הגבלות יצוא אמריקאי להן יכול להיות כפוף יבואן

ממשלת ארצות הברית מטילה הגבלות רגולטוריות על יצוא, יצוא-חוזר והעברת פריטים למדינות אחרות. השגת רישיון יצוא יכולה להיות מסובכת ומורכבת


11:49 ,03.11.2015 מאת: עו"ד מרכוס כהן, עו"ד גיל נדל

חברות ישראליות הפועלות גם בארצות הברית הינן מחזה נפוץ; הן פורחות בתעשיות ההייטק ובתעשיות הביטחוניות, לצד, ולעיתים קרובות בשילוב עם חברות אמריקאיות. לעיתים קרובות, חברות ישראליות אמונות על פרויקטים עבור משרד ההגנה והמשרד לביטחון המולדת של ארצות הברית. ובכל זאת, ולמרות היותן מעורות בשוק האמריקאי, עדין מופתעות חברות ישראליות מכך שלא ניתן לקבל משלוח מארצות הברית ללא מתן רישיון של ממשלת ארצות הברית.

 

הגבלות רגולטוריות על יצוא, יצוא-חוזר והעברות של פריטים רבים מארצות הברית למדינות אחרות קיימות כבר מאז סוף מלחמת העולם השנייה. עסקאות רבות, כולל משלוחים קטנים של סחורות מסוימות, והעברות של תוכנה וטכנולוגיה בתוך ומחוץ לארצות הברית (גם באמצעות תקשורות אלקטרוניות ואף בשיחה בעל פה) עלולים לדרוש אישור קודם של הממשלה.

 

ההגבלות משתנות לפי סוג העסקה והפריטים שכלולים בה; ציוד צבאי ותוכנות וטכנולוגיות צבאיות כפופים לסמכות הרישוי של תקנות הסחר הבינלאומי בנשק (ITAR) ומנוהלים על ידי מחלקת המדינה של ארצות הברית; פריטים בעלי שימוש דואלי (וביניהם סחורות, חומרים, תוכנה וטכנולוגיה) כפופים בדרך כלל לסמכות הרישוי של תקנות ניהול הייצוא (EAR) ומנוהלים על ידי מחלקת הסחר של ארצות הברית.

 

השגת רישיון ליצוא של טכנולוגיה מארצות הברית לאזרחים ישראליים - במיוחד ביחס להעברות טכנולוגיות הנפוצות בין חברות אמריקאיות לחברות ישראליות - הינה סבוכה ומורכבת. באופן פרקטי, לאחר קריאת דף או שניים של הדרישות הרגולטוריות, רוב הישראלים מרימים ידיים ומחליטים להסתמך על כך שהספק האמריקאי ישיג את האישור הנדרש להעברת הטכנולוגיה.

 

ואולם אין להסתפק בכך. פרט להסתמכות על הספק, יש צורך להכיר וללמוד את תנאי הרישיון. זאת משום שעל החברות הישראליות מוטלת אחריות כזאת או אחרת על פי רישיון היצוא ולא רק על הספק, שכן שכמעט כל הרישיונות שמונפקים בפועל, לא רק שהם מוגבלים בפועל לעובדות שנכללות בבקשת הרישיון, אלא שהם גם כוללים, תנאים, דרישות, והגבלות.

 

תנאי הרישיון עשויים להשתנות בהתאם לגורם האמריקאי המנפיק אותו, וכן בהתאם לסוג הפריט הרלבנטי. על ההגבלות והתנאים הטיפוסיים נכללים:

  • איסור מכירה חוזרת, העברה חוזרת, או העברה של סחורות, תוכנה או טכנולוגיה.

 

  • העברה של טכנולוגיה לאזרחים לא ישראלים, גם אם בתוך ישראל, ואפילו אם הם מועסקים על ידי המקבל הישראלי המורשה של הטכנולוגיה.

 

  • דרישה ולפיה הנמען הישראלי יטמיע תוכניות ונהלי ציות על מנת למנוע ביצוען של העברות החורגות מהיקף הרישיון.

 

  • איסור על העברת הטכנולוגיה הכפופה לרישיון למשתמשי קצה בלתי-מורשים, או להעברה לצורך שימוש קצה בלתי מורשה.

 

  • דרישה להגיש דוחות לממשלת ארצות הברית.

 

מתברר, אם כן, שהיבואן הישראלי מחויב לעמוד לא רק בדרישות הדין הישראלי, גם אם גם בדרישות הדין האמריקאי, דבר שאינו מובן מאליו לחברות ישראליות, לפחות לא ממבט ראשון.

 

מכיוון שהעונשים על הפרות תנאי רישיון עלולים להיות חמורים – כולל מיליוני דולרים בקנסות אזרחיים ועונשים פליליים לכל עסקה, וכמו כן הכנסה לרשימה שחורה, חילוט ואף מאסר – חברות ישראליות יעשו טוב אם יבקשו מהיועצים המשפטיים שלהן לעבור על הסעיפים של תנאי רישיון היצוא אשר חלים עליהן, ולא יסתפקו בהנחה שהספקים האמריקאים פועלים לטובת האינטרסים שלהן. למעשה, לעיתים תכופות מתגלעות מחלוקות בין חברות ישראליות לספקים אמריקאים בנוגע למשמעות תנאי הרישיון ויישומם, כמו גם ביחס להיקף הפעילויות המורשות על פי הרישיון.

 

 


 

* האמור לעיל הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת משפטית. לקבלת ייעוץ משפטי יש לפנות לעורך דין עם מלוא פרטי המקרה הספציפי.

* עו"ד גיל נדל מתמחה בדיני יבוא, יצוא, הובלה ושילוח וסחר בינלאומי, והוא עומד בראש תחום יבוא ויצוא וסחר בינלאומי במחלקת המסים במשרד גולפרב זליגמן ושות'. לפרטים ומידע: Gill.Nadel@goldfarb.com