בעולם שבו הגדרת המושג "ביטחון לאומי" משתנה לנגד עינינו, החוסן של מדינת ישראל כבר אינו נמדד רק בביצועים בשדה הקרב, אלא ביכולתה של מכולת חומרי גלם בודדת לחצות נמלים שנחשבו בעבר ידידותיים וכיום עוינים, לצד הצורך לעקוף חרמות פוליטיים ולנחות בזמן על רצפת הייצור.
תחת תנאים של "מצור שקט" וים לוגיסטי סוער, נפגשו בשבוע שעבר בכירי התעשייה הביטחונית לפאנל מומחים נוקב, בהנחיית העיתונאי עודד בן עמי (N12). זאת במסגרת יום העיון שקיימה חברת קרגו אמרפורד במרכז "תאו" בהרצליה, בהשתתפות כ- 120 מבכירי התעשייה הביטחונית בישראל.
הדיון הציג הצצה נדירה, חושפנית וטקטית אל מאחורי הקלעים של שרשרת האספקה הביטחונית, והבהיר כי היכולת לשמור על קווי ייצור פעילים היא המלחמה האמיתית של העורף התעשייתי.
אספקה רק במרץ 2027: הלם שוק הפלדה העולמי
אחד האתגרים הדרמטיים ביותר שהוצגו בפאנל נוגע למשבר הזמינות הקיצוני של חומרי הגלם בעולם. גידי פינגולד, מנכ"ל חברת פלדום פינגולד מתכות, שיתף במציאות החדשה שבה שיקולי עבר כמו מחיר, שירות או נחמדות של ספקים הפכו לנחלת העבר, ובמקומם נדרשת כעת דיפלומטיה עיקשת כדי להבטיח רכישת חומרים אסטרטגיים.
פינגולד הסביר כי מאחר והעולם כולו נמצא כעת בתהליך התחמשות מואץ, כל יצרניות הפלדה והמתכות בעולם פועלות במלוא קיבולת הייצור שלהן וכתוצאה מכך, יבואנים ישראלים המבקשים להזמין מתכות מיוחדות נתקלים בלוחות זמנים בלתי נתפסים: "רק לפני עשרה ימים קיבלנו תשובה מספק עולמי שהודיע לנו שהם מלאים לחלוטין, וכי את המשלוח הבא נוכל לקבל רק במרץ 2027".
מצב זה מאלץ את היבואנים לעבור להיערכות מבוססת מלאי אסטרטגי פנימי בהיקפים של 120% ואף 130% מהביקוש הרגיל, במטרה להעניק למפעלים הביטחוניים את היכולת למשוך חומרים תוך 24 עד 48 שעות ולשמור על שקט נפשי.
רציפות תפעולית היא היתרון התחרותי החדש
המתח הזה שבין זמני המתנה ארוכים לבין הצורך הלאומי באספקה מיידית מתנקז ישירות אל מנהלי שרשרת האספקה במפעלי הנשק. אורטל גבריאל, סמנכ"לית שרשרת אספקה בחברת מטליקון, הסבירה כי במצבים כאוטיים ודינמיים, תפיסת ה-Just in Time המסורתית פינתה את מקומה, והעבירה את הפוקוס לחוסן וודאות.
"ה-X-פקטור שלנו כיום הוא חוסן תחת אי-ודאות", הצהירה גבריאל מעל הבמה, "רצפת ייצור שלא נעצרת וממשיכה לעבוד בתוך כל השינויים, בדינמיקה, ותחת מצבים שלפעמים יכולים להיות באמת כאוטיים, זהו היתרון התחרותי החדש״.
גבריאל הדגישה כי החוסן הזה מושג באמצעות ניהול סיכונים מדויק כבר בשלבים המוקדמים של תהליך המוכנות לייצור (שלב ה-PMR), ודרך הידוק קשרים אישיים עם ספקים בעולם שיודעים לתעדף את המפעל הישראלי על פני לקוחות אחרים על רצפת הייצור שלהם.
בהתייחסה לסינרגיה עם השותף הלוגיסטי הדגישה אורטל את השינוי הדרמטי בתפיסת הניהול של שרשרת האספקה, במציאות הנוכחית: ״אני לא קונה מהירות – אני קונה רציפות תפעולית״.
לוגיסטיקה בסגנון סולמות וחבלים
מי שנדרשים להנדס בפועל פתרונות יצירתיים הם אנשי חברות השילוח ואת זה היטיבו המנכ"לים המשותפים, ערן פלץ ואלי מלניק, לתאר כשהגדירו את עבודתם הנוכחית כ-״ניווט בתוך ים של ערפל כבד ומשתנה, שבו נתיב שנפתח בבוקר עלול להיסגר בערב״.
"זהו ניהול לוגיסטי המזכיר את משחק הסולמות והחבלים", תאר מלניק את הדינמיקה היומיומית, "אתה מתחיל בקו שילוח מסוים ופתאום מבין ששם זה לא יעבוד וצריך לחשב מסלול מחדש".
השניים שיתפו במקרה מורכב שבו אונייה של חברת ספנות עוכבה בנמל ברצלונה עקב מכולה שהוגדרה כרגישה - אירוע שדרש התערבות מיידית של רשת הסוכנים הבינלאומית של החברה, כדי לשחרר את הפלונטר הבירוקרטי בחו"ל.
ערן פלץ חתם את הפאנל במסר נחוש המייצג את רוח החברה: "האמברגו לא הולך לשום מקום, והתפקיד שלנו הוא לייצר את פתרונות, בשותפות מלאה עם הלקוחות״.
האירוע הופק על ידי PORT2PORT Academy, ורטיקל התוכן של חברת פורט2פורט.
