הפקק הימי מתרחב: מי באמת אשם בעומסים הגוברים בנמלי העולם?

העומסים בנמלי המכולות המרכזיים ברחבי העולם הולכים ומחריפים, וגורמים לשיבושים קשים בשרשראות האספקה הגלובליות. סקירה חדשה שפרסמה חברת המחקר הימית Drewry מציגה הידרדרות חדה בשני מדדי מפתח: זמני ההמתנה הממוצעים של אוניות מכולה מחוץ לנמלים התארכו משמעותית, בעוד שאמינות לוחות הזמנים (Schedule Reliability) של חברות הספנות מוסיפה לרדת.

המצוקה אינה נקודתית או קשורה רק באירועי מזג אוויר חריגים, כפי שקרה בתחילת אוגוסט כאשר טייפונים בסין גרמו לעיכוב ממוצע של 3.6 ימים לאונייה בהמתנה לרציף. מנתוני Drewry עולה כי זמן ההמתנה הממוצע של אונייה לרציף כמעט והכפיל את עצמו בהשוואה לתקופה שלפני מגפת הקורונה (שבעת החודשים הראשונים של 2019 מול 2026). סך הזמן שאוניית מכולה מבילה בנמל זינק ב-31%, כאשר עיקר הגידול נובע מהמתנה מחוץ לנמל לפני העגינה ברציף – נתון המצביע על עומס מבני כבד בגישות לנמלים.

ההאשמות של מארסק מול ניתוח הנתונים

הדיון סביב הסיבות לעומס קיבל משנה תוקף בעקבות דבריו של וינסנט קלארק, מנכ"ל ענקית הספנות A.P. Moller-Maersk, אשר טען בשיחת המשקיעים של החברה כי קיבולת הנמלים באירופה, במזרח התיכון, במערב אפריקה ובמזרח אמריקה הלטינית אינה מספקת. לדבריו, העומסים הללו מגיעים על רקע צמיחה חדה ביצוא מאסיה, וכתוצאה מ"כ-15 שנה של תת-השקעה בתשתיות טרמינלים מאז המשבר הפיננסי".

עם זאת, ב-Drewry מציגים תמונה מורכבת בהרבה ומבהירים כי לא מדובר ב"תת-השקעה" גורפת, אלא במיקוד של מפעילות הטרמינלים בניצול מקסימלי של נכסים על חשבון גמישות תפעולית.

ניתוח של תשעה נמלי מכולות מרכזיים בעולם מראה כי בין 2019 ל-2026 גדלה קיבולת הטרמינלים ב-21% בממוצע, בעוד שנפחי המטען שעברו בהם זינקו ב-28%.

כך למשל, בעוד שנמל סינגפור הרחיב את הקיבולת בקצב מהיר מקצב גידול המטענים, נמלים מרכזיים כמו שנגחאי, סנטוס (ברזיל), ג'ווהרלל נהרו (הודו) וצ'ינגדאו לא הדביקו את הפער.

בנמל רוטרדם באירופה, למשל, הקיבולת נותרה סטטית ואף צומצמה בעקבות סגירת טרמינל קטן ב-2020 - התנהגות השקעתית טיפוסית למגזר הפרטי המבקש למקסם תשואה על ההון.

חברות הספנות תורמות לעומס

ב-Drewry מצביעים על כך שגם לחברות הספנות עצמן יש חלק מרכזי בהיווצרות הפקקים.

מהדוח עולה כי שאיפתן של חברות הספנות למקסם רווחים מובילה אותן לנקוט באסטרטגיות כמו ביטול הפלגות פתאומי, הוספת הפלגות אד-הוק ושימוש באוניות תגבור. מכלול מהלכים זה יוצר שיאי פריקה וטעינה חדים ובלתי צפויים בנמלים הראשיים, המציפים את חצרות המכולות ומייצרים תורי ענק בכניסה לנמל.

בנוסף, האנליסטים של Drewry מסבירים את הרגישות הגבוהה של השוק: טרמינל הפועל ב-90% ניצולת רציפים מזנק לתקופת התאוששות של כמעט שבוע מכל יום בודד של שיבוש. לעומת זאת, טרמינל הפועל ב-75% ניצולת יכול להתאושש משיבוש דומה תוך יומיים בלבד.

המסקנה של הדוח היא שהפער הזה בין יעילות תפעולית ליכולת ספיגה הוא בדיוק הקו המפריד כיום בין שרשרת אספקה יציבה לבין פקק ימי מתמשך.

פער בין צמיחת קיבולת לצמיחת נפחי מטען בנמלים נבחרים (1H26 מול 1H19):