חשיבות המועדים בהגשת תביעה נגד המכס

במקרה והמכס תופס טובין שיובא ללא הצגת אישורים, נדרש היבואן לתבוע את השבת התפוס בתוך מועד הקבוע בחוק. אחרת ייראה כאילו ויתר על הטובין


00:00 ,14.02.2013 מאת: עו"ד גיל נדל

רשות המכס היא רשות ממשלתית שמחזיק בסמכויות רבות. אחת מהן, שמידת פגיעתה ביבואנים היא החזקה ביותר, היא סמכות תפיסת טובין שיובאו תוך איסור, ללא הצגת אישורים. במצב כזה, מוסרת רשות המכס ליבואן אישור בדבר תפיסה (אב"ת); היבואן מצדו נדרש להודיע בכתב, במועדים הקבועים בפקודת המכס, כי הוא תובע את השבת התפוס. אחרת, רואים בכך ויתור שלו על הטובין.

מועדים רבים הקבועים בחקיקה הם פרודצורלים, כך שבנסיבות מסוימות, גם אם גורם מסוים לא עמד במועד הקבוע בחוק, רשאי בית המשפט "לסלוח" ולהאריך את המועד בדיעבד. אחד המועדים שכל יבואן חייב להכיר נמצא בסעיף 190 לפקודת המכס. הסעיף קובע כי כאשר המכס תופס טובין, על היבואן להגיש תביעה בכתב להשבת התפוס לרשות המכס לכל המאוחר תוך חודש מיום התפיסה.

אם היבואן מגיש תביעה להשבת התפוס במועד, נדרשת רשות המכס, על פי סעיף 192 לפקודה, להודיע בתוך שלושה חודשים האם בכוונתה להחרים את הטובין. אם רשות המכס אינה מודיעה דבר בתוך שלושה חודשים, עליה להשיב את הטובין שנתפסו ליבואן. באם היא מודיעה שבכוונתה להחרים את הטובין, על היבואן לפנות לבית המשפט לכל המאוחר בתוך חודשיים מיום ההודעה.

לאחרונה נחרץ גורל תביעתו של יבואן נגד המכס להשבת התפוס, כאשר נימוק מרכזי לדחיית התביעה היה כי היבואן איחר בפנייתו בכתב למכס ולא הודיע בזמן על כך שהוא תובע את השבת התפוס.

במקרה זה, יובאו טובין מסוגים רבים, ביניהם אקדחי לייזר המותרים ביבוא. במכולה התגלו גם טובין נוספים מסוג רובים עם כדורי פלסטיק, האסורים ביבוא ללא הצגת אישורים ממשרדי הממשלה הרלוונטיים.

היבואן לא החזיק באישורים הנדרשים. לפיכך מדובר היה ביבוא תוך הפרת איסור, שהיקנה למכס את הסמכות לתפוס את המשלוח. המכס טען כי היבואן לא הצהיר בדבר תכולתה האמיתית של המכולה, אלא הסתפק בהצהרה כי היא מכילה אקדחי לייזר וצעצועים שונים. מנגד טען היבואן שהטובין שיובאו תוך הפרת איסור מקורם בטעות של הספק הזר ויובאו ללא ידיעתו. היבואן ביקש מהמכס לאפשר לו להשיב לחו"ל את הטובין האסורים.

רשות המכס טענה כי היבואן לא הגיש במועד תביעה להשבת התפוס ולפיכך יש לראות בו כמי שויתור על זכות התביעה. היבואן טען מנגד כי לא קיבל במועד את האישור בדבר תפיסה ולכן התביעה הוגשה במועד.

בית משפט השלום בחיפה בחן את הראיות והשתכנע כי למרות שהאישור בדבר התפיסה נמסר ליבואן, הלה לא הזדרז להגיש תביעה למכס ולמעשה לא עמד במועדים הקבועים בחוק. למרות שלא היה מדובר באיחור רב (חודש וחצי במקום חודש), קבע בית המשפט כי מדובר בפגם מהותי.

בנקודה זו, העיר בית המשפט: "אין מחלוקת, כי חלף פרק זמן של חודש וחצי מאז שנתפסה המכולה ועד אשר נשלחה התביעה. אין מדובר בתקנה פרוצדורלית גרידא, ולכן אין משמעות לימים העוברים, כטענת התובעת. אכן נראה לכאורה, כי שבועיים ימים הם זמן קצר. אך כשמדובר במסגרת זמן של 30 יום, מחצית מתקופה זו אינה זמן קצר כלל ועיקר, אך חשוב מכך הוא, כי מדובר במועד הקבוע בחוק ואת החוק יש לכבד ולנהוג על פיו, ככתבו וכלשונו. הא ראיה, כי כאשר סבר המחוקק, כי מתקיימים תנאים אחרים, הדורשים מועדים אחרים, קבע אותם בסעיף 192 לפקודה".

בנוסף התרשם בית המשפט כי עדות מנהל היבואן היתה בלתי-עקבית (פעם טען כי ראה את האקדחים האסורים ופעם טען ההיפך) ואף כללה התחמקות ממתן תשובות. גם ממצאים אלה, בצירוף העובדה שמדובר באקדחים מסוכנים, הביאו את בית המשפט להטיל ספק בתום הלב של היבואן.

לכן דחה בית המשפט את התביעה להשבת התפוס, או ליצואו לחו"ל, וחייב את היבואן בתשלום הוצאות משפט בסך 7,500 ש"ח לטובת אוצר המדינה.

 

 


* האמור לעיל הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת משפטית. לקבלת ייעוץ משפטי יש לפנות לעורך דין עם מלוא פרטי המקרה הספציפי.

* עו"ד גיל נדל הכותב הינו עורך דין העוסק בדיני יבוא ויצוא, מסים עקיפים, דיני סחר חוץ, הובלה ושילוח בינלאומי וקנין רוחני, ומשמש כיועץ המשפטי של לשכת סוכני המכס והמשלחים הבינלאומיים – תל אביב. ניתן להוריד מאמרים נוספים פרי עטו של עו"ד גיל נדל באתר האינטרנט:www.nadel-law.co.il