עידן הלוגיסטיקה הסלקטיבית

בעולם הלוגיסטיקה נהוג לחשוב על נתיב ימי במונחים בינאריים: פתוח או סגור. המשבר הנוכחי במזרח התיכון יוצר מציאות מורכבת בהרבה. מצר הורמוז ובאב אל-מנדב אינם חסומים לחלוטין, אבל גם אינם מתפקדים עוד כנתיבי סחר יציבים וצפויים. אוניות מסוימות עוברות, אחרות ממתינות, משנות מסלול או מפליגות ללא משדר פעיל; חלק מהמטענים מקבלים אישור מעבר לאחר מגעים פוליטיים ואחרים נחשבים מסוכנים מדי למובילים ולמבטחים.

כך נוצרה בעצם לוגיסטיקה סלקטיבית - מערכת שבה השאלה אינה מתמקדת אך ורק בשאלה אם נתיב זמין, אלא עבור מי הוא זמין, באיזה מחיר, באיזה יום, תחת איזה דגל ומהו הקשר בין הבעלים, המטען, היעד והצדדים הלוחמים.

הורמוז הוא צוואר הבקבוק האנרגטי החשוב בעולם. לפני המלחמה עברו בו כ-20 מיליון חביות נפט ומוצרי נפט ביום - כ-20% מצריכת הנפט העולמית. דרך המצר עובר גם חלק ניכר מיצוא הגז הטבעי הנוזלי של קטאר ומטענים נוספים של מדינות המפרץ. אלא שבחודשים האחרונים הפכה התנועה בהורמוז לדלילה ולא סדירה. כך למשל ביום האחרון של חודש יולי, יצאו ממנו רק ארבע אוניות סוחר שניתנות לזיהוי בנתוני המעקב, ובהן שתי מכליות ענק, שכל אחת נושאת כשני מיליון חביות נפט. יום קודם יצאו שלוש בלבד. חלק מהאוניות מפליגות ככל הנראה כאשר מערכת הזיהוי האוטומטית שלהן כבויה ולכן גם נתוני המעקב אינם מספקים תמונה מלאה.

באותו זמן נרשמה בבאב אל-מנדב תנועה ערה יותר. ב-30 ביולי עברו במצר 29 כלי שיט, ובהם שתי מכליות ענק, שתי מכליות מסוג סואצ-מקס ושש מכליות אפר-מקס. יומיים קודם נרשמו לפי נתוני המעקב עד 39 אוניות סוחר - המספר הגבוה ביותר בתוך שבוע - אך ביום הראשון של אותו השבוע עברו בו רק 11, השפל הנמוך ביותר זה חודשים.

התנודות החדות הללו הן לב הבעיה הלוגיסטית. אין יותר לוח זמנים אמין שאפשר לבנות סביבו שרשרת אספקה אמינה. מסלול שפתוח ביום שני עלול להיחשב מסוכן ביום רביעי. מעבר מוצלח של מכלית סינית אינו מבטיח שמכלית בבעלות אירופית, אמריקאית או סעודית תקבל אותה הערכת סיכון.

לקריאת המאמר המלא במגזין PORT2PORT לחצו כאן.