היום שאחרי: שרשרת האספקה של המזרח התיכון החדש

אנחנו עומדים בפתחה של התפתחות היסטורית. אם עד היום התרגלנו לחשוב על המושג ״מזרח תיכון חדש״ במונחים דיפלומטיים, ב״יום שאחרי״ האסקלציה הנוכחית יכולות להיווצר הזדמנויות אדירות להסכמים מסחריים חדשים (וחדשים-ישנים), שיתרמו לכלכלה האזורית והגלובלית.

 

במבט לאחור, ייתכן שהסכמי אברהם היו רק הקדימון, התשתית לשיתופי פעולה כלל אזוריים, שיחזירו למפה נתיבי סחר היסטוריים. משאיות משא ומסילות ברזל שחוצות גבולות בטוחים ופתוחים, מזרחה ומערבה - ישראל יכולה להיות במרכזה של רשת שתחבר את עומק חצי האי ערב לנמלי הים התיכון, ומשם לכל מקום בעולם.

 

כדי שחזון זה יהפוך למציאות נצטרך לוודא שהקואליציות שנוצרות כעת בין ישראל, ארה״ב, מדינות המפרץ וערב הסעודית ייתרגמו ליחסים אזרחיים שיאפשרו מיסוד הקשרים הכלכליים שהיום (לכאורה) נרקמים במחשכים. נראה גם מדינות נוספות שרוצות לסחור ולשתף פעולה עם ישראל, כשהמשמעות הכלכלית עצומה ויכולה להיות אף מידית.

 

שרשרת האספקה של ״מזרח תיכון חדש״ שכזה תהיה מהירה וחסכונית מאי פעם. המסלול היבשתי מהמפרץ לישראל כבר פועל כיום בכמויות קטנות ואילו פתיחה ממוסדת של הדרך לאמירויות ולסעודיה תוביל לחיסכון משמעותי בזמני האספקה ובעלויות, בטח בהשוואה לחלופות הקיימות היום של הקפת אפריקה, או ישפרו את המעבר בתעלת סואץ, לכשהוא ייפתח ללא המתנה.

 

ניקח לדוגמה את מוצרי הטקסטיל, האלומיניום ושאר חומרי הגלם שמגיעים מאזורי הסחר החופשי במפרץ. המסלול היבשתי העתידי יכול לקצר את זמן ההגעה בכ-30 ימים, דבר שישפיע באספקטים רבים, בייחוד עבור תעשיות שמייבאות אלפי טונות חומרי גלם או מיליוני פריטי טקסטיל בשנה, וכן גם על הצרכן הפרטי. נתיב זה יכול לחסוך ימי הובלה יקרים, לצורך הדוגמה במצב של ימינו זה היה חוסך כ-15% אחוז מהמחיר של כל מכולה, אבל כמובן שעוד חזון למועד ויהיו משתנים רבים בסיפור.

 

בכל אופן, האפקט הישיר והעקיף על הכלכלה הישראלית יהיה אדיר - החל מנפח הפעילות בנמלים, דרך שדרוג מערכות המכס, פיתוח נרחב של הגבול המזרחי, בניית שטחי לוגיסטיקה ואחסון קרוב לגבול, ועד יצירת עשרות אלפי מקומות עבודה חדשים בתחומי התפעול והטכנולוגיה.

 

ומה עם איראן?

 

הנעלם האיראני והזווית הטורקית גם הם חלק ממפת נתיבי המסחר העתידית. אמנם עדיין מוקדם
(מאוד) לדבר על תוצאות המלחמה בהיבט זה, אך חשוב לזכור שתזוזות טקטוניות הן איטיות אבל השפעתן גדולה. אם נבחר את נקודת המבט האופטימית - שיתוף פעולה מסחרי עם איראן במשטר חדש שמוכן לשיתוף פעולה - תהווה  שינוי משמעותי של המשוואה אפילו ביחס לאוטופיה של מזרח תיכון כלכלי חדש. גם טורקיה שרואה את עצמה כצומת היסטורי וטבעי בין מזרח למערב, לא תרצה להישאר לבד ותמצא את הדרך להשתלב ברשת הסחר הזו, מה שרק יעצים את האקו-סיסטם כולו.

ההיסטוריה תמיד חוזרת אל נתיבי המסחר. מי שישכיל, ברמת המדינה וברמה העסקית - חברות ההובלה, היבואנים והיצואנים, להיערך כבר עכשיו ליום שבו הסחורות ינועו בחופשיות מזרחה ומערבה, יהיה זה שיוביל את הכלכלה העולמית של מחר. זה כבר קורה בזעיר אנפין עם מדינות שונות באזור, ורק יתעצם ברגע שהקשר יהיה גלוי ויציב.

 

ומה בינתיים?

 

לפני שנגיע לחזון של גבולות פתוחים, צריך לצלוח את התקופה הנוכחית, שבה אפילו נתב״ג שלנו נסגר לפרקים, והמרחב האווירי מוגבל. לצערנו ולשמחתנו כאחד, אנחנו מתורגלים במצבים כאלה, ויודעים להציע פתרונות שמאפשרים זרימת סחורות גם בזמן ״סגירת השמיים״. למעשה מטוסי מטען של אל על וקאל ממשיכים לפעול (בצמצום) וחשוב לדעת שניתן לפנות לחברת השילוח ולבדוק אופציה של פתרון אווירי. בנוסף, הסוכנים שלנו בנמלי הים בחו״ל כבר מתורגלים בהסבת משלוחים אוויריים לימיים, ומאפשרים פתרונות משלובים של יצוא ויבוא באמצעות הפלגה לנמל קרוב, ומשם לכל יעד בעולם, ולהיפך. גם בתחום שרשרת האספקה, ישראל הפכה למומחית בפתרונות לשעת חירום.    

 

החזון הגדול באמת יתממש כשנשכיל להטמיע את העוצמה הטכנולוגית המקומית שלנו - בין אם זה בתחומי הדיפ-טק, הסייבר או ניהול שרשראות אספקה - בפעילות הפיזית. ברגע שהמדינה תאיץ השקעות ותאפשר יצירת סביבה שלמה ומאוזנת של טכנולוגיה, רגולציה מתקדמת ותשתיות, ישראל תהפוך מ״גשר״ בלבד לצומת עולמית הכרחית, כזו שכל השחקניות הבינלאומיות ירצו, ויצטרכו, לעבור דרכה.