הועדה המייעצת: אין לחייב בהיטל על יריעות ביטומניות

בחקירות הנוגעות להיטלי סחר, נדרשות רשויות החקירה לבצע שתי השוואות לפחות בין טובין: בשלב ראשון, יש לשאול האם קיימים בישראל טובין מתוצרת מקומית שהם זהים או דומים לטובין המיובאים? בשלב שני, הוא שלב בחינת שיעור ההיצף, יש לשאול האם קיימים בשוק הייצוא בחו"ל טוב


00:00 ,01.11.2011 מאת: עו"ד גיל נדל, עו"ד עומר וגנר

לאחרונה, פורסמה החלטת הועדה המייעצת בעניין היטלי סחר, לפיה אין להטיל היטל היצף על יבוא יריעות ביטומניות מאיטליה ויוון.

סיפור המקרה:

בחודש אוגוסט 2009 החליט הממונה על היטלי הסחר במשרד התמ"ת לפתוח בחקירה בעקבות תלונה שהוגשה לו על ידי חברת פזקר, בה נטען כי מתקיים יבוא בהיצף של יריעות ביטומניות (המשמשות לאיטום גגות, מרפסות ומרתפים) מאיטליה ויוון, המסב לה נזק.

בחודש מאי 2010 קיבל הממונה החלטה מקדמית, קבע כי הוכח לכאורה היצף, נזק ליצרן המקומי וקשר סיבתי בין השניים, והורה על גביית ערובה זמנית מיבואנים של יריעות ביטומניות מאיטליה ויוון למשך חצי שנה, בשיעורים הנעים בין 13% ל-16%. גביית ערובה זמנית מיוון בוטלה בעקבות עתירה מנהלית שהוגשה, והערובה הזמנית מאיטליה נותרה בתוקפה.

בעת גיבוש הממצאים הסופיים של הממונה, נדרש הממונה להשוות בין מחירי מכירה של טובין הנמכרים באירופה, לאלה הנמכרים לייצוא לישראל.

בעניין זה, טענו היבואנים כי יריעות ביטומניות נבדלות האחת מהשנייה בתכונות שונות, כמו עמידות במים, בידוד תרמי ובידוד רעש, תרכובות כימיות, עובי, משקל, וסוגי החיזוקים.

עוד טענו היבואנים כי לישראל מיובא מספר קטן של דגמי יריעות ביטומניות, אך באירופה קיימים אלפי דגמים, השונים האחד מהשני וכל אחד מהם מותאם לשימוש, למיקום הגיאוגרפי ולאקלים הספציפי אליו הוא מיועד, ואף אחד מאלפי הדגמים שמיוצרים עבור השוק באירופה לא זהה למוצרים בארץ. היצואנים הציעו לממונה דגמים מסוימים שנמכרים באירופה, שלטענתם הם הקרובים ביותר לדרישות התקן הישראלי.

כמו כן, היצרן המקומי פזקר ציין בפני הממונה מיהם הדגמים הנמכרים באירופה שלטענתו מהווים טובין דומים לאלה הנמכרים לישראל.

הממונה על ההיטלים בחר מבין אלפי הדגמים הנמכרים באירופה מספר דגמים שלטענתו הוכח כי הם הדומים ביותר לדגמים המיוצאים לישראל, בהתאם להמלצת היצרן המקומי, ודחה את טענות היצואנים, ולאחר בחינת שיעור ההיצף המליץ לוועדה להטיל היטל בשיעורים הנעים בין 10% ל-14% למשך חמש שנים.

החלטת הועדה המייעצת:

הועדה המייעצת נתנה את החלטתה בסוף חודש ספטמבר.

הועדה ציינה כי יריעות ביטומניות הנמכרות בארץ (בין אם מתוצרת מקומית ובין אם מיובאות), חייבות לעמוד בתקן ישראלי 1430 חלק 3, שכותרתו: "יריעות ביטומן משופר בפולימרים". על פי התקן, קיימות דרישות מינימום מבחינת אורך, רוחב, עובי, עמידות בחום ובקור.

הועדה ציינה כי היא שלמה עם בחירת הדגמים האירופאיים על ידי הממונה ששימשו אותו כבסיס להשוואה, היות והוכח שהדגמים שנבחרו זהים או דומים בתכונותיהם לדרישות התקן הישראלי.

