חזית חדשה ומדאיגה בסחר העולמי: הבית הלבן נערך להטלת חבילה חדשה של מכסי יבוא על 60 מדינות ברחבי העולם, ובהן כלכלות ענק מרכזיות כמו האיחוד האירופי, ברזיל, הודו, יפן וסין. המכסים החדשים, ששיעורם יתחיל ב-10%, צפויים להיכנס לתוקף כבר במהלך חודש יולי הקרוב.
הנימוק המשפטי הרשמי של הממשל האמריקאי להטלת המכסים מתבסס על דיני הסחר של ארה״ב, וטוען כי המדינות ברשימה משתמשות בעבודת כפייה או מייבאות סחורות ממדינות המנהיגות מדיניות כזו. סין, יצואנית הסחורות הגדולה בעולם, מואשמת בהקשר זה באופן ישיר בהעסקת פועלים בתנאי כפייה במפעלים הממוקמים במחוז שינג'יאנג (Xinjiang).
עקיפת החלטת בית המשפט העליון
השימוש בנימוק של עבודת כפייה, המעוגן היטב בחוקי הסחר האמריקאיים, אינו מקרי. הוא צפוי לאפשר לנשיא ארה״ב דונלד טראמפ לעקוף את פסיקתו האחרונה של בית המשפט העליון בארה״ב, אשר פסל והוציא אל מחוץ לחוק את מכסי ״יום השחרור״ (Liberation Day) שניסה להטיל קודם לכן.
עם זאת, כאשר טראמפ נמצא קרוב למחצית תקופת כהונתו הנוכחית, בקרב אנליסטים וכלכלנים בכירים בשוק הבינלאומי נותרת בעינה השאלה המרכזית: מהו היעד האמיתי של הנשיא במדיניות המכסים האגרסיבית שלו?
בענף הלוגיסטיקה והסחר הגלובלי מנסים להבין האם המטרה היא אסטרטגית ארוכת טווח או טקטיקה למשא ומתן. שתי התיאוריות המרכזיות הן:
החייאת התעשייה האמריקאית: מהלך שנועד להקים לתחייה את מגזר הייצור המודרני בתוך ארה״ב, כפי שחלק מיועציו הכלכליים דוחפים לבצע מזה זמן רב.
קלף מיקוח דיפלומטי: שימוש במכסים כאמצעי לחץ בלבד במטרה לחלץ ויתורים ממדינות שונות בתחומים אחרים לחלוטין. ויתורים אלו עשויים לכלול דרישה מהמדינות להגדיל את תקציבי הביטחון שלהן, החלשת הדולר, מתן גישה חופשית לארה״ב למחצבים ומינרלים קריטיים, או הפסקת העמדה לדין של בעלי ברית אידאולוגיים של הממשל.
