סקירה משפטית: מהו העונש על הפרת חובת הדיווח על הוצאת כספים מישראל?

לפי החוק, אדם הנכנס לישראל או יוצר ממנה חייב לדווח אם סידיו סכום כסף העולה על 100 אלף שקלים. באם יפר חובה זו, הוא צפוי לעיצום כספי שנתון לשיקול דעתה של הוועדה הפועלת מכוח החוק


00:00 ,13.06.2011 מאת: מערכת פורט2פורט

סעיף 9 לחוק איסור הלבנת הון, תש"ס – 2000 קובע כי אדם הנכנס לישראל או היוצא ממנה חייב לדווח על הכספים שעמו, אם סכומם עולה על 100 אלף שקלים. הפרת חובת הדיווח עלולה לגרום להטלת עיצום כספי על ידי הוועדה הפועלת מכוח החוק, וזאת בסכום מינימלי של מחצית הקנס הקבוע בחוק העונשין (כ-113 אלף שקלים), ועד לסכום מקסימלי של פי חמישה מהסכום שלא דווח עליו. על החלטת הוועדה להטיל עיצום כספי, ניתן לערער לבית המשפט.

גובה העיצום המוטל על ידי הוועדה נתון באופן בלעדי לשיקול דעתה הרחב של הוועדה. שיקול דעת זה, אשר מביא להטלת עיצום בגובה שונה על מבריחים שונים ובנסיבות דומות, מזמין טענות בדבר אכיפה לא שוויונית ו/או גובה עיצום שאינו סביר והוגן מצד הנאשמים, ואכן- אנו עדים לערעורים רבים המגיעים לפתחיו של בית המשפט בעניין זה. לאחרונה, ניתנה החלטה נוספת בעניין זה.

עובדות המקרה וטענות הצדדים

במהלך בדיקה שגרתית של משאית במעבר גבול 'כרם שלום', אשר עשתה דרכה מישראל לעזה, נמצא סכום של 48 אלף דולר, כשהוא מוחבא היטב בתוך מטען דגים. נהג המשאית טען כי אינו יודע כיצד הגיע לשם הכסף, והפנה את החוקרים למי שהטעין את הסחורה למשאית. זה האחרון, הודה כי הוא זה שהטמין את הכסף בין הסחורה, לבקשתו של אדם בשם ג'ואד בלאעוי, תושב עזה. חקירה נוספת העלתה כי הכסף שייך לבנו של ג'ואד, מוחמד בלעאוי.

בעקבות ממצאי החקירה, הוחלט על ידי הוועדה להטיל עיצום כספי בגובה של 30 אלף שקלים על מוחמד, בגין הפרת חובת הדיווח.

השאלה למי שייך הכסף לא היתה במחלוקת בין הצדדים, ולב המחלוקת בבית המשפט היה האם גובה העיצום שהוטל על מוחמד היה סביר בנסיבות העניין?

המערער טען כי לא היה מודע לחובת הדיווח שבחוק, וכי לא ניתן להחיל חובה זו עליו, שעה שמי שהוביל בפועל את הכספים היה נהג המשאית ולא הוא.

החלטת בית המשפט

כשיקולים התומכים במערער, ציין בית המשפט כי התרשם שהמערער לא ידע שהפר את החוק, וחשוב לציין כי מדובר בעבירה ראשונה לאותו מערער, והסכום שלגביו הופר החוק לא היה גבוה.

מנגד, כשיקולים התומכים בהחלטת הוועדה, ציין בית המשפט כי לוועדה ניתנת סמכות רחבה לקבוע את גובה העיצום שתטיל, ובית המשפט אינו מחליף את שיקול דעתה של הוועדה בשיקול דעתו, אלא שבית המשפט צריך לבדוק האם החלטת הוועדה היא הגיונית ואינה חורגת מן הסביר.

בית המשפט ציין כי השיקולים שצריכה הוועדה לקחת בחשבון הם: א) האם מדובר בהפרה ראשונה; ב) האם מדובר בהפרה חוזרת; ג) האם מדובר בהפרה נמשכת; ד) חומרת ההפרה או היקפה הכספי; ה) שיתוף הפעולה מצד המפר לכאורה בגילוי ההפרה ותוצאותיה.

בית המשפט חזר על כך שראוי לקיים מדיניות משפטיות המטילה עיצומים כספיים בסכומים גבוהים יחסית, על מנת למנוע מצב בו ישתלם למפרי חוק למיניהם להפר את חובת הדיווח תוך נטילת הסיכון לתשלום עיצום כספי נמוך.

בסופו של דבר, ציין בית המשפט כי הסכום שהוטל על ידי הוועדה מהווה כ-1/6 מהסכום המקסימלי אותו היתה מוסמכת הוועדה לקבוע במקרה זה, ולכן, פסק כי מדובר בסכום סביר, דחה את הערעור וחייב את המערער בהוצאות משפט של 3,000 שקלים.

(עש"א (שלום ת"א) 28285-02-11 מוחמד בלעאוי נ' מדינת ישראל הוועדה לעיצום כספי, החלטה מיום 1.6.11, השופט משה סובל. למערער- עו"ד קזאז. לועדה- עו"ד מור-אל).

האמור לעיל הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת משפטית. לקבלת ייעוץ משפטי יש לפנות לעורך דין עם מלוא פרטי המקרה הספציפי. עו"ד גיל נדל הכותב הינו עורך דין העוסק בדיני יבוא וייצוא, מסים עקיפים, דיני סחר חוץ, הובלה ושילוח בינלאומי וקנין רוחני, ומשמש כיועץ המשפטי של לשכת סוכני המכס והמשלחים הבינלאומיים – תל אביב. ניתן להוריד מאמרים נוספים פרי עטו של עו"ד גיל נדל באתר האינטרנט: www.nadel-law.co.il