משבר מיצרי הורמוז: האמירויות ומדינות האזור מאיצות שרטוט מחדש של נתיבי הסחר העולמיים

נוכח המשבר המתמשך במיצרי הורמוז, ממשלות ותאגידים במזרח התיכון ומחוצה לו מאיצים שרטוט מחדש של מסדרונות הסחר הגלובליים. במסגרת זו, קבוצת נמלי אבו דאבי (AD Ports Group) וענקית הפטרוכימיה בורוג' (Borouge) חתמו על הסכם לבחינת הקמת מרכז יצוא בינלאומי חלופי בנמל פוג'יירה, השוכן מחוץ למיצרים, במטרה לעקוף את החסימות הימיות.

ההסכם החדש בין AD Ports לבורוג', שהיא היצואנית הגדולה ביותר של קבוצת הנמלים, נועד לבצע הערכה תשתיתית להקמת מערכי שינוע ייעודיים לפוליאולפינים בחוף המזרחי של איחוד האמירויות. פוג'יירה, הממוקמת על גדות מפרץ עומאן, הפכה לנכס האסטרטגי החשוב ביותר של האמירויות במציאות הנוכחית, חרף מתקפות כטב"מים ששיבשו זמנית את טעינת הנפט במקום מאז פרוץ הלחימה בסוף פברואר.

כדי לתמוך במגמה זו, יורש העצר של אבו דאבי הודיע על האצת פרויקט צינור הנפט החדש "מערב-מזרח", אשר צפוי להכפיל את קיבולת היצוא דרך פוג'יירה עם סיומו המתוכנן בשנת 2027. במקביל, ערב הסעודית מפעילה את צינור "מזרח-מערב" לאורך 1,200 קילומטרים עד לנמל ינבוע שבים האדום, המציע קיבולת יצוא של כ-4.5 מיליון חביות ביום. עם זאת, שילוב הצינורות של שתי המדינות עדיין רחוק מלספק מענה מלא ל-20 מיליון החביות שעברו בהורמוז מדי יום טרם המלחמה.

בגזרת המדינות השכנות, עיראק פועלת לפתיחה מחדש של צינור כירכוכ-ג'ייהאן המוביל לנמל ים תיכוני בטורקיה, ומחזירה לשולחן תוכניות עבר להקמת צינורות נפט לנמל דוקם בעומאן ולנמל עקבה בירדן. מנגד, צינור גורה-ג'אסק של איראן, שהיה אמור לאפשר לה לעקוף את המיצרים שהיא עצמה חוסמת, נותר לא פעיל; משלוח בדיקה בודד יצא ממנו בסוף שנת 2024, וסוכנות האנרגיה הבינלאומית הבהירה כי הטרמינל אינו מהווה כיום חלופת יצוא ריאלית.

הטלטלה בנתיבי השיט משפיעה באופן דרמטי גם על סין, אשר הסתמכה על הורמוז לחלק ניכר מיבוא האנרגיה שלה. בייג'ינג מאיצה את השקעותיה ב"מסדרון המרכזי" (הנתיב הטרנס-כספי) המחבר את סין לאירופה דרך קזחסטן והים הכספי. בעקבות השינוע היבשתי, ההובלה בדרכים מהווה כעת למעלה מ-50% מהסחר של סין עם מרכז אסיה, והסחר הבילטרלי בין סין לקזחסטן זינק לשיא של 48.7 מיליארד דולר בשנת 2025, לצד שדרוג הקיבולת של מסילת הרכבת באקו-טביליסי-קארס.

אנליסטים בענף הלוגיסטיקה והסחר הבינלאומי מגדירים את המהלכים הללו כשינוי מבני עמוק בארכיטקטורת שרשרת האספקה העולמית. המרכז התפעולי זז בהדרגה מתלות בתשתיות הוותיקות והפגיעוות של המפרץ הפרסי לעבר גיאוגרפיית סחר מבוזרת, המבוססת על ריבוי נקודות קישוריות פיזיות ויבשתיות המחברות באופן ישיר בין האוקיינוס ההודי לים התיכון.