יחד עם זאת, הועדה ציינה כי היצואנים הציעו לממונה דגמים אחרים הנמכרים באירופה, לגביהם יש לבצע את ההשוואה- והממונה פסל דגמים אלה מבלי לנמק מדוע. בפני הועדה הוכח כי אותם דגמים שהוצעו על ידי היצואנים הם בעלי תכונות דומות לתכונות הנדרשות בתקן הישראלי, ולעיתים אף עולות (מבחינת איכות) על דרישות התקן.

הועדה ציינה כי לדעתה, היה על הממונה לערב בחקירה זו איש מקצוע בתחום היריעות הביטומניות על מנת לחקור היטב את התכונות הפיזיות ולבחור את הדגמים המתאימים ביותר.

עוד ציינה הועדה כי היצואנים טענו שהתקינה הישראלית חוסמת יבוא של מוצרים מסוימים שנמכרים באירופה, ולדעת הועדה נקודה זו לא הובהרה דיה, היות ויתכן כי השוני בין התקינה בישראל לזו באירופה יוצר עלויות והוצאות נוספות שהיה צריך לבחון בעת ביצוע השוואת המחירים.

הועדה ציינה כי הממונה ביצע "התאמות" למחיר המקובל בחו"ל, ונטרל הוצאות שונות כמו עלויות הובלה יבשתית, עלויות אחסון, עמלות מפיץ, עלויות מימון וסיכוני אשראי – ובכל פעל נכונה, אך מכיוון שנמצאו הבדלים פיזיים בין המוצרים באירופה לבין המוצרים המיוצאים לישראל- היה על הממונה להכניס גורם התאמה נוסף שייקח בחשבון נחיתות/עליונות של מוצר אחד כלפי משנהו.

בסופו של דבר, קבעה הועדה כי היא אינה שלמה עם מסקנות הממונה ולכן המליצה שלא להטיל היטל.

הערות:

בחקירות הנוגעות להיטלי סחר, נדרשות רשויות החקירה לבצע שתי השוואות לפחות בין טובין, כאשר בשתי ההשוואות נקודת המוצא המשותפת היא הטובין המיובאים לישראל.

בשלב ראשון, יש לבחון ביחס לטובין המיובאים לישראל, ולגבי כל סוג מהם, יש לשאול האם קיימים בישראל טובין מתוצרת מקומית שהם זהים או דומים לטובין המיובאים, שאם לא נמצאו כאלה- אין אפשרות לפתוח בחקירה. בעניין זה מגדיר סעיף 4 לחוק, כי "טובין דומים", לגבי טובין מיובאים = טובין הזהים מכל בחינה שהיא לטובין המיובאים, ובהעדר טובין זהים כאמור – טובין אשר אף שאינם זהים לחלוטין לטובין המיובאים הם בעלי מאפיינים הדומים להם במידה ניכרת".

בשלב שני, הוא שלב בחינת שיעור ההיצף, בו נבחנים המחירים בחו"ל לעומת מחירי היצוא - יש לקחת כנקודת מוצא שוב את הטובין המיובאים לישראל, ולגבי כל סוג מהם, לשאול האם קיימים בשוק היצוא בחו"ל טובין זהים או דומים לטובין המיובאים לישראל. וכך נאמר בעניין זה בסעיף 10 (א) לחוק: "המחיר המקובל של טובין מיובאים, הוא מחיר בר השוואה של טובין דומים לטובין המיובאים, המיועדים לצריכה מקומית במדינת היצוא, והנמכרים בשוק המקומי של מדינת היצוא במהלך העסקים הרגיל".

החלטת הועדה המייעצת בעניין זה עסקה בהשוואה שבשלב השני. כלומר, בשלב הראשון, הודו כל הצדדים בחקירה כי הטובין המיובאים לישראל מהווים טובין דומים לאלה המיוצרים בישראל.

המחלוקת התמקדה בשלב השני, ובשאלה- מיהם הטובין הנמכרים באירופה שצריכים להיחשב כטובין דומים לאלה המיוצאים לישראל.


האמור לעיל הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת משפטית. לקבלת ייעוץ משפטי יש לפנות לעורך דין עם מלוא פרטי המקרה הספציפי.

עו"ד גיל נדל הכותב הינו עורך דין העוסק בדיני יבוא ויצוא, מסים עקיפים, דיני סחר חוץ, הובלה ושילוח בינלאומי וקנין רוחני, ומשמש כיועץ המשפטי של לשכת סוכני המכס והמשלחים הבינלאומיים – תל אביב. ניתן להוריד מאמרים נוספים פרי עטו של עו"ד גיל נדל באתר האינטרנט: www.nadel-law.co.il