרבה מסיפורי התורה נכתבו לא בשעת מעשה אלא שנים רבות, לפעמים מאות בשנים אחרי האירועים, כאשר המטרה הייתה להביא איזשהו מוסר השכל מאותו סיפור, ובדרך כלל, להוכיח כי המצב בשעת כתיבת הסיפור הוא תוצאה של אותו אירוע בעבר הרחוק. אין אנו עוסקים בתורה אלא בלוגיסטיקה ולכן לא אביא דוגמאות, אולם, וכאן אני חוזר לשאלה בתחילת המאמר הזה, ניתן להבין את סיפור ההבטחה על הארץ הזו כתוצאה מהמצב הקדום שהביא את בני ישראל לארץ הזו אחרי יציאת מצרים.

 

 

מרכז ערש התרבות

ארץ ישראל הייתה אזור חיץ בין המעצמות בדרום (מצרים) לבין המעצמות בצפון-אשור, בבל, פרס ועוד. ארץ ישראל הייתה האזור שבו נערכו המלחמות בין המעצמות, בו עברו הצבאות של המעצמות בדרכם לכיבושים בשטחים האחרים, ארץ ישראל הייתה האזור האחרון בו הצטיידו הצבאות לפני כניסתם למערכה. בקיצור, ארץ ישראל הייתה (ועדיין) במרכז הפיילה של ערש התרבות המזרח תיכונית.

בני ישראל ביציאתם ממצרים חיפשו את אותה פיסת אדמה, שאליה קל לחדור: באותו זמן המעצמה המצרית הייתה בבעיות פנימיות משל עצמה (מלחמות ירושה של צאצאי הפרעונים), המעצמות הצפוניות עדיין לא זיהו את החולשה המצרית ולא התפנו לטפל בארץ ישראל, ואילו עמי הארץ היו חלשים מכדי להילחם. היו עמים חזקים באזור כמו "אדום" וכדומה, איתם עם ישראל לא נלחם. לכל היותר עבר בארצם תוך תשלום מס.

ברור, שכבר בימי קדם , מי ששלט בארץ- שלט על נתיבי הצבאות (דרך הים ודרך המלך), שלט על נתיבי הסחר (דרך הבשמים) של אותם ימים, שימש גשר של שלום או של מלחמה בין המעצמות השונות. משה רבנו ויהושוע בן נון, מצאו את התפר בין המעצמות, זיהו את פוטנציאל השליטה באזור, ומכאן, קלה הדרך ל"הבטחה" האלוקית :"לך אתננה".

לעם ישראל ולארץ ישראל, ובוודאי למדינת ישראל יש שני "אוצרות טבע": הגניוס היהודי (לא ניתן להתכחש ולהסביר את התופעה הייחודית כי עם שחלקו באוכלוסיית העולם הוא פחות משתי עשיריות האחוז, גורף למעלה מ-20% של פרסי נובל) והמיקום הגיאוגרפי או בתרגומם לשפת המעשה- עם ישראל הוא מרכז היי-טק וארץ ישראל היא מרכז לוגיסטי.

אוצר גיאוגרפי

ממשלת ישראל מכירה באוצר טבע הראשון, לכן מערכות החקיקה פועלות למען הסדרת סביבה עסקית נאותה ואוהדת לתעשיות ההיי-טק למיניהן. החל ממתן מענקים וכלה במתן אישורי בנייה והנחות במיסוי וכו'. לצערי, ממשלות ישראל כולן לא השכילו להכיר ולהוקיר את אוצר הטבע השני שיש לנו וזה מיקומנו הגיאוגרפי. מקומות אחרים שאוחזים באוצר דומה מפיקים ממנו את המירב:

פנמה- הפכה את שטחה למרכז לוגיסטי אזורי ולחלון ראווה בו היא מציגה תוצרת מכל העולם לכל תושבי אמריקה הלטינית. סוחר מוונצואלה, למשל, לא חייב לנסוע לסין על מנת לקנות את התוצרת מסין. הוא יכול לנסוע לפנמה (בעלות נמוכה ובזמן קצר) לראות את הסחורות המוצעות למכירה, את נציגי היצרנית הסינית או היפנית, לזכות בטיפול משפטי ולהכנת העסקה לביצוע. הוא יכול לבצע שינויים לוגיסטיים כאלו ואחרים בסחורה (למשל שינוי התקע החשמלי) בפנמה ולשלוח את הסחורה לארצו בזמן הובלה קצר ביותר.

דובאי- אחת משבע נסיכויות איחוד האמירויות. בניגוד לשכנתה- אבו דאבי- אין לה אוצרות נפט. מרבית עושרה בא לה מסחר בינלאומי ומסחורות בשיטעון שעוברות דרכה. שלטונות דובאי, אגב, רואים את מדינת ישראל כמתחרה עיקרית לשימוש באותו "אוצר טבע". גם כאן, מפעילי חברות הלוגיסטיקה זוכים להכרת השלטונות.

יש מקום לדעתי ששלטונות מדינת ישראל יכירו ויוקירו את המערכות הלוגיסטיות שמתפתחות כאן למרות הקשיים (החל מ"החרם הערבי" ועד מחסור בהקצאת שטחים לתעשייה הלוגיסטית). מדינת ישראל צריכה לפעול ביתר שאת במוסדות WTO והאו"ם ולהביא לביטול החרמות, ולהגדרת "שירותים" שהם חלק מהסחר העולמי, גם בהסכמי הסחר הבילטראליים שיש לנו (עם המערב בעיקר). "הלוגיסטיקה" צריכה לקבל הכרה דומה לזו שמקבלת תעשיית ההיי-טק. הלוגיסטיקה, על כל ענפיה, צריכה לקבל ביטוי במחקר ובלימוד (הלוגיסטיקה היום, נלמדת במספר מועט של מוסדות אקדמיים וגם אז רק חלק נלמד-מלאי, ניהול מחסנים ורכש).


*נחום גנצרסקי עוסק בתובלה בינלאומית למעלה מ-40 שנה. חלק ניכר מעבודתו הייתה מטעם חברת הספנות צים במזרח הרחוק. בשנים האחרונות הוא משמש כיועץ ללוגיסטיקה ולהובלה בינלאומית למספר חברות. גנצרסקי גם יוזם השתלמויות העשרה ומרצה בנושאי ספנות בינלאומית לגופים שונים